שהאחרון יכבה את האור בנתב"ג

הלמ"ס – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראלה פרסה את נתוני השכר במשק עבור חודש ינואר. פרסום שהראה ירידה חדה של 2.7% בשכר הממוצע במשק (!!).

את הנתון הזה ריככה כמובן מצבת העובדים במדינה שעלתה ביחס לחודש המקביל בשנה שעברה.

אם כך מה זה אומר?

מאוד פשוט, אם השכר במשק ירד כלומר כולנו מרוויחים פחות כסף , אין צורך בהסברים מיותרים, אך בשילוב עם העובדה שהמע"מ עלה בשנה האחרונה, ועליות המחירים שאנו עדים להם חדשות לבקרים מתבשל לו פה תבשיל עם ריח רע!

חלק נכבד מאזרחי ישראל  נאבק משתנק ונסה לצוף מעל לקו האובר בבנק – אותו מינוס דוחק שיחד עם המשכנתה, ההלוואות שיש לרובנו וההוצאות השוטפות מי שנשאר עם רב הכסף במדינה הם הבנקים והמדינה עצמה (ואותם אלו שמקבלים כסף מהמדינה מבלי לעשות דבר –  פנסיונרים צעירים, מובטלים וכו').

אז אחרי שלאט לאט נבין מה קורה פה וכולם יעזבו – אותם אלו שישארו בסיום , אחרי שכולם יהגרו מכאן – תעשו טובה – תכבו את האור אחריכים בנתב"ג…אחרי הכל…לא צריך לבזבז!

 

מדינה במצוקה

בתקופה האחרונה אני מרגיש כמו הילד בסיפור "המלך עירום". בעודי משוחח עם אנשים בנושאים כלכליים וכמעט כולם מתלוננים ומדברים על כך שבלתי אפשרי להמשיך בצורה בזו , משפטים כמו "הכלכלה מתפוררת…" או "לא גומרים חודש…" ו-"המינוס תופח…" נשמעים מכל עבר ויחד איתם סיפורים על צמיחה במשק ושיפור (כנראה שמסובך לי מדי להבין כיצד יתכנו שני הדברים גם יחד…)

מדינת ישראל הכניסה את עצמה, בכוונה או שלא, למצב די מביך כלכלית. מחד, המדינה הפכה שותפה בכירה בכל עסק במדינת ישראל (מע"מ- 18%, מס כנסה מגיע עד 38%, ביטוח לאומי וכו…) ואידך היא גם גובה מסים נוספים על הדלק (בלו), מוצרי טבק, מוצרי אלכוהול וכיוב' עד שלאזרחיה לא ממש נשאר ממה להתקיים. עסקים נסגרים חדשות לבקרים ואיתם נעלמים גם תשלומי המס שלהם (מה לעשות אם אין עסק – אין רווח – לא משלמים מס) וכך הנטל מתחלק על פחות אזרחים (פחות עסקים).

מה שמדינות אחרות הבינו מזמן הוא שהעסקים הקטנים הם המנוע של הכלכלה והמדינה כולה. הרי החברות הגדולות מעסיקות צוותים של יועצי מס ורואי חשבון על מנת לנצל כל הטבה וזיכוי  במס (כפי שראוי) וגם יש להן מאיפה (פעילות ענפה , עובדים, רכישות וכיוב'), מי שמשלם את רוב המסים של מדינת ישראל הם העסקים הקטנים-בינוניים.

אין הכוונה ששכירים אינם משלמים מס – חלילה, התשלום של העצמאי מגיע בחלקו מן השכירים הקונים אצלו מוצרים או שירותים, למשל אם ניגשתם למכולת השכונתית לקנות סכיני גילוח, שילמתם לבעל המכולת סכום מסויים מתוכו בעל המכולת משלם כמע"מ,מס הכנסה, ביטוח לאומי ועוד…

אז מה קורה כאן בעצם?

טוב, זה די פשוט. עם אחוז גבוה של אזרחים לא יצרניים (יש להבדיל – לא מדובר בטוב או רע אלא האם האזרח מייצר תוצר\הכנסה\מסים) הכולל, תלמידי ישיבות, מובטלים, זקנים,אנשי קבע בפנסיה במקבלים פנסיה תקציבית, עובדי ממשלה בדימוס המקבלים פנסיה תקציבית  ועוד ארוכה הרשימה מלהכילה כאן, מדינת ישראל מנסה להחזיק 80% מהעם בכספי המסים אותם משלמים ה-20% הנוספים. בסופו של יום, יותר ויותר מוחות ויזמים בורחים מהארץ לטובת ארצות אחרות בהן ההתנהלות העסקית קלה הרבה יותר וכמובן לאחר מסים הרווחים נשארים רווחים ולא דמי כיס…

לכתבה ב-YNET בנושא

לכתבה בכלכליסט בנושא

 

 

שקלים ושושנים

בכל שנה ישנה התקופה הזו, התקופה של לפני חג הפסח הקרב אלינו לטובה, ולמה לטובה?

כי בחג הפסח אנשים מתעוררים, ממש כמו הטבע המתעורר לחיים חדשים לאחר תרדמת החורף, ממש כמו הפריחה הירוקה המכסה את השדות בימים אלו גם השוק  הישראלי מתחיל לפרוח ולהראות ניצנים לכל רוחב השוק, לאחר חורף שקט כלכלית והשנה במיוחד לאחר העלאת המע"מ והידרדרות המצב הכלכלי, השוק הישראלי זקוק לרענון, ממש כמו דפדפן תקוע במחשב, השוק הישראלי תקוע ונראה חסר תקווה כבר מספר חודשים, הכסף נשאר באותו מקום וכשאין תנועה במשק המשק דועך, כולנו חשים ורואים את זה רק מי שמקבל החלטות כנראה נמצא במקום טוב הרבה יותר מאיתנו ולא ממש אכפת לו מה קורה לאזרחי מדינת ישראל, אז אולי יואילו בטובם היושבים במרומי המדינה ואמונים על רווחתו של הציבור הישראלי להסתכל מטה ולהבין – המצב לא טוב, ואם יש משהו שההיסטוריה לימדה אותנו על מצב כלכלי קשה הוא שתמיד השינוי מגיע ותמיד בקול נפץ רועם המרעיד את אמות הסיפין.

מדינה בקנטים

היום זה כבר לא כל כך סוד, מדינת ישראל אבודה מבחינה כלכלית ומחפשת את עצמה וכיצד לתרץ משכורות עתק של עובדי מדינה וכמובן את הפנסיות שלהם שגוזרות הון קטן מתקציבה.

אז כדי להכניס את הכסף הדרוש מטילים עלינו האזרחים עוד ועוד גזרות, זה התחיל בדלק שמחירו החל משתולל,            המשיך לסיגריות שהפכו כל מעשנת ומעשנת לעניים והפינאלה בתקופה האחרונה היא האלכוהול שמחירו מרקיע שחקים ולא יאומן כמה בקבוק ערק שבבית הכנסת היו רוכשים בעבר בכמויות , עולה כיום.

למה כל זה קורה?

ובכן ההסבר פשוט. במדינת ישראל יש חלק מאוד מאוד קטן של אזרחים יצרנים שעובדים והם –  כלומר אנחנו – משלמים עבור כולם ואולי מותר לומר אפילו עבדים של כל השאר.

אמנם אחוז האבטלה לא גבוה אבל כמות האזרחים שבאמת מייצרים היא מאוד נמוכה אם נשכלל את החרדים, הילדים, זקנים, אנשי קבע בפנסיה (כבר בגיל 45 !!!) ועובדי מדינה נישאר עם מספר קטן מאוד ביד אותות מספר היא כמות האנשים שאכן מייצרים ומועילים למשק.

הרי כולם יודעים ש-"הכי טוב זה להיות עובד ציבור" את המשכורת הם מקבלים לא משנה כמה הם עובדים טוב או פחות טוב, הפנסיה מובטחת והוועדים שומרים על עצמם (בעיקר) ועל העובדים כמו לביאה המגנה על גוריה בעוד אותם הגורים לא  מועילים לאיש ומקבלים משכורות עתק – את אותן משכורות מממנים מסים שאנחנו משלמים.

איך קורה דבר  כזה?

זה פשוט כדור שלג, המדינה היא גוף  המזין את עצמו, היא מייצרת משרות וממציאה עבודות חסרות תועלת רוכשת רכבים ומבנים ומוסיפה עוד ועוד הטבות לעובדיה (משכורת 13 ומשכורת 14 וכיוב') ואת החשבון מישהו צריך לשלם!

אז המדינה מעלה מסים (מע"מ מס הכנסה) ומטילה גזרות על מוצרים והכל הכל כדי שהאזרח הקטן לא יחוש בשינויים המכלים  את חשבון הבנק שלו לאיטם.

מה עושים?

ראינו שמחאות לא ממש עוזרות, עם ישראל מעולם לא היה מאוחד וגם במקרה של המחאה החברתית כל מוחה משך לכיוון מה שמציק לו ביותר, ואם יש משהו שממשלות טובות בו הוא להשתמש בשיטה עתיקת היומין – הפרד ומשול, כלומר בוא תרצה את המנהיגים או חלקים בהמון שהם הרוב והשאר יתפזרו, אמנם כולם התאחדו תחת שם אחד אבל מטרה משותפת לא הייתה שם.

מחאה היא מילה עדינה, המצב במדינת ישראל עגום, רוב האזרחים אינם עומדים בהתחייבויותיהם (לא סוגרים חודש בשפתנו אנו) בזמן שהחובות וההלוואות טופחים וגדלים. ממש באותו הזמן,  ישנם כאלה שלא מייצרים ולא מביאים תועלת ואליהם מגיעים הכספים האמורים.

מה יהיה?

כפי שאני רואה את פני הדברים יכולים להתרחש מספר תסריטים:

  1. הממשלה מתעשתת ומבינה כי לאט לאט לא נשארים אזרחים עובדים שישלמו את המסים שישלמו את המשכורות המנופחות ותשלומי הפנסיה המוגזמים , ולכן, היא מורידה מסים בצורה משמעותית (בעיקר מע"מ) ומאפשרת לשוק לצמוח בחזרה לאיטו.
  2. תהיה עוד מחאה והממשלה תטפל גם במוביליה אחד אחד ו"תקנה" לעצמה עוד זמן.
  3. מהפכה בקנה מידה  העלול  להרוס את המדינה ולטרוף את כל הקלפים. למרות שתסריט שכזה נראה תלוש מתוך סרט הוליוודי, כיום, זה נראה התסריט הסביר ביותר, כלו כל הקיצים ואנשים פשוט מנסים למצוא דרכים חדשות לשרוד כלכלית, אבל לשווא,  התשלומים למסים הם פשוט גבוהים מדי בכדי שאנשים ישרדו ויצליחו לשרוד – כלכלית כמובן.

 

 

יום המשפחה

יום המשפחה, כינוי נאות למה שפעם היה יום האם וחגגנו אותו במלו הדרו, אולם עם השנים והיטשטשות הקווים שפעם היו ברורים בין אמא לאבא – בעבר הרחוק אמא גידלה את הילדים ודאגה לבית ואבא יצא לעבודה – לצוד :)

כיום אמא, אבא ומה שביניהם כבר לא כל כך ברור, אמא עובדת ממש כמו אבא (אם לא קשה יותר) ואבא מטפל בילדים ומנקה את הבית ממש כמו אמא (ולעתים אף טוב יותר :) ) ויום האם עבר את הטרנספורמציה המתבקשת ליום המשפחה.

מעט עצוב להיפרד מיום האם שכל כך זכור לי לטובה , שירים על אמא ונפלאותיה שהילדים חזרו מהגן\בית הספר, מזמרים אותם ללא הפסק במשך מספר ימים עוד לפני יום האם, זרי פרחים שנשלחו לאמהות בצורה ממש היסטרית (חנויות הפרחים לא עמדו בקצב), גם היום עדיין ישנם שרידים של אותה תרבות ואותם מנהגים, אלא שכמו הקווים המטושטשים גם הילדים לא תמיד מבינים מה חוגגים ומי חתן\כלת האירוע.

אינני בא לומר מה טוב או רע ושינוי יכול להיות גם חיובי, אבל אולי במקום לשנות לנו את יום האם, יכלו למשל לעשות יום האב (ולא…לא תשעה באב :) ) ואולי גם יום המשפחה בנוסף – לחגוג תמיד כיף וכמה שיותר.

אז אני הולך לי לצוד וחוזר למלאכה ובינתיים, תמיד יישארו לי הזיכרונות היפים מיום האם  הזכור לטובה.

 

פנסיונרים של צה"ל

לא פעם אנו נתקלים בכתבה היוצרת מעט מערבולות תקשורתיות לגבי אנשי קבע בדימוס המקבלים משכורות ענק מן המדינה (רק לצורך השוואה אדם בן 50 שלא עובד ומקבל פנסיה של 7,000 או 10,000 ש"ח בגלל ששירת בצבא קבע – זו משכרות ענק) אך אותן כתבות נעלמות כשם שהופיעו ומעבר לבאז התקשורתי איננו שומעים יותר.

נדמה כאילו ישנה מגמה של השתקה בעניין וכולם "בסדר" עם זה. משפטים כמו "…הוא שירת כל החיים שלו את המדינה…" עושים עוול עם שירות המדינה מפני שרוב אותם אנשי קבע בדימוס שירתו בקריה, בימ"ים למיניהם (ימ"ח=יחידת מחסני חירום = מחסן) ומעבר ללקום בבוקר ולחזור אחרי הצהרים לביתם כמו בכל עבודה רגילה – אותם אנשים לא שירתו את המדינה יותר ממך או ממני ועדיין – המשכורת שלהם מגיל 45 (בלי לעבוד אפילו שעה ביום) היא מספר אלפי שקלים (במקרה הטוב).

אז איך זה קורה? איך אנחנו כעם נאור ומתקדם מסכים שיהיה פלח באוכלוסיה שפשוט מקבל כסף שלנו (הכסף הרי מגיע מן המדינה או יותר נכון ממשלם המסים שזה כל אחד ואחת מאיתנו) התשובה היא פשוטה – אדישות.

אנחנו לא מעורבים ושמחים שמישהו אחר "עושה בלגן" האזרח הישראלי מעולה בלהתלונן אבל כשזה מגיע ללצאת לרחובות – מעבר למחאה חסרת התכלית שראינו לפני מספר חודשים בה הביאו אומנים (?!) לשיר על במות בתל אביב והלכו ברחובות העיר ללא הפסקה – לא קרה ממש משהו מהותי.

עצוב – בל כזה הוא עם ישראל, מתלונן,מתבכיין ולא ממש עושה.