טכנולוגיה לכל.


לא פעם אני נהנה להאזין לסיפוריהים של הורי על "איך החיים היוו פעם…" איך היו יושבים בסלון ולא הייתה טלויזיה אז היו מספרים סיפורים, איך לא היה מחשב והיו משחקים משחקי חברה, שותים קפה ביחד במרפסת הקטנה שהשקיפה לחצר, היו משחקים בחמש אבנים וקלאס במקום פלייסטיישן נייד, היו פעמים שסיפורים אלה נראו לי קצת כמו איזו מן ארץ אוטופיה בה הכל היה טוב, למרות שלא כך היו הדברים באמת, אני בעצמי בגילי המופלג (33) זוכר ימים אחרים, ימים של ערוץ אחד ואולי איזה ירדן או לבנון בטלויזיה, ואפילו (כן כן אני עד כדי כך זקן…) טלויזיה בשחור לבן, עם חיים יבין כאטרקציה המרכזית בשישי בערב ואפילו הרב שאיני זוכר את שמו שהיה בכל שישי אחר הצהריים מדבר על פרשת השבוע.
טכנולוגיה לכל
אני מנסה להבין מה קרה לכל הדברים הללו ולאן הם נעלמו, ובעצם לאחרונה הגעתי למסקנה שחלקם נעלמו לטובת דברים חדשים וטובים יותר, אבל חלקם (אולי אפילו הגדול) נעלם בגלל טכנולוגיה וזרם האינפורמציה האדיר הקיימים בימינו אנו.דוגמאות פשוטות ניתן להביא די בקלות, לדוגמא, זוכרים שצריך היה לכתוב עבודה באיזשהוא נושא לבית הספר וצריך היה ללכת לסיפריה? בדרך כלל הדבר היה מערב עוד חבר\ה אחד\ת לפחות והיה לוקח לפחות כמה שעות, היום ויקיפדיה היא אנציקלופדיה מקוונת המכילה מאות אלפי ערכים בעברית (ומליונים באנגלית ובעוד שפות רבות אחרות) ומביאה לילדינו את המידע עד לחדר בבית דרך המחשב. למרות התהליך של ללכת לספריה וממש לחפש (בניגוד להקלדה בשורת החיפוש של גוגל) לדעתי זהו אחד מן השיפורים החיוביים שהביאה איתה הטכנולוגיה בשנים האחרונות, המידע הזמין תמיד מקדם מליוני בני אדם שלא הייתה להם גישה קודם לכן וגם אם הייתה בדרך כלל הייתה מוגבלת מאד, אבל מה לגבי תוכנות המסרים המיידיים כמו אי סי קיו ומסנג'ר ? לדעתי הנזק של תוכנות כאלה לתקשורת בין אישית הוא גבוה מאד, אני עובד בחברת היטק ולפעמים מתפלא על עצמי, כשאני שולח דוא"ל לעמית לעבודה שיושב במרחק חדר אחד ממני, מדהים כמה בני אדם יכולים להיות עצלנים בהינתן האפשרות, ילדים בגילאי 12 כבר לא משחקים בחוץ, הם אפילו לא נפגשים לשחק יחד במחשב, ישנם היום משחקים רבים המאפשרים משחק משותף דרך רשת האינטרנט, כך שממש לא צריך לקום מהכסא, את הקניות שלי אני כבר מזמן עושה דרך רשת האינטרנט באתר נטסל אבל גם בסופר זה לא היה ללכת למוכלת ולשוק כמו שאני זוכר מימי ילדותי, שבהם נראה לפחות כי לדברים הייתה משמעות אחרת, ללכת לסרט היה סוג של בילוי מאד מיוחד, לא כמו להוריד איזה סרט למחשב ולצפות בו במחשב התיאטרון הביתי, כשלא צריך לקוםו מהספה, השאלה שאני שואל את עצמי היא מי מווסת את המידע? מי מארגן את הטכנולוגיות החדשות התשובה היא אף אחד אבל זה נושא למאמר אחר, העניין הוא שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולבדוק את התנהלותו עם האנשים הקרובים אליו, ואולי נשוב עוד לימים של מספרי סיפורים מול האח הבוערת עם ערמונים מרמשלו ושוקו חם היום חורפי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 + 1 =