הדשא של השכן (או יותר נכון השכנים)


חלום היה לי בצעירותי, לחיות בארה"ב הגדולה, ארץ בה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בניגוד למה שנראתה לי אז מדינת ישראל (הארץ המוגבלת הבלתי אפשרית) רציתי לפרוץ החוצה, לראות מקומות חדשים ולכבוש את העולם, הייתי די קרוב כמה פעמים להשיג "מטרה נכספת זו" אולם היום, בדיעבד, אחת ההחלטות הכי טובות שלקחתי בחיים הייתה להשאר בארץ.
הדשא של השכנים

בתור צעירים יש לנו חלומות רבים כמובן ששאיפות הן דבר נהדר אבל לא תמיד אנחנו כבני אדם מעריכים את המצב בצורה הגיונית, ואנו פועלים באינסטינקט שנראה לנו נכון.
היום כשאני מסתכל על חברי שהיגרו למדינות מעבר לים, אני יכול לומר בוודאות שאיכות חייהים אינה גבוה משלי, ועם הטרור הגלובלי, גם מצבם הבטחוני אינו טוב יותר (של חלקם אפילו גרוע יותר), מצבם הפיננסי הרבה פחות טוב ובכלל המעבר שגבה מאותם אנשים מחיר כבד עד מאד, אם נשים על כף המאזניים את הדברים , לא נראה קוסם כל כך.

לדוגמא: חינוך, באמריקה הרחוקה יש את מערכת החינוך הציבורית, אבל האם בתור יהודי היית רוצה שילדיך ילמדו על חג המולד במקום על חנוכה? נכון ישנם בתי ספר יהודים אבל אלה בתי ספר פרטיים שעולים הון עתק (כ-1000$ לחודש). דוגמא נוספת היא מזג האויר, אני זוכר שתמיד טענתי שאני אוהב קור ובטוח הייתי שלפחות בעניין זה אין בעיה מבחינתי, עד שבאחת מנסיעותי לחו"ל ביליתי שבוע ב -26C- בניו יורק, והבנתי שההגדרה במקומות שונים בעולם לצירוף המילים "קר לי" שונה בתכלית.
ישנם עוד המון נושאים הינים התבוללות של ילדי ששלא הייתי מוכן לסבול בשום אופן, וישנם אנשים שהיגרו לחו"ל כדי לתת לילדים חיים טובים יותר רק כדי לגלות שאותם ילדים יחזור לארץ בגיל 18 לשרת בצה"ל ובמקרים רבים גם ישאר בארץ, בנוסף יש את העניין של המרחק מן המשפחה בארץ, ועל העובדות שהילדים גדלים בעצם "ללא משפחה" מלבד פעם בשנה (במקרה הטוב) שהם יגיעו לארץ לבקר למשך מספר שבועות.
עוד רבות הסיבות לאי עזיבתי אבל אחרי הכל, היום אני יכול לומר שיש לנו באמת ארץ נהדרת, עם שיפורים קלים נוכל אפילו להיות מדינה נחשקת כל כך שעוד ינסו להגר אליה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 72 = 80