תקשורת "לועסת"


הסרט "לכשכש בכלב" הטביע עלי את חותמו העמוק, לרבים הוא עוד סרט מרתק עם דסטין הופמן על הממשל האמריאי, אך למי תקשורתשקורא בין השורות ישנו מסר ברור מאד בסרט, אל לנו להאמין לתקשורת המסחרית – כל נושא המפורסם בתקשורת המסחרית נבחן בקפידה, מסונן, נמדד ו"נלעס" על מנת לעצב דעת קהל בנושא. גם הנושא שנראה לנו הכי פחות חשוב לא מגיע היישר מן השטח (המציאות) אל המרקע בחד הסלון שלנו.
בסרט דסטין הופמן מגלם במאי שנשכרים שירותיו על מנת ל"ביים" מלחמה דמיונית נגד מדינה קטנה במזרח אירופה (אם איני טועה) בכדי להסיט את דעת הקהל ממעשה ניאוף של נשיא ארה"ב לקראת הבחירות הקרבות לנשיאות. כמובן שהעניין מצליח ללא ספק ולו הקל ביותר מצד הציבור, כי מי יפקפק בחברות החדשות הבינלאומיות? מי יאמר לנשיא ארה"ב שהוא בעצם משקר ואין כלל מלחמה נגד אף מדינה? או יתרה מזאת – מי יאמין לזה שיאשים את חברות המדיה או ממשלה (של כל מדינה לצורך העניין) בשקר כל כך גדול? העניין הוא שבכתבה קצרה על כל נושא יהה אשר יהה, יכולה אותה חברת מדיה להתחיל גל שמועות שיביאו לרצון מצד כתבים רבים ממש "להמציא" תוכן על הנושא כדי להיות הראשונים לפרסם פרטים בנושא. מסקנות תוסקנה פרשנים יפרשו וכתבים יסקרו את אותו נושא עד שיהפוך לאייטם טלויזיוני והכל בשם העיתונות החופשית וזכות האזרח "לדעת" – לדעת מה? – זה כבר שאלה אחרת, התשובות שונות ומגוונות אבל בבסיסו של עניין אין דרך לאזרח\ית לבדוק אם כתבה בעניין מסוים בעצם משקפת את המציאות או שהיא בעצם מניפולציה המונעת של ידי גורמים שיש להם עניין באותו נושא, היושר העיתונאי שמדברים עליו לדעתי כבר מזמן חצה את הגבול אל עבר הכסף והכח הממתינים בפינה ליד כל כתבה כמעט בכל נושא.

ניתן לראות זאת בעולם איך מוצג צה"ל ואיך מוצגים הפלשתינים לעולם צה"ל הוא צבא כיבוש אכזר שיורה קליעים מעופרת על ילדים ממכונות יריה, אף אחד לא מראה בעולם את הקסאמים שמשוגרים כל יום של ערי ישראל, אף אחד בעולם לא מראה את כל הפיגועים המסוקלים יום יום על ידי צה"ל ובכך נמנע הרג של אזרחים ישראלים רבים, למען האמת אפילו הטלויזיה הישראלית אינה מסקרת מספיק את אותם הפיגועים שלא יוצאים לפועל, לכן אני מציע לכל אחד מאיתנו לקחת "בערבון מוגבל" כל כתבה וכל סיקור במדיה, איך אומרים – אם יש ספק אז יש ספק.

"לכשכש בכלב" הכוונה היא שהזנב הקטן מכשכש בכלב, זה בעצם מה שהתקשורת עושה על בסיס יומי, ביודעה כי אנחנו צרכנים מכורים של מדיה, תוכניות, תוכניות, סדרות, תחקירים ועוד מניעים את סדר היום שלנו בכל יום ובכל שעה, השאלה היא האם המניעים טהורים המה ומייצגים מציאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 + 1 =