"המילואים האחרונים שלי" – מכתב מרגש

קיבלתי את זה בדוא"ל זה ריגש אותי מאד ואני משתף אתכם קוראי הנאמנים:

המילואים האחרונים
מאת ד"ר גבריאל לוי
במילואים האחרונים שלי הוצבתי לשמירות בכלא מגידו. בתדריך נאמר לנו, בין היתר, באופן הכי מפורש שבעולם, שגם אם האסירים הביטחוניים הממלאים את הכלא השיגו נשק חם והם יורים עלינו, למגדלי השמירה, אסור בשום פנים להשיב אש.

שאלנו, אם כך לשם מה ניתן לנו נשק? אז שאלנו….
באחד הלילות, עלה במפתיע קצין בדרגת אל"מ למגדל השמירה שלי עם עוד שני קצינים כששאר הפמליה מחכה למטה. הקצין הציג עצמו כמפקד מחוז או משהו דומה לזה והחל מתחקר אותי: "מה שמך? מהיכן אתה בארץ? האם אתה נשוי? כמה ילדים" וכו'. אחרי הקדמה זו הוא עבר ל"תכל'ס".
– " נניח שיורים עליך מהמכלאה הזו, מה אתה עושה ?".
– " זה תלוי", עניתי. "אם ניטרלו אותי או שאני עדיין יכול לעשות משהו ואם אני עדיין יכול לתפקד, ברור שאני מעביר לאוטומט ומרוקן את כל המחסניות שלי לעבר מקור האש המשוער ".
– " רגע", שיסע אותי הקצין, "לא עברת תדריך "?
– " עברתי", עניתי לו, "אבל נדמה לי שלא שאלת על התדריך, אלא על מה שאעשה אם וכאשר ".
– " כלומר, האם תפר את ההוראות ותפתח באש"? שאל הקצין בארשת פנים חמורה .
– "כן", עניתי .
– " ואתה מודע להשלכות של המעשה הזה"? שאל הקצין.
– " ראה נא", השבתי. "אני כלכלן בהשכלתי. חישבתי ומצאתי שאם אקיים את הוראות התדריך, גדולים סיכויי להגיע לקבורה. לעומת זאת פתיחה באש עלולה לגרום לי לכמה שנות מאסר. על פי חישוביי, ההסתברות לצאת בחיים מבית סוהר גדולה באופן מובהק מההסתברות לצאת מקבר. אני הולך אפוא על ההסתברות הגדולה יותר …".
– הקצין השתתק לרגע, אחר התעשת ושאל: "האם אתה חושב שאתה חכם מכולם? האם אין לך שמץ אמון בפיקוד של צה"ל ובמפקדים שלך? אתה לא חושב שמישהו שקל ובדק והגיע למסקנות לפני שהוריד את הפקודות הללו "?
היססתי אם לענות, והקצין שהבחין בזאת כנראה, הוסיף: "אתה יכול לענות חופשי. חשוב לי לדעת מה אתה חושב ולא יאונה לך כל רע אם תענה בכנות ".
– " תודה", עניתי והוספתי: "אכן כן, אין לי שום אמון בפיקוד ובצבא. מעולם לא שמעתי על צבא המצווה על חייליו לעמוד כברווזים במטווח …".
– " אתה לא מבין " שיסע אותי הקצין. "אולי חיילים שלנו הוקפצו למכלאה שממנה יורים עליך ואם תירה תפגע בהם "?
– " אמנם אינני שולף מהיר כמו במערבונים", עניתי, "אבל גם במהירות שלי אף חייל לא יספיק להגיע למכלאה. לדעתי השיקולים לאיסור התגובה הם אחרים לחלוטין ".
– " כלומר "?
– " הבט. נניח שהאסירים השיגו נשק, ירו והרגו מילואימניק על מגדל שמירה. זה שווה כותרת קטנה בעמוד פנימי, ואת המחיר תשלם בעיקר משפחתו של אותו מסכן. לעומת זאת, אם המילואימניק ישיב אש וישכיב כמה מחבלים, יבואו לפה תוך זמן קצר כל רשתות הטלוויזיה העולמיות בגל פתוח ושידורים חיים. דובר צה"ל ישפוך הרבה זיעה כדי להסביר את ה"טבח" שביצע החייל וכו'. אתה מצפה ממני שאהיה מוכן למות כדי לחסוך זיעה מדובר צה"ל? לא אדוני. יש לי אישה וילדים והם חשובים יותר מיובש מצחו של דובר צה"ל ".
– " טוב, אני רואה שאתה אדם מבוגר שיודע מה הוא עושה ומבין את משמעות מעשיו" אמר הקצין. הוא סב על עקביו וירד מהמגדל עם מלוויו.
אלו היו המילואים האחרונים שלי. זמן קצר אחר כך הודיעו לי שהגדוד שלי פוזר ואני משוחרר ממילואים . התברר שהגדוד אכן פוזר ושוחרר כיון שרובו היה מבוגר, אך אני הייתי בין הצעירים שבו . לכאורה אפשר היה להעביר אותי לגדוד אחר, אבל החליט מי שהחליט שאין בי עוד צורך.
הערה: נראה לי שהמוח עבר לדום בממשלה שלנו. נכון, הדג גם מסריח מהראש. זה מתחיל בראש הממשלה, ואחר-כך עובר לשרת החינוך השוטפת את מוחם של ילדנו בדעות השמאלניות הקיצוניות שלה. הילדים האלה מתגייסים לצה"ל, חלקם נהיו לקצינים, ומתנהגים כפי שלימדו אותם בבית הספר: שהחיים של הערבים יותר חשובים מהחיים שלנו. יותר חשוב מה העולם האנטי-שמי יגיד אלינו, ולא חשוב אם נמות עבור כמה משפטים יפים בעיתונות.
תחשבו אתם: מה אתם חושבים יהיה במלחמה הבאה? מה אתם חושבים יהיה אחרי שועידת אנאפוליס תכשל ואינתיפאדה שלישית תפרוץ? הרי ברור שאהוד אולמרט לא ייתן לצה"ל להילחם. המחבלים נמצאים באזורי האוכלוסין תומכי הטרור, ואסור להפציץ תומכי הטרור ומגישי סיוע למחבלים.
יש לי חדשות בשבילך. במזרח התיכון, או שאתה מנצח או שאתה מת. יש רק שתי אפשרויות.
כאשר המוח עובר לדום, ומפסיק לחשוב בעצמו, אתה פשוט מת.
אם ההערה הנ"ל עדיין לא לרוחך, תקרא שוב את המכתב הנ"ל של המילואימניק.
מה אתה היית עושה במקומו? היית מחליט לחיות או היית מחליט למות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

− 2 = 1