ארכיון חודשי: מאי 2008

בס"ד, שבת פרשת במדבר, ספר במדבר כ"ו , תשס"ח

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.
עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת, לְשֵׁם ה'.
כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.
שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
לְמַעַן, בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

תהילים פרק קכ"ב

והפעם בפרשה, ובאירועים של היום לפני כ"ו – ג'
 מתי הוקמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
 מי היה ריקרדו קלמנט
 האם טוב לצדיק וטוב לשכנו
 העיר הבנוייה שחוברה לה יחדיו
 היכן נמצאת דרך בורמה
 איך מניידים שלושה מיליון איש
 מי הקים את קו בר לב
 מי חיבר את המילון העברי ערבי הראשון
 סדין אדום נוע נוע סוף
 הספר הלבן השלישי (הביג מק)
ועוד

פרשת במדבר ראשי פרקים
א. בתחילת הפרשה מתואר מפקד כללי של בני ישראל שנערך בשנה השניה לשהותם במדבר (בדרכם לארץ ישראל), במילים האחרות ה' מצווה את משה ואהרן להקים את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על מנת שייבצעו את מיפקד האוכלוסין. בפקודת המפקד יש הנחייה לספור רק את הגברים שמעל לגיל 20 שהוא הגיל בו התגייסו בני ישראל לצבא "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן" . סך כל הנמנים מבין הגברים שלמעלה מגיל עשרים (בלא שבט לוי), היה 603,550. שבט לוי שבו נמנו זכרים החל מגיל חודש, מנה 22,273 איש.
ב. נאמר "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם: בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם" על המילה "וַיִּתְיַלְדוּ " ישנם שני פירושים רש"י אומר "הביאו ספרי יוחסין שלהם", שכל נפקד ונפקד היה צריך להביא הוכחה לאיזה שבט הוא שייך, פרוש נוסף אומר ש "וַיִּתְיַלְדוּ" הכוונה שכל נפקד ונפקד היה צריך להביא את תעודת הלידה שלו על מנת שיבדקו את תאריך הלידה ויספרו רק את בני העשרים ומעלה.
ג. כחלק מספירת בני ישראל מסופר גם על בני אהרן ואולם אנו מוצאים שכתוב "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה …. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר" רק עם ציון שמות בני אהרן ולא שמותם של בני משה ועל כך מסביר לנו רש"י "שכל המלמד את בן חבירו תורה נאמר עליו כאילו ילדו" (כאילו הוא אביו של הילד).

ד. בזמן בו חנו בני ישראל במדבר היה מקום קבוע לכל שבט ושבט. במרכז המחנה שכן המשכן ועימו שבט לוי. בצד המזרחי חנו השבטים יהודה יששכר וזבולון, בצד הדרומי ראובן, שמעון וגד. בצד המערבי אפרים מנשה ובנימין ובצד הצפוני שבט דן ועימו אשר ונפתלי. גם בשעה שהמחנה צעד במדבר, שמרו על הסדר הנזכר. המרחק בין מרכז המחנה בו היה המשכן לבין תחילת מושבם של השבטים שסביבו היה כאלפים אמה (כק"מ).
ה. אהלו של משה רבינו היה בסמיכות לשבטי יהודה יששכר וזבולון ועל כך נאמר "טוב לצדיק וטוב לשכינו" בניגוד למה שעוד יסופר בפרשת קרח ועדתו על "אוי לרשע ואוי לשכינו (הסמיכות של קרח לשבט ראובן)
ו. כידוע בני ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה ולא פשוט לנייד כ 3 מיליון איש גברים נשים וילדים + עדרי הבקר לכן מסופר בפרשה כיצד מנהלים אופרציה לוגיסטית מורכבת כזאת. לדוגמא: כל שלושה שבטים אוחדו למחנה תחת מנהיגות של שבט בכיר, לכל שבט היה צבע משלו (תואם לצבע אבן החן שהיתה על החושן של אהרן הכהן) לכל מחנה היה גם דגל משלו. וכשבני ישראל יצאו לתחנתם הבאה התורה מספרת לנו את הסדר כיצד המחנות, השבטים והמשכן היו נעים ממקום למקום.
ז. על שבט לוי הוטל גם תפקיד של שמירת המשכן, מטרת השמירה היא למנוע משאר השבטים להיכנס למקומות אליהם אסרה תורה את הכניסה, גם בבית המקדש אשר בירושלים יש חובת שמירה, שאינה מפני האויבים אלא מתוך כבוד למקום.
ח. שבט לוי אף הופקד על נשיאת המשכן בזמן המסע במדבר, התורה מתארת כיצד היו בני לוי נושאים את כלי המשכן, כל נוהלי הפירוק וההרכבה של המשכן ואיזה משפחה מקבלת אחריות על מה.
"אמרי אמיר"
1. "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" (א' , א') – החכם רבי חיים יוסף דויד אזולאי (החיד"א) מציין ש – "במדבר סיני" בגימטרייא שווה ל "שלום" והעירו כל כך חז"ל שישראל בבואם למדבר סיני היו מאוחדים ומלוכדים , ככתוב (בלשון יחיד) "ויחן שם ישראל" , כאיש אחד ובלב אחד. בזכות זה זכו אבותינו למעמד הנשגב של קבלת תורה מפי הגבורה. מוסיף החיד"א , שברוב השנים קוראים את פרשת "במדבר" בשבת שלפני חג השבועות ומן הראוי להרבות בעשיית שלום בין אדם לחברו קודם חג מתן תורה.

2. "פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם" (ג', ט"ו) – העיר בעניין זה הרב יצחק ניסנבוים שיש הבדל בין הציווי לפקד את בני לוי מגיל חדש בעוד שאת שאר השבטים פקד מגיל 20 שנה. הסיבה לכך היא שסתם יוצאי צבא אפשר לחנך למילוי תפקידם כשהם גדולים, אבל לגבי הלווים, המיועדים להיות מנהיגי העם ומוריו, יש להתחיל בחינוכם למילוי ייעודם בחיים מהיותם תינוקות בגיל חדש ימים.

אירועים היום לפני

כ"ו אייר ד' תש"ב 21.5.942 נפטר רבי סעדיה גאון
הרב סעדיה גאון (הידוע גם בכינוי הרס"ג – רב סעדיה גאון) נולד במצרים ובגיל צעיר התגלה כנער מחונן. עוד לפני שהיה בן עשרים פרסם את ספר "אגרון" שהוא מילון עברי ערבי. הרב סעדיה גאון זיהה שתורה מתחילה להשכח מישראל היות ולא כולם שלטו בשפה העברית ובשפה הארמית לכן החליט לתרגם לערבית את ספר התורה והיה הראשון שכתה פירוש לגמרא ולמשנה. בנוסף, למד הרב סעדיה גאון גם פילוסופיה ומדעים. רב סעדיה גאון נחשב לגדול הדור באותה תקופה.

כשהיה בגיל 23 החל את העימות הגדול שלו כנגד כת הקראים. כת זו צמחה כ 150 שנה קודם לתקופתו על רקע אישי שמנהיגה לא קיבל את משרת ראש הגולה ולכן יצר סביבו כת שלמה שהטיפה להכרה רק בתורה שבכתב ולא הכירה בתורה שבע"פ – המשנה, הגמרא וספרות ההלכה (בדומה לצדוקים בימי בית שני) כת זאת גדלה בתקופת השלטון המוסלמי והחלה לכרסם ביהדות המסורתית, ובפעילותו הצליח למנוע סחף זה. אגב, עד היום חיים בישראל קבוצת אנשים המשייכים עצמם לכת הקראים. קהילות קראיות קיימות ברמלה, שבה נמצא מבנה "מרכז היהדות הקראית העולמית", באשדוד, באופקים, בבאר שבע, בקרית גת, בבת ים בירושלים ובמושבים מצליח ורנן. בסך הכול ישנם 11 בתי כנסת קראים בארץ.

התמודדות נוספת וחשובה היתה לרב סעדיה בנושא נכונות הלוח העברי, בשנת 921 היתה מחלוקת בשאלת עיבור החודש ובשנה זו יהודי בבל ויהודי ארץ ישראל חגגו את החגים בימים שונים כשהסתיימה השנה הבין ברב סעדיה גאון שיש בעיה אמיתית שבה יהודי העולם יחגגו את ראש השנה ויום הכיפורים במועדים שונים (מה ששיחק לטובת הקראים) לכן נכנס לעובי הקורה וחיבר ספר בשם "ספר המועדים" בו הוא מוכיח ששיטת חכמי בבל היא הנכונה, מאבק זה לא היה קל ואולם לבסוף קיבלו חכמי ישראל את דעתו. כשהיה בבל התמנה לראש ישיבת פומפדיתא ולאחר מכן ישיבת סורא בתקופת כהונתו פרחה הישיבה ואולם, מסיבות שונות הוטל עליו חרם ונידוי על ידי ראש הגולה ורבי סעדיה גאון נאלץ לברוח ולהסתתר במשך שבע שנים שבסיומם התפייס עם ראש הגולה והוכר כ"גאון".

רב סעדיה גאון היה המלומד היהודי הראשון שעסק בתחומי היהדות בגישה מדעית שיטתית (כמו במקרה של עיבור החודשים) הוא הציג את השכל האנושי כאחד מיסודות האמונה וכאמצעי להבנת התורה. רב סעדיה גאון דיבר בשבחה של החוכמה ומנה את הישגיה בתחומים השונים – בתחומי החקלאות, המדע, השלטון ועוד. הוא התייחס גם לתחום האסתטי – לטוב וליפה בעולם, למשל: להשפעת הצבעים והצלילים על מצב רוחו של האדם.
רבי סעדיה גאון כתב ספרים רבים שהידוע ביניהם הוא ספרו הפילוסופי "ספר האמונות והדעות". ספר זה עוסק בנושאים הבאים: בריאת העולם, מציאות ה' ,טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, הדתות, הפילוסופיות ,העולם הבא, שכר ועונש, מוסר ועוד. רבי סעדיה גאון נפטר בגיל צעיר – 60 ואולם הצליח להשאיר את חותמו ב"עולם הספרים היהודי", הוא הניח ספרות רחבה שעליה התבססו בהמשך הרמב"ם ועוד פוסקי הלכה חשובים.

כ"ו אייר תש"ך 23.5.1960 אדולף אייכמן הצורר הנאצי נלכד והובא לארץ ישראל
אדולף אייכמן היה "המוצא לפועל" הראשי של תוכנית הנאצים להשמדת העם היהודי. בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה וכניעתה של גרמניה הנאצית, הצליח אייכמן להימלט מגרמניה – ולהתחמק ממשפטי נירנברג שבהם נשפטה רוב צמרת המנהיגות הנאצית. אייכמן מצא מקלט בארגנטינה, וחי שם עם אשתו וילדיו בעיר הבירה בואנוס איירס, ברח' גריבלדי, תחת שם בדוי ריקרדו קלמנט. מדינת ישראל, באמצעות השירות החשאי (ה"מוסד"), החליטה לעשות כל מאמץ כדי למצוא את אדולף אייכמן ולהביאו למשפט בישראל. בשנת 1952 החלו החיפושים אחריו, וחמש שנים עברו עד שהשירות החשאי הישראלי קיבל מהתובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה את המידע המיוחל והמכריע על הימצאותו של אייכמן בארגנטינה ועל זהותו הבדויה.

המוסד הרכיב צוות סוכנים בראשות של רפי איתן (מנהיג מפלגת הגימלאים) אשר התחקו על הרגליו, בכל ערב חזר קלמנט אייכמן באוטובוס הביתה, וירד בתחנה שברחוב סן פרננדו. ערב אחד חלף בדרכו על פני מכונית עם אורות כבויים שחנתה בצד הדרך. "אדוני" פנה אליו אלמוני מתוך המכונית, "אתה הוא ריקרדו קלמנט? אייכמן הנהן בראשו, בכך וחרץ את גורלו. אייכמן הוכנס למכונית והובא למקום מסתור שם היה עם חוטפיו במשך 11 יום שבזמן זה תוכננה הבאתו לארץ. אייכמן הורדם ותוך שהוא נשען על שני אנשי מוסד הוברח בטיסה לישראל. בצהרי יום שני, כ"ו באייר תש"ך (1960) העביר קול ישראל בשידור ישיר מן הכנסת את הודעתו הדרמטית של ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "… אחד מגדולי פושעי הנאצים… אדולף אייכמן, נמצא כבר במעצר בארץ ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם."

כ"ו אייר תשכ"ז 5.6.1967 תחילת מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים החלה כתגובה לריכוז כוחות צבא מצרים בחצי האי סיני, לסגירת מיצרי טיראן במפרץ אילת לאוניות ישראליות, לכריתת ברית ערבית צבאית נגד ישראל ולהוצאת כוחות האו"ם מרצועת עזה. פעולות תוקפניות אלה איימו על ביטחונה של ישראל ולכן פתחה ישראל במלחמת מגן להסרת האיום הקיומי עליה. המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי ישראלי מזהיר על צבאות מצרים, ירדן וסוריה תוך שישה ימים. תוצאות המלחמה שינו את מפת מדינת ישראל: ירושלים "חוברה לה יחדיו", רמת הגולן, בקעת הירדן, יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני עברו לידי מדינת ישראל. סיסמת היציאה לכניסת אוגדות השריון לחצי האי סיני ובעצם לפתיחת המלחמה היתה "סדין אדום נוע נוע סוף"

כ"ו אייר תשמ"ד 7.5.1994 נפטר חיים בר לב הרמטכ"ל השמיני של צה"ל
חיים בר לב מי שהיה הרמטכ"ל השמיני של צה"ל נולד בשנת 1924 בעיר וינה שבאוסטריה. בשנת 1939, כשהיה בן 15,עלה לארץ והחל ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". הקריירה הצבאית של בר לב החלה בשנת 1942 כשהתגייס לשורות הפלמ"ח ובמסגרת פעולותיו פיקד בר לב על פיצוץ גשר אלנבי ב"ליל הגשרים", בו פוצצו אנשי הההגנה והפלמ"ח 11 גשרים. (ועל כך בעוד מספר שבועות). בשנת 1948, עם פתיחת מלחמת העצמאות, התמנה בר לב למפקד המבצעים של חטיבת הנגב והשתתף עימה בקרבות ומבצעים רבים, לאחר שהוקם צה"ל הצטרף חיים בר לב לצבא ובשנת 1952, שהיה בן 28 מונה לראש מטה פיקוד צפון. במבצע סיני, שימש בר לב כמפקד חטיבת שריון, ומיד לאחר מכן מונה למפקד גייסות השריון, לפני מלחמת ששת הימים התמנה לסגן הרמטכ"ל וב 1968 התמנה בר לב לתפקיד הרמטכ"ל השמיני של צה"ל, כמחליפו של יצחק רבין.

בר לב שימש בתפקיד עד שנת 1972, ועל שמו נקרא "קו בר לב", קו ביצורים על גדות תעלת סואץ שהוקם במהלך מלחמת ההתשה (1969 1970). בקו זה נבנו כל מספר ק"מ מעוזים ממעוז "המזח" בדרום ועד למעוז "בודפשט" בצפון. תפקיד המעוזים היה להגן מפני פלישה מצרית, תפיסה אשר נכשלה במלחמת יום הכיפורים כשכל המעוזים למעט מעוז "בודפשט" (מפקדו מוטי אשכנזי, מוביל המחאה כנגד ממשלת גולדה) נפלו בידי המצרים.
בשנת 1972, פרש בר לב מצה"ל, אך שנה מאוחר יותר, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שב לשרות פעיל כמפקד החזית המצרית. לאחר המלחמה היה בר לב שר המסחר והתעשייה, שר המשטרה וכן היה המזכיר הכללי של מפלגת העבודה. בשנת 1992 מונה בר לב להיות שגריר ישראל ברוסיה, תפקיד בו שימש עד סמוך למותו. בר לב נפטר בשנת 1994 ממחלה קשה.

כ"ח אייר תרצ"ט 17.5.1939 פורסם "הספר הלבן" השלישי
בשנת 1939 נראתה באופק מלחמת העולם השנייה, והבריטים ששלטו בארץ ישראל והיו אויביהם העיקריים של גרמניה הנאצית רצו את הערבים לצידם. הערבים ניצלו מצב זה ולחצו על הבריטים בנושאי ארץ ישראל והבריטים בניסיונם למצוא חן בעיני הערבים וכן מגישתם האנטי יהודית נקטו במדיניות פרו ערבית (כאז כך גם כיום). במסגרת זו הם הורידו את מס' אשרות הכניסה, החליפו את הנציב ווקופ (הפרו ציוני) בנציב מק מייקל הפרו ערבי. לבסוף גם פרסמו את הספר הלבן השלישי של מקדונלד שעיקריו היו שהמדינה שתקום בארץ תהיה דו לאומית, ואולם בעלת רוב ערבי. בנושא העליה הוחלט שהעליה תעצר, ובחמש השנים הבאות יעלו רק 75 אלף יהודים ומשם הלאה העליה תהיה מותנת באישור הערבים ובנושא ההתיישבות יאושר ליהודים להתיישב רק באזורים מועטים בארץ.

הספר הלבן ביטא נסיגה מלאה מכל הצהרת בלפור והמנדט. היהודים נתקלו במצב שבו הם בסכנה קיומית בגלל עליית הנאצים בעולם, הספר הלבן שהיה עדיין טעון אישור לא אושר מעולם, אך למרות זאת יושם. היהודים היו חייבים להאבק בשתי חזיתות וכמו שאמר בן גוריון "יש להלחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן ויש להלחם בספר הלבן כאילו אין היטלר". (מכאן למד רבין ז"ל את המשפט "נילחם בטרור כאילו אין הסכם שלום ונמשיך בהסכם השלום כאילו אין טרור") היהודים הגיבו בשלושה חזיתות שונות: בהרחבת ההתישבות (ישובי חומה ומגדל), הרחבת ההגנה והתחלת פעולות יזמות נגד הערבים ("לצאת מהגדר" על פי שיטתו של וינגייט) והמשך העלייה הבלתי חוקית.

כ"ח אייר תשכ"ז 7.6.1967 שוחררה העיר ירושלים – יום ירושלים
ביום זה שיחררו כוחות צה"ל בפיקודו של מוטה גור מפקד הצנחנים את ירושלים העתיקה, כח זה היה אמור לצנוח בסיני ואולם קיבל לאכזבת הצנחנים שרצו לקבל רקע אדום (צניחה קרבית) לכנפי הצניחה, שינוי משימה לכיוון ירושלים, כח זה כבש את גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים תוך כדי אבידות רבות ורק לאחר שפוצץ הבונקר הגדול שוחרר המתחם שפתח את הדרך לכיוון הר הצופים שהיה בידינו מאז מלחמת השחרור. ביום השני ללחימה פנה הכח לכיוון העיר העתיקה תוך כדי שהם משתלטים על מוזיאון רוקפלר ששלט על העיר. במהלך ההתקדמות לעבר שער האריות ארעה תקלה בה נוצרה אי הבנה בין הכוחות, וכח לוחמים במקום לעלות לכיוון שער האריות פנה לנחל קדרון שם נכנס למארב של הירדנים אשר הרגו כמעט את כל הכח.

הפריצה לעיר העתיקה בוצעה מכיוון שער האריות (שמו של השער ניתן לו לפי אריות האבן שמסותתים בשער) כשמוטה גור – מפקד חטיבת הצנחנים נוסע בג'יפ ("בן צור סע" הוא אחד ממשפטי המיתוס של המלחמה בה אמר מוטה גור לנהגו "לשים גז" ולהכנס לעיר העתיקה) לאחר שנכנס הג'יפ נתקע טנק שלנו בשער ואולם הכוחות חדורי המוטיבציה נכנסו לעיר בין מעל הטנק ובין מתחתיו לאחר הכניסה דהרו הצנחנים דרך "דרך הייסורים" ה "ויה דלרוזה" אשר לפי אמונת הנוצרים נע בה ישו בדרכו לצליבתו על ידי הרומאים (ולא היהודים כפי שטענו הנוצרים כנגד היהודים) ונכנסו למתחם הר הבית. לאחר ששחררו את הר הבית תלו הצנחנים דגל והכח המשיך לכיוון הכותל המערבי ובכך השלים את שחרור ירושלים.

בראש הכוחות של הלוחמים היה גם הרב הראשי לצה"ל – הרב גורן אשר עם נשק ביד אחד וספר תורה ביד השניה הגיע לכותל המערבי בירך ברכת "שהחיינו" ותקע בשופר. תקיעה אשר גרמה לצנחנים לבכות מהתרגשות ומשמחה. מספר ימים לאחר מכן קיבל משה דיין (שר הבטחון) החלטה להשאיר את הר הבית בידי הווקאף (קבוצת אנשי דת מוסלמים האחראים על המקומות הקדושים לאיסלם) ולצמצם את נוכחות ישראל בהר (החלטה שבמהלך השנים התבררה כשגויה). כמו כן קיבלה הממשלה החלטה להרחיב את הרחבה שליד הכותל המערבי תוך כדי הריסת כל השכונה (שכונת המוגרבים) הצמודה לכותל. לאחר המלחמה חוקקה כנסת ישראל חוק לפיו ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל.

יום ירושלים הפך לחג של בירת ישראל. בליל יום ירושלים ובמהלך היום עצמו מתקיימים אירועים וטקסים מיוחדים, הכוללים טקסי זיכרון ממלכתיים לחללי המלחמה בהר הרצל ובגבעת התחמושת, אחד מאתרי הקרבות הקשים של חטיבת הצנחנים בירושלים. טקסים ואירועים חגיגיים מתקיימים ברחבי העיר בפארקים, במוזיאונים באתרי הלחימה וגם בבתי הספר ובמוסדות החינוך. במהלך יום ירושלים נערכת ברחובות ירושלים צעדה מיוחדת,"צעדת ירושלים". בלילה של יום ירושלים יוצאת "צעדת ריקוד הדגלים" מהכניסה לירושלים (ליד ישיבת מרכז הרב) אל הכותל המערבי. בבתי הכנסת ברחבי הארץ נערכות תפילות חגיגיות, הכוללות פרקי הלל והודיה ותפילה לשלום המדינה

דוד המלך כתב בתהילים פרק קכ"ב , פסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" ועל כך אומרים הפרשנים "חוברה" – שעושה כל ישראל חברים. ומי יתן שאכן כך יהיה כפי שאומר האבן עזרא (פרשן בימי הביניים) על הפסוק שקראנו בשבוע שעבר "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ " – ביניכם, ובמילים שלנו, המסר הוא שלום בבית, נכבד אחד את השני נעריך אחד את השני ואז יהיה שלום

ג' סיון תש"ח 10.6.1948 נפתחה "דרך בורמה" מהשפלה לירושלים במלחמת השחרור
במהלך מלחמת העצמאות הצליחו הערבים להשתלט על ההרים והגבעות ששלטו על כביש הגישה לירושלים מאיזור לטרון דרך שער הגייא (באב אל ואד) ועד לכניסה המערבית לירושלים. בחודש ניסן תש"ח הצליחה שיירה גדולה להגיע לירושלים במסגרת "מבצע נחשון" ואולם מספר ימים לאחר מכן שוב נחסמה הדרך לירושלים. היות והיה חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הליגיון הערבי וכמובן סכנת המצור הוחלט במטה ההגנה לנסות ולמצוא דרך חילופית העוברת בציר בו היה לכוחות הישראלים שליטה.

ישנם הרבה סיפורים על מציאת התוואי ואולם הדעה הרווחת היא שקבוצה של אנשי פלמ"ח יצאו מאיזור חולדה ולנסות להגיע לירושלים מדרום לשער הגייא. במקביל, ישנו סיפור על אנשי ההגנה שירדו מכיוון ירושלים לכיוון עמק איילון בציר עוקף. בכל מקרא לאחר שהתגלה הציר החלו כוחות הנדסה לפלס ולסלול את הדרך. לאחר שנפרצה הדרך החלו שיירות אספקה לכוחות צבא לעלות לירושלים והיות והדרך היתה קשה הם השתמשו בטרקטורים וביידים כדי למשוך את המשאיות.

דרך בורמה נקראת על שם דרך שנסללה במהלך מלחמת סין יפו מבורמה (כיום לסין באורך של כ 1000 ק"מ כדי לבנות דרך אספקה עוקפת לכוחות הסיניים)

בשנים האחריות שיפצה קק"ל את הדרך וניתן ליסוע לכל אורכה גם ברכב רגיל כשלאורך הדרך ישנם שלטי הסברה ופסלים מכוניות ואנשים הממחישים את הדרך. במקביל לפריצת הדרך הוקם על ידי מקורות גם "קו השילוח" צינורות מים מהמעיינות שבאיזור לירושלים. את השם קו השילוח לקחו מנקבת השילוח שחצב חיזקיהו המלך כדי להעביר מים ממעין הגיחון בירושלים לתוך עיר דוד כדי להתמודד עם המצור של האשורים בימי בית ראשון.

מע"מ מס ערך…..מוסף?

איני בטוח כמה מאיתנו באמת מכירים את עולם המיסים ואיני בטוח מתוך אלה כמה מכירים באמת מהו מס ערך מוסף אבל היום הבנתי על מה ולמה בכיים של העצמאים במדינת ישראל.
אין זה סוד כלל שהמיסים בארץ גבוהים וקשה מאד להתקיים בגלל עובדה זו, אולם יש (או לפחות אמור להיות) גם הגיון בכל החגיגה הזו שמדינת ישראל עושה על חשבון אזרחיה, כל אזרח במדינה משלם מע"מ, בין אם הוא עצמאי המוכר סחורות או שירותים ובין אם הוא צרכן שקונה מוצרים או צורך שירותים, בכל אופן 15.5% הולכים לקופת המדינה. נכון מס הכנסה גבוה יותר אבל ההבדל המהותי והסיבה לכך שכשאתם קונים מוצר או משלמים עבור שירות אתם שומעים משפט כמו "350 ש"ח לא כולל מע"מ…" הוא שמע"מ בניגוד למס הכנסה אינו מתחשב בהוצאות בית העסק, אלא רק ברכישות לשיפור העסק וגם אז לא בכולן ורק ב-15.5% מרכישות אלה במקרה הטוב.
וכך אם אני בעל עסק נניח ומוכר לכם מכונת כביסה שעולה 2000 אני אמכור את מכונת הכביסה ב- 2000 ש"ח לא כולל מע"מ היינו בערך 2367 ש"ח וכך יוצא שאנו הצרכנים פשוט משלמים את המע"מ שכן אם מחיר המכבסה יהיה 2000 ש"ח כולל מע"מ ישארו למוכר 1890 ש"ח בלבד ברגע המכירה.
נו אז מה ההבדל? כולם משלמים מיסים.
ההבדל המהותי הוא שאת המע"מ משלם המוכר ברגע שביצע את המכירה, מס הכנסה מתחשב איכשהו בהוצאות העסק, למשל אם עסק הכניס 10000 ש"ח ברוטו בחודש אחד ובאותו חודש היו לאותו עסק 8000 ש"ח הוצאות (גם כאן יש סייג אבל זה בדרך כלל מסתדר) יחושב מס ההכנסה רק על ה 2000 ש"ח הנותרים. לעומת זאת אותו בית עסק ישלם 15.5% מ10000 ש"ח ללא קשר להוצאותיו דהיינו 1550 ש"ח רק למע"מ וכך בחשבון פשוט אותו בעל עסק פשוט מפסיד מעצם החזיקו עסק חי ועובד לרווחת אזרחי המדינה.

באמת שאיני מבין מדוע מדינת ישראל שאמורה הייתה לרצות ולפתח את שוק העסקים הקטנים ולא רק לתמוך בחברות ענק ותאגידים אינה עושה כלום בנדון, היום בית עסק צריך להרוויח הרבה כסף מעבר להוצאותיו בכדי להשאר עם משכורת מינימום זה פשוט מצחיק אבל זה כך! כאילו מדינת ישראל מעודדת אנשים לא להיות עצמאיים, ללכת לעבוד כשכירים בחברות גדולות ולהיות תלויים במדינה בשארית חייהים במקום לנסות ולהגיע לעצמאות כלכלית. אני מכיר אנשים שהיו להם רעיונות די טובים ואפילו כאלה שעמדו במבחן המציאות אבל ברגע שישבו עם רואה חשבון הם הבינו שמתוך 40000 ש"ח הכנסה ברוטו בחודש אחרי מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומ,י מס בריאות, שווי רכב, שווי טלפון, ארנונה וכן הלאה וכמובן הוצאות תפעול, פשוט לא ישאר בנטו שום דבר בקושי משכורת מינימום ולא כדאי – עדיף לחתום אבטלה! מאידך רשות המיסים נלחמת כל הזמן במעלימי המס, הנה עצה נאורה: אולי במקום להשקיע מליונים בחקירות וחוקרים ולרדוף אחרי בעלי עסקים כאילו היו שודדים וגנבים אולי מישהו שם יתפכח ויחליט לשנות קצת דברים – קצת להקל במס הכנסה, להוריד משמעותית מאד את המע"מ וכמובן שיחושב לבעל העסק לאחר כל שאר הוצאותיו ואז אולי נהיה מדינה נאורה, כל עוד יש שותף סמוי שלוקח כל כך הרבה כסף קשה מאד לאזרח מן השורה לנסות ולהגשים את עצמו ולהגיע למצב בו הוא עובד קשה ומקבל תמורה הולמת – כמובן ומשלם מיסים בזמן…

משל – לחישת הדב

שני חברים יצאו למסע בהרים, לפתע הגיח מן הסבך דב, אחד החברים מיהר וטיפס על עץ, החבר השני שנותר לבדו אל מול הדב לא ידע מה לעשות ונפל לאדמה בהעמידו פני מת. הדב התקרב לחבר שהיה מוטל כעת על האדמה ללא ניע ועוצר את נשימתו, רחרח אותו בפניו ואזנו הסתובב סביבו שוב ושוב רחרח את פניו ואזנו, והלך מן המקום.
לאחר שהיה במרחק בטוח ירד החבר שטיפס על העץ אל האדמה ושאל את ברו בבדיחות הדעת: "מה לחש לך הדב…?".
ענה החבר שהיה מוטל על האדמה: "הוא לחש לי עצה חשובה מאד…"
"מה?" שאל זה שירד מן העץ.
"הוא אמר לי שאין זה חכם במיוחד לצאת לטייל עם חברים שנוטשים אותך בעת צרה…."

ציטוט – פתגם סיני

"אינך יכול למנוע מציפורי הצער לחוג מעל ראשך, ברם יכול אתה למנוע מהן לבנות כן בשערך." – פתגם סיני.

You can not prevent the birds of sorrow from flying over your head, but you can prevent them from building a nest in your hair – Chinese Proverb

לישון עם האויב

כבר המון זמן אני רוצה לכתוב כתבה לגבי הנושא הכל כך חשוב הזה אבל בכמה מקרים פשוט נמנעתי, סיפקתי לעצמי סיבות על גבי סיבות ללמה לא, אבל היום קראתי כמה תגובות בפורום אינטרנט בענייני אקטואליה שפשוט קוממו אותי. מספר אנשים שפשוט כותבים דברי נאצה על צה"ל ועל מדינת ישראל בכלל!, כל זה ימים ספורים לאחר יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל שכל כך דואגת להם בלי ידיעתם, דומה הדבר לאדם המטיל את מימו ועושה את צרכיו בבבאר ממנה הוא שותה.הכור בדימונה
מילים כמו "ההתבהמות של צה"ל" ושנאה ללא סיבה לחיילי צה"ל הפועלים בשם נבחרי העם פשוט גורמים לרצות לומר מילים קשות הרבה יותר, למרות שהמגזין נקרא "באופן ברוטאלי" אני אשתדל לשמור על שפה נאותה.
הנה מספר נקודות למחשבה לכל מתנגדי הגדר, לכל מפגיני "די לכיבוש" ו"די לאלימות" וכל ה-די למינהו:
1. חיילי צה"ל ממלאים פקודות, זוהי חובתם וטוב שכך, אין לחייל צה"ל כל אפשרות להפעיל שיקול דעת אלא במקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מהי פקודה בלתי חוקית בעליל?

פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה צבאית שברור לכל אדם כי מילויה יהיה בגדר עבירה פלילית ושלא ניתן לשנותה לאחר שבוצעה- לרוב רצח. המעשה אותו נצטווה אדם לעשותו הינו בלתי חוקי ועושהו יורשע בדין אם יבצע אותו. על החייל שקיבל פקודה כזו, לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו, ואם ציית לה – חלה עליו אחריות פלילית לתוצאות מעשהו. קרא עוד

היינו צריך חייל לומר לעצמו – האם לפזר מפגינים היא פקודה בלתי חוקית בעליל? לא ולא! אותו מפגין יכול להיות חמום מח ולשלוף סכין וכמובן לרצוח את החייל, אם אני הייתי אותו חייל לא הייתי מהסס לרגע בייחוד כשמדובר בכדורי גומי שאינם גורמים נזק שלא ניתן לתקנו (ראה פקודה בלתי חוקית בעליל)
2. הפקודות ניתנות לחיילי צה"ל ממפקדיהים המקבלים בסופו של עניין הוראות מנבחרי הציבור, כן כן אותם נבחרי ציבור שאנחנו – עם ישראל בחר, גם אם זה לא תואם את דעתם של כמה אנשים בשולי החברה עדיין נבחרי הציבור נבחרו על ידי רב העם ומי שלא נוח לו לקבל את שיטת הממשל בישראל – או שיעשה משהו בנידון בצורה חוקית ולא להתפרע בהפגנות – או שפשוט יקום וילך מכאן – אני אישית מעדיף שכל אותם מפגינים מדוברים ישתמשו באופציה השניה גם ככה הם לא מועילים במיוחד לחברה הישראלית.
3. לאור התמיכה הכל כך מובהקת של אותו מיעוט ישראלי בעם הפלסטיני – אני מציע שילכו לגור שם – בחברון שכם ג'נין לא רק להפגין שעה ולחזור לספא ולג'קוזי לכו תתמכו כמו שצריך תחיו ביניהם (אמנם זו תהיה תקופה קצרה כי לא ברור אם משנה לפלסטינים שאתם תומכים בהם) תעזרו להם מבפנים זה נראה לי יותר אמיץ מהמצב הנוכחי של סטירה ולברוח.
4. מי שמשחק באש – נכווה (במקרה הטוב) אל תצפו להכנס ולהפגין מול חיילי צה"ל חסרי האונים מפאת כל כך הרבה חוקים – שאגב אין לפלסטינאים הם יורים כשמגרדת להם האצבע – ואחרי הפגנה שאני די מאמין שגלשה לאלימות או יריקות וכיוב' ללכת ולבכות בבית המשפט שנפגעתם – לא רוצים להפגע? אל תעמדו בין חייל עם רובה לאויב !
5. אני מציע לכם שקודם כל תסעו לעזה (בטח יש לכם די הרבה חברים שיכולים להסיע אתכם לשם) ושם תפגינו מול אבו מאזן ומנהיגי החמאס ותצעקו די לאלימות! ואולי – הנה משפט חדש – "די לקסאמים!" – הופ הנה עוד אחד "די להחזקת גלעד שליט ללא סימן חיים ממנו נגד אמנת ג'נבה!" מעניין יהיה לראות כמה מילים תוציאו מהפה לפני שתקבלו כדור בראש!
6. לגבי המילה כיבוש – אני לא כל כך מבין – איזה כיבוש? כל האיזור פה נכבש כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה – מאיפה מתחילים לספור? אחרי ה-40 שנה במדבר? לא היו פה פלסטינים – בעליה הראשונה? השניה? אני לא חושב שעם ישראל כובש, פשוט אנחנו פה וזה מה יש – לים כבר לא יזרקו אותנו כי אי אפשר, יקח להם עוד קצת זמן להבין שעם ישראל פה וישאר וזה לא משנה מי עשה מה למי – כל אחר סופר מהמקום שנח לו – רק קצת מוזר לי שישראלי יספור ממקום של אויב.
7. אולי בגלל שישראל היא מדינה הומניטארית וסלחנית כל כך מרשים לעצמם כל מני עושי פרובוקציות לחרחר מלחמה הים ישראלים, אולי אם היינו כמו רוסיה, סוריה,סין,מצרים לא היו לנו בעיות כאלה, אבל אנחנו ישראלים לא מוציאים תת מקלע ויורים במפגינים אש חיה הכל בשם השלום.
8. שלום? ניסינו – לא הולך! נתנו הכל – כבר לא נשאר מה לתת את רמת הגולם אף אחד לא יקבל , והשטחים אין מה לתת להם שלא יספרו סיפורי סבתא שההתנחולויות מפריעות להם לכן הם יורים טילים על ערי ישראל! התנחלויות מפריעות מדברים ואם לא עוזר מדברים שוב – אבל לנו יש עסק עם חיות אדם ולא בני אדם, בני אדם או בני אנוש לא ישלחו את בניהים להתפוצץ ויעשו מסיבה בבית יום לאחר מכן, בני אדם לא יהרגו במתכוון ילדים בפיגועים – נשים ילדים נכים אין להם אבחנה.

לכם אוהבי אוייבנו אני אומר אל תחיו בינינו ותאכלו את המדינה מבפנים, לכו לשם לכו לחיות במקומכם הטבעי, ביניהם עם האויב שם לא תפריעו ולא תציקו, ותוכלו אפילו לעזור לחבריכים להחריב את מדינת ישראל שלנו – לא שלכם!