לשבור מיתוסים

מצחיק אותי שכאשר שר כזה או אחר מנסה להיראות כנושא בשורות חדשות או מחולל השינויים הגדול, הוא או היא בוחרים לעשות זאת במקומות בהם אין מול מי להתמודד. כך למשל, המע"מ על הפירות והירקות שרוצים להחיל בימים אלה. הרי מי יצעק? החקלאים? הצרכנים? תראו מה עושים imagesלנו עם הדלק – ואיש אינו פוצה פה – לפחות לא בפומבי, אז על ירקות? אותם שרים וחברי כנסת המשנים תקציבים ומחוקקים חוקים חדשות לבקרים בוחרים בקפידה את הנושאים לשינוי.
הנה כמה הצעות לשינוי:

הדבר הראשון שדורש קיצוץ מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת הוא עובדי הציבור והמשכורות המנופחות, הבונוסים השמנים ושעות העבודה (במידה וישנן כאלה), למה לא להתמודד שם?

תוכניות הפנסיה של עובדי הציבור ואנשי הקבע – פנסיה תקציבית היא מושג שעבר מן העולם, רק בממשלה ובצבא זה עדיין קיים, חלקם אף יוצאים לפנסיה בגיל 45 על חשבון שאר אזרחי המדינה למה? למה משרד האוצר לא משנה?

חוקי איכות הסביבה בארץ הם פשוט בדיחה, והסיבה אינה טמונה באזרחים כפי שסוברים בממשלה, הרי איך אפשר לבקש מן האזרחים לשמור על איכות הסביבה במדינה בה רב החשמל מיוצר משריפת פחם? למה לא לעודד חשמל ירוק? למה לא לבטל מכס על מערכות חשמל סולאריות ביתיות? או יותר טוב – למה לא לייצר חשמל סולארי? אין תקציב?

מע"מ על מחירי החשמל – הרי בואו נודה על האמת – חברת החשמל היא בעצם של מדינת ישראל, וכל אחד ואחת מאיתנו מרגיש\ה שתשלום החשמל כמוהו כמו מס, אז מס כפול?

בקיצור אומר אני למנהיגי האומה, אם לעשות מעשה – אז כזה שמשנה ולא רק נראה טוב או נשמע טוב, אני לא בטוח שרב הצרכנים מבינים את המשמעות או עושים את החשבון של תוספת מע"מ לירקות ופירות, אבל בפשטות 15.5% תוספת להוצאות השוטפות של כל בית ישראל זה לא משהו שאזרחי ישראל צריכים – בטח שלא עכשיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 47 = 57