ארכיון חודשי: אוגוסט 2009

נשים וטיפוח

נשים רבות בישראל נוהגות לגשת לסלון היופי או למספרה על מנת לבצע טיפולי יופי, אולם בימים טרופים אלה, עלויות הטיפוח לנשים במכוני יופי גבוהות מאין כמוהן, למרות זאת אין שינוי מהותי במחירים או בכמות הנשים שנוהגות לגשת לסלון יופי ולהוציא סכומי כסף גבוהים על טיפולי יופי.
אינני טוען כי טיפולי יופי מיותרים חס וחלילה, והפנייה לנשים כאן במאמר היא רק בגלל שהרבה פחות גברים (מספר זניח) ניגשים לסלוני יופי לעבור טיפולי טיפוח, וגם אז, עלויות טיפולי היופי לגברים נמוכות עשרות מונים מאלה של נשים.
מה שמציק כאן הוא העלויות האסטרונומיות ממש למשל לתספורת לאישה, בעוד שגבר ישלם על תספורת בין 30-60 ש"ח אישה (גם אישה עם שיער קצר) תשלם פי שלוש לפחות עבור כמעט אותו זמן תספורת ותכשירים בהם ישתמש הספר. יש כאן מעין ניצול של הרצון הטבעי של נשים לטיפוח מתמיד ורצון להיראות במיטבן ואולי פשוט יודעים בעלי אותם מכוני יופי שנשים תבזבזנה סכום מסויים עבור טיפול יופי ולא משנה מה מצבן הכלכלי באותו הזמן.
ישנן כמובן שיטות לחסוך בעלויות כמו לעבור טיפול החלקה יפנית או החלקה ברזילאית שהם טיפול שאינו זול (בייחוד החלקה יפנית) אולם בסופו של דבר חוסך המון ביקורים במכוני יופי לפחות בתחום טיפוח השיער ובעלות סבירה יחסית מספק מראה טבעי ומעולה לשיער ארוך (גם לגברים – אגב).
ישנם מאות סוגי טיפולי יופי שרובם מבוצעים במספרות שחלקן אף מתמחות בטיפולי שער או בריאות השיער כמו ריפוי שיער פגום וכיוב' אבל בסופו של יום, הייתי מצפה מאותם מכוני יופי לפעול כמו שאר העסקים בימים טרופים אלה של חוסר יציבות כלכלית, או לפחות מן המבקרים באותם סלוני יופי לפעול להפחתת העלויות הכרוכות בטיפולי יופי, שהם בסופו של יום סוג של מותרות, על מנת שכולם יוכלו לעבור אותם באופן סביר וללא נזק כלכלי גבוה.

כרטיס האשראי של הרמטכ"ל

אם הייתי טרוריסט, הייתי בטוח שישנה איזו מפה סודית או לפחות הסוד לסופה של מדינת ישראל מקודד או מוצפן על כרטיס האשראי של גבי אשכנזי הרמטכ"ל הנוכחי של צה"ל.
כל כך הרבה רעש וצילצולים סביב עניין שגרתי כל כך, עושים עניין גדול מכך שחייל נכנס ללשכתו של הרמטכ"ל והגיע לחפציו האישיים, אם זה היה חסן נסראללה שגנב את כרטיס האשראי אולי זה היה שווה כותרת, אבל חייל? זה בסיס צה"ל למען השם! למי יש גישה נוחה יותר למשרדים אם לא לחיילים? אין לי כל ספק שעל החייל להענש במלוא חומרת הדין, וכמובן יש לטפל בעניין בחינוך החחילים, אבל לצאת בכותרת כמו "לא ברור איך השיג החייל גישה ללשכתו של הרמטכ"ל…" כאילו היה זה הכור בדימונה, זה סה"כ משרד נכון משרד מסווג אבל לדעתי חייל שגונב נשק מנשקייה פוגע בבטחון המדינה הרבה יותר מאחד שגונב כרטיס אשראי. אז אולי אני לא מבין פה משהו או אולי אני מפספס את העיקר, אבל לאוייבינו זה משדר מסר שגוי ואפילו מזיק ביותר, כאילו מטחון המדינה משול לבטחון חשבון הבנק של הרמטכ"ל, כל יום נגנבים עשרות כרטיסי אשראי וכף ודרכונים ומה לא… מה שונה הרמטכ"ל מה שונה משרדו של הרמטכ"ל? ולמה לשדר מסרים מעודדים למקיפים אותנו?
אני די בטוח שמר אשכנזי היה מוכן לשלם 2000 ש"ח נוספים על אלה שנגנבו מחשבונו רק כדי שהעניין לא יוצג בצורה כזו (או שום צורה אחרת אם כבר מדברים) בתקשורת, אולי אותם כתבים יתחילו לחשוב לפני פרסום "סקופ מרעיש" שכזה.

עסקי חתונה

מילולית, פשוטו כמשמעו – חתונה היא עסק לכל דבר. בימינו אנו כל זוג צעיר שברצונו להתחתן, עומד בפני החלטות קשות. חלקן אף יקבעו כיצד יחל הזוג הצעיא את חייו, בדרך כלל זה נגמר במינוס בחשבון הבנק של הזוג או של ההורים.
ובכן למה זה קורה?
הסיבה מאד פשוטה, בחתונה מעורבים שני צדדים שבדרך כלל לא מכירים האחד את השני, כל צד לא רוצה להיות זה שיעיר "ויקלקל" לזוג את החתונה כי לא יפריחו להם יונים, פרפרים, זיקוקים, בלונים ועוד ארוכה הרשימה, ולכן לוקח הזוג הצעיר החלטות לא תמיד מושכלות בקשר למסיבה, כמו להשכיר שמלת כלה ב-15,000 ש"ח ל-4 שעות – בטוחני שלא משנה מה המוצר היה, לא הייתם משלמים 15,000 ש"ח להשכרה ל-4 שעות, גם לא מטוס פרטי! אבל בחתונה , איך אומרים, ככה זה. ובעלי המקצוע השונים יודעים ומבינים היטב כי ביכולתם להציע מחירים גבוהים בהרבה מן הרגיל, הרי במחיר של שמלת החתונה אפשר לקנות מלתחה שלימה לכמה שנים לשני בני הזוג, שלא לדבר על רכב קטן.
עיצוב חופה או עיצוב שולחנות הם סוגיה מטורפת לגמרי, בחתונתי זכורני כי עבור אגרטל גבוה ומרשים, ביקשה מעצבת אחת 180 ש"ח לשולחן לא כולל שכר העיצוב שלה, לי היו בערך 50 שולחנות, זה אומר 50 כפול 180 ש"ח שזה 9000 ש"ח לואזות!!! חשבון פשוט, לך תקנה 50 ואזות הכי יפות שתמצא, אולי יעולה לך 2000 ש"ח.
תעשו נסיון, כנסו לחנות ביגוד איכותית, ובררו מחיר של חליפה, לאחר מכן שילחו חבר שיאמר כי הוא מתחתן ומחפש חליפה לחתונה, ושיבחר את אותה החליפה, המחירים ללא ספק יהיו שונים, אבל ככה זה, אמרנו כבר?
ישנם עוד הרבה פרטים בחתונה החל מן האוכל והקייטרינג (או קייטרינג כשר למי שזה חשוב – המחיר כמובן בהתאם) וכלה בפרחים בכניסה, לא נדבר על כולם, נאמר רק שאנחנו – אורחי החתונה נפגיעם לא פחות מן הזוג. חתונה או אירוע כיום זה קנס, אני לא מכיר הרבה אנשים, מלבד המשפחה הקרובה ששמחים לקבל הזמנה לחתונה, העניין הראשון שחושבים עליו הוא "כמה לשים בצ'ק" וזה לדעתי הופך את כל עניין האירועים למאוס ולעוס אם אנשים באים כי לא נעים ולא כי רוצים.

חשמל מפרות

המחלבה של משפחת סיילור בפיטסבורג פנסילבניה מספקת כח בעצמה על מנת להפעיל את כל מתקני החווה ואת הבתים השכנים, וכל זה בעזרת הפרות עצמן.
הצואה של הפרות נאספת, נשמרת למשך 16 יום על מנת שתייצר את גז המתאן שבתורו מפעיל את הגנרטורים של החווה.
על פי חישובים של בעל החווה, שון סיילור, ייצור החשמל במחלבה חוסך לו 200000$ בשנה, הציוד לייצור החשמל עלה מליון דולר, והחישוב הפשוט הוא שתוך פחות מ-5 שנים ההחזר על ההשקעה גבוה מאד, וגם אם אפשר, ידידותי לסביבה – ולפרות.

חשמל מפרות

איפה החוק של פעם…

מי לא שמע את הסיפור על האם שהרעיבה את בנה בן ה-3 והתעללה בו פיזית בצורה הקשה ביותר?
אמא זו מילת המפלט של כל ילד, אמא זה הדבר הכי קרוב לילד לעולמי עולמים, ובכן – לא לכל ילד.
האישה המתיימרת להיות אימו של הפעוט בן ה-3 שעבר התעללות קשה במהלך חייו טוענת לכל מיני מחלות נפשיות (באמצעות עורך דינה כמובן – איך לא) על מנת להחלץ מן המצב בו היא נמצאת והעונש לו היא צפויה, איני חושב שיש כפרה או מחילה למעשים מסוג זה, וכמובן שמיותר לומר שתואר הכבוד "אמא" רחוק מאד מאישה המזכירה יותר את חניבעל לקטר או צ'רלס מנסון. העונש שמגיע לאדם המבצע מעשים כאלה הוא הרבה יותר מהסורג והבריח שתפויים לפושעים, זה אינו פשע אלא גרוע מכך זו התעללות לנפש זכה וטהורה שאין לה שום בסיס מלבד לספק יצר סוטה של המתעלל.

אם יכולנו לשים בצד את כל עורכי הדין והשופטים (שעלולים להקל בחומרת העונש עם כל מני פשרות ומחלות נפש למינהן) ולהעניש את אותה אישה באותה דרך בה היא גרמה לילד לסבול ופשוט משך 3 שנים להעביר אותה סבל יום יומי, רעב , התעללות פיזית, אולי היא הייתה מתחילה להבין את כאבו ואת החתך העמוק שלבטח נוצר בנפשו של הילד העדין, שלדידי לא יתאושש לגמרי לעולם מן הסיוט שעבר עם תחילת חייו.

לדעתי, באם תמצא אשמה, לא מגיעה לה האפשרות לפנות לבית הדין לגבי העונש, אלא מלוא חומרת הדין ללא סייג וללא אפשרות לערער ואם אפשר היה יותר מכך – היה טוב.
העונשים של היום מתחשבים יותר מדי בפושעים מן הסוג הנ"ל, בתקופות קדומות העונשים על מעשים כאלה היו כל כך חמורים שאנשים חשבו מספר פעמים אם לבצע פשע או לא, האם הסקילה שווה את התוצאה?