כבוד המדינה

מצחיקה אותי עמדת ארה"ב בקשר לניסיונות הכושלים לגבש הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. הרי הם אותם אמריקאים שדוגלים במדיניות של לא לשאת ולתת עם טרוריסטים ובו בזמן מבקשים ממדינת ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים – או אולי אם לקרוא לילד בשמו בין השאר – עם החמאס.

מנסים למצוא את שביל הזהב, להגמיש עמדות ועוד כל מני משפטים מפוצצים שבבסיסם לא ממש מוגדרת שום דעה לאף צד, מעין מחול החרבות בין העמים בניצוחם של האמריקאים, השאלה תהיה – מי, אם בכלל, ישבר ראשון.

תוך כדי הניסיונות ליצור "הסכם שלום" מתקבל דיווח על חילופי אש ועל שני מחבלים טרוריסטים שנהרגים ברצועת עזה בשעה שניסו להניח מטען חבלה לביצוע פיגוע טרור.

הכל נשמע כמו תסריט של סרט אמריקאי רע בו כולם מבינים מה קורה אבל אף אחד לא ממש רוצה לומר את זה, כאילו שכל העולם מבין את המצב אבל תמונה אחת של ילד פלסטיני הרוג (שנהרג מן הסתם מאש פלסטינית) גורמת לכולם להזיל דמעה.

אינני מזלזל בתמונות מסוג זה ובטח שלא מבטל את חומרת העניין אבל אולי מישהו אי שם בממשלת ארה"ב ישאל את עצמו מה הם כלי הנשק בהם עושים שימוש במלחמה הזו? הרי התקשורת היא נשק יום הדין של המאה ה-21 ולא פצצות אטום, מטוסי קרב או טנקים. דעת הקהל העולמית היא העצמה האמתית ומי שמצליח לכבוש את לבם של צופי הטלוויזיה הוא המנצח וזה שבסופו של דבר מקבל את רצונו.

מה שמטריד אותי עוד יותר הוא העובדה שממשלת ישראל מאפשרת לתקשורת הזרה והישראלית כאחד לשדר קטעי וידאו וכתבות על פי ראות דעתם. כך יוצא שכל כתב זב חוטם יכול לפרש ולערוך כתבות על פי אמונתו הפוליטית ועל פי זיקתו.

אני לא מקבל את בלבולי השכל לגבי סיקור אובייקטיבי – אין כזה דבר אדם הוא רק אדם וכל אחד מאיתנו מחזיק בדעה כזו או אחרת וכל אחד מאיתנו מביע את הדעה הזו גם אם כוונתו המקורית היא להיות אובייקטיביים.

אז למה מדינת ישראל מאפשרת לכל אחד להביע את דעתו מעל מסכי הטלוויזיה וגלי האתר וכמובן רשת האינטרנט? אינני מדבר על מאמר כמו זה שאני כותב כרגע, מאמר כזה הוא מאמר דעה והוא לגיטימי לגמרי, אבל צילומים של חיילי צה"ל יורים או מכים פלסטינים מבלי להראות את האבנים שנזרקו על ידי הפלסטינים או היריות שהם ירו או במקרים קשים יותר אפילו את מטען החבלה שהרג מספר חיילים – זה לא מקובל!

אם לאפשר סיקור עיתונאי אז שיהיה סיקור אמתי, להראות את הסיבה וגם את התוצאה.

נכון ישנם אנשים סדיסטים, אבל אני הייתי חייל צה"ל ולא פגשתי חייל סדיסט מעולם, והצורה בה חיילי צה"ל מצטיירים בתקשורת היא כמפלצות – ממש כמו שאנחנו רואים את החיילים הנאצים של מלחמת העולם השנייה כך אזרחי העולם רואים את חיילי צה"ל.

התחושה שלי היא לחושה של גועל ושל חוסר פטריוטיות, אני חושב שמדינה השולחת את בניה ובנותיה ללחום עבורה, צריכה לכל הפחות לדאוג לכבודם ולדרך בה העולם רואה את לובשי המדים של מדינת ישראל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

48 + = 51