ארכיון חודשי: אפריל 2010

מלחמה במסים

המונח המהווה את כותרת המאמר הזה מוכר בוודאי לכל עצמאי במדינת ישראל.

למרות הקשר הישיר לכל צרכן לא משנה אם הוא עצמאי או שכיר, המסים אותם משלם העצמאי באים לידי ביטוי במחירי המוצרים והשירותים אותם אנו מקבלים מבתי העסק בישראל.

כך למשל כל מוצר או שירות אותו אתם רוכשים במדינת ישראל עולה לכם 16% יותר ממחירו המקורי לפחות. זהו בעצם גובה המע"מ (מס ערך מוסף) אותו משלם בית העסק לרשות המסים עוד לפני זיכויים וחישובים מיותרים. המע"מ על פי הגדרתו הוא מס המוטל על הצרכן הסופי, וכל בעל עסק ששכל בקודקודו מחשב את המחיר לצרכן כאשר בסיום תמיד הוא או היא מוסיפים מע"מ כחוק משמעו – על המחיר לצרכן שאותו היה רוצה לקבל בעל העסק עבור המוצר או השירות הוא או היא מוסיפים 16% אותם הם גובים בשם מדינת ישראל ורשות המסים.

אין כל רע במסים, כל מדינה צריכה לגבות מסים על מנת להתקיים אבל אם נעשה חישוב מהיר, 16% מכל רכישה המתבצעת במדינת ישראל זה סכום אסטרונומי, שרובו – בטוחני אינו מגיע למקומות בהם הוא דרוש כמו מועדונים לקשישים או שירותים לנכים או לידלים וכיוב'.

בכל מקרה 16% גם לצרכנים הוא סכום אדיר.

אם למשל צרכתם חשמל בשווי 1000 ש"ח לחודש, תשלמו 1160 ש"ח לחברת החשמל, 160 ש"ח כמובן שירות גבייה עבור מדינת ישראל.

מע"מ הוא מס חיובי בסופו של יום אבל הייתי מצפה ממדינה שאינה "אוכלת יושביה" להשתמש בו בחוכמה לגבות הרבה פחות ולדעת לנתב את הכסף למקומות הנכונים במקום לקבוע מס כל כך גבוה.

חישבו על כך שאם המע"מ היה 6% שזה הוא סכום סביר ואפשרי לכל אחד מאיתנו לשלם עבור מוצרים ושירותים ובהחלט סכום שמדינת ישראל יכולה לעשות בו לא מעט אם ינוהל נכון, אזי הייתם מקבלים הנחה אוטומטית של 10% על כל רכישה שהייתם מבצעים.

פירוש הדבר בפשוט שאם אתם משתכרים 5000 ש"ח בחודש, שווי משכורתכם יהיה 5500 ש"ח – בלי להניד עפעף מדינת ישראל יכולה להעלות את איכות החיים שלכם בצורה מאד מאד משמעותית.

אבל למה שמישהו יטרח? יותר קל "לאבד" פה ושם כספים ופשוט להעלות את המסים כשחסר.

לא מזמן אחוז המע"מ היה 16.5% והורידו אותו ל-16%, ממש תודה, 0.5% שהופחתו נראה כאילו למישהו שם ברשות המסים פשוט נמאס לחשב את חצי האחוז בכל פעם ויותר קל היה להם לעגל את זה ל-16%.

מה שהפתיע אותי זה איך לא עיגלו את גובה המע"מ ל-20%…

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום מיוחד עבור כל ישראלי וכל יהודי בעולם. נכון נכתבו מאות מאמרים ומאות נאומים בנושא כמה המדינה שלנו חשובה עבור העם היהודי וכמה אנו כואבים כל אחד ואחת מבנינו ובנותינו שנתנו את חייהם בהגנתם על המולדת.

אבל הפעם הייתי רוצה לדבר מעט על חשיבותו של מאורע זה אל מול השינויים המתרחשים בעולם.

המשפט "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" נכון היום יותר מתמיד. אותו משפט שאמר דוד בן גוריון בזמנו נכון מאז ולתמיד ולא בגלל מי שאמר את המשפט אלא בגלל אופיו של העם היהודי.

בניגוד לאויבינו, כל חלל כל פצוע שאנו שומעים עליו פשוט גורם לרטט בלב, לא נותן לנו מנוח ולא רק כקלישאה או משפט שאומרים בארצינו, אנו זוכרים, תמיד, לעולם לא נשכח.

בעודי כותב מילים אלו, עורי מצטמרר וזכרוני סוחף אותי אל מחוזות שאולי העדפתי לשכוח, כאלו הכואבים ולא נותנים מנוח, אבל בכל זאת, היום, איני מקבל הנחות – אפילו לא מעצמי. זה היום בו נזכור, ולעולם לא נשכח אחד אחד ואחת אחת את כולם כמילות השיר – “עוד נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר…” אותם אלה שאינם כדי שאנחנו נהיה "…עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים…”.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יומיים בשנה, רק יומיים בשנה גורמים לי להרגיש ממש חלק מעם ישראל, יהודי אמתי, גאה ללא תלונות ללא דרישות, פשוט להרגיש גאה במה שהשגנו כעם.

כיום אנו מפחיתים ואולי אפילו ממעיטים בחשיבותם של ימים מעין אלה, אבל בשבילי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום מיוחד, יום בו, ואני מקווה שרבים חולקים את אותה ההרגשה, אנו אומרים לעולם – אנחנו כאן להישאר.

לא מזמן הושמעה הצפירה המרטיטה של בוקר יום השואה, אני זוכר בתור נער את ההרגשה בבית הספר ולאחר מכן בצבא ממש אותה ההרגשה שהרגשתי בזמן טקס שבועת האמונים למדינת ישראל לאחר הטירונות בצבא, ההרגשה שאני חלק ממשהו גדול יותר ממני.

נכון יש לי המון טענות כאלה או אחרות חלק גדול מהן ניתן לקרוא במגזין הזה, אבל מתחת לכל או יותר נכון מעל לכל עומדת נאמנותי למדינת ישראל.

איבדנו קצת, איבדנו את תחושת ה-”ביחד" את תחושת ה-”אם לא נהיה שם אחד לשני איש לא יהיה שם עבורנו" ואולי בחלוף השנים שכחנו איך זה להיות נרדפים, ומה היא מצוקה אמיתית.

"לכבוד" יום השואה התפרסם אתמול בחדשות סקר מקרי אלימות בעולם נגד יהודים ואני חייב לומר כי המצב אינו מרנין, האנטישמיות גואה והשנאה כלפי יהודים מגיעה ממקורות לא צפויים חרף הזיכרונות הקשים של מלחמת העולם השנייה לכן היום הזה חשוב, לי ולכל יהודי שרוצה להמשיך ולהתקיים כיהודי בעולם שלנו, אם לא נאמר לעולם את דברינו אויבינו יאמרו את דברם, מישהו פעם אמר ש"לרשע יש חיים קלים כאשר הטוב אינו עושה מאומה…” ובכן אנו נרדמים במשמרת, נותנים ללפיד לכבות. פעם הייתה סדרה ששודרה בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה, שמה של הסדרה היה "עמוד האש" ולא בכדי, עלינו לזכור ולא לשכוח, לחרוט בזיכרוננו ובלבנו את המאורעות ורצח העם שבוצעו בשואה על מנת שהעולם לא ישכח. להמשיך ולדבר ולספר לילדינו כדי שהם, אותם אלו שבזכותם אנחנו כאן עומדים איתנים אל מול מתקפות ללא הרף, לא ישכחו לעולם, שתמיד יחיו בזיכרוננו, שתמיד יהיו איתנו שכן הם אלה שסבלו על מנת שאנו לא נסבול עוד לעולם. שלא נהיה נרדפים לעולם ושכל יהודי בעולם ידע:

יש בית ליהודים – בארץ ישראל!

כמה עולה יום הולדת?

אני זוכר ימים בהם יום הולדת היה עוגה, בלונים, זר פרחי שדה וטייפ דאבל קאסט המשמיע צליליו בשאון בלי מפעילים לימי הולדת, בלי מתנפחים, בלי דוכני מזון, בלי צמר גפן מתוק, ג'ימבורי ועוד….
משום מה ישנה הרגשה שעל מנת לרצות את ילדינו אנו, כהורים, מחויבים "להפציץ" להם יום הולדת בסגנון כזה או אחר והמציאות לא עושה את העניין קל יותר, להפך, החל מבקוגן ובן 10 וכלה בסינדרלה וחברותיה, מפעילי יום הולדת פשוט לא מפסיקים להמציא את הגלגל ואני די חושב שמגיע להם ולהן שאפו כאן על היצירתיות, אמנם לנו זה עולה הרבה כסף אבל לא הייתי רוצה להיות זה שמפעיל את הילדים ביום הולדת נושא שכזה.

בכל מקרה יום הולדת סביר עתיד לעלות לכם כמה אלפי שקלים כאשר ישנה מעין הסכמה שבשתיקה לגבי העלות הכוללת, או כפי שאחד מחברי אמר לי – "יום הולדת טוב, זה בערך 2000 ש"ח ".

אז נשאלת השאלה, האם ישנה הגדרה ליום הולדת לא טוב? ואם כן מה עושה יום הולדת לטוב? ומה עושה מי שכיסו אינו מאפשר לו או לה להשקיע כל כך הרבה כסף ביום ההולדת של הילדים או מי שיש לו 3 או 4 ילדים צריך הלוואה כל שנה רק לימי הולדת…

אני חושב שההגזמה היא שלנו – ההורים, אין כל הצדקה להוציא סכומי עתק על "מופע" יום הולדת, סה"כ מדובר במסיבה ושמחה ולא בחתונה או בר\בת מצווה, פשוט להתחבר למציאות יותר, ואז בטוח שההפעלות תהיינה הגיוניות יותר וגם המחירים…

מי מפחד מאוכל כשר?

התשובה – כל יהודי מאמין או שומר מצוות בארץ ישראל. לא פעם אנו תושבי מדינת ישראל היהודים שומעים מפעם לפעם על מאכל כזה או אחר ש"הפך" באורח פלאי לכשר או ש"מצאו" לו תחליף כשר בעוד שמאכלים רבים ומקומות רבים שאנשים סועדים בהם מוגדרים כ – הס מלהזכיר – “לא כשרים". השאלה העומדת בפני כל אחד ואחת מאיתנו היא: מה הופך את אותו מאכל או מקום לכשרים או לא כשרים? מי החליט מה כשר ומה לא כשר?

התשובה היא מאד פשוטה, מי שיש לו מספיק כסף – יכול להיות כשר, ומי שלא – לא. האם לכך הגיעה הדת היהודית? האם כשרות היא עניין של כסף?
לא מזמן נזכרתי במערכון של הגשש החיוור על זוג רבנים, ספרדי ואשכנזי העומדים ומתווכחים לגבי שרימפס, כאשר האחד אומר ששרימפס זה יקר מאד 60 שקל לקילו, והשני אומר לו הרבה יותר, זה יותר יקר, כאשר הוא נשאל לפשר הידיעה על עלות השריפס הוא טוען שכשהיה משגיח היה חייב לטעום ….

קחו למשל רדבול, מה יכול להיות לא כשר ברדבול? מדוע זוג מתחתן המזמין את "המשקה האסור" על פי הרבנות מסתכן בכך שהרב לא ישיא אותם אם יגלה שיש רדבול באולם ולכן "מוציאים" את הרדבול לאחר החופה? מה חמץ בקינואה למשל? דגן שהגיע לארץ רק לפני כמה שנים? האם בני ישראל במדבר רצו לאכול קינואה ולא היה?
ואם כבר מדברים, מה לא כשר לפס בבירה? זה שהיא עשויה מחיטה? גם מצות עשויות מחיטה, לא החמיץ? אז מה? מה זה לחם? האם כל חיטה שמחמיצה הופכת ללחם? אני חושב שאם משה רבינו או כל דמות אחרת מתקופת התנ"ך היו מגיעים לתקופתנו ורואים את הפוילשטיק שהולך היום עם הדת הם היו בורחים כל עוד נפשם בם.

הכי מצחיק זה חוק החזיר. לא הרבה יודעים שעד לא מכבר אסור היה לגדל חזירים על אדמת ארץ ישראל והקנסות היו גבוהים מאד. אז מצאו פתרון – לא מגדלים אותם על אדמת ארץ ישראל, מגדלים אותם על במות עץ מעל אדמת ארץ ישראל. מה זה אומר? זה אומר שאותם אלה האמונים על שמירת חוקי היהדות בישראל ובעולם משנים את החוקים כאוות נפשם ואם זה מסתבך להם אז הם מפרשים מילה במילה, ואם אפשר לעשות עוד קצת כסף אז נכנסים לעובי הקורה. האם גידול חזירים מעל במות עץ לא נחשב אדמת ארץ ישראל? אם כן אולי אפשר יהיה לאכול שרימפסים אחרי שעוטפים אותם בעור של מושטים, ככה יהיו להם קשקשים?

וזה עוד ממשיך כמעט בכל תחום בו לדת יש נגיעה, אפילו חומרי ניקוי עוברים אישור של הרבנות למה השד יודע….

אני זוכר תקופה שבה הדת הייתה דבר יפה, חיובי, בו סיפר לי סבי עליו השלום על חג הפסח ומדוע אנו אוכלים מצות ואיך זו מצווה לא לאכול חמץ בפסח, ואת ביעור החמץ עם נר בלילה שלפני והאפיקומן, לא היה שם שום דבר על חטאים ועונשים וסנקציות על מי שאוכל חמץ.

מבצעים לפסח

קשה לי ממש להבין אין מוצרים יורדים בצורה כזו לקראת חג הפסח, ההסבר היחיד שאני יכול לספק לעצמי הוא שפשוט מחירי המוצרים כל כך גבוהים בשאר השנה שבחג הפסח בעלי העסקים פשוט מורידים מחירים על מנת לנצל את טירוף הקניות של אזרחי המדינה בעונת החגים.
לא מעט אנשים ממתינים לחג הפסח על מנת לרכוש מוצרים כמו בשמים, בגדים, צעצועים ועוד… והדבר מדגיש את הצורך של הלקוחות שהמוצרים דרושים להם לאורך כל השנה אולם הם מנצלים את עונות החגים על מנת לרכוש את אותם המוצרים במחירים זולים הרבה יותר, אם כן מדוע לא יפסיקו בעלי העסקים ורשתות החנויות את המשחק המטופש הזה, ויורידו מחירים בצורה סבירה כך שיוכלו הלקוחות לרכוש את אותם המוצרים לאורך כל השנה?
התשובה אינה נמצאת עמי ואיני יכול להשיב בבטחון מלא אבל נראה לי שהסיבה נעוצה ברצון של בעלי החנויות ורשתות החנויות להרוויח הרבה יותר ולא ממש אכפת להם לרוקן מלאים ישנים בעונות החגים.

אם היינו לקוחות חכמים, לא היינו רצים ורוכשים את המוצרי בעונות החגים כמו מטורפים, התוצאה הייתה שהחנויות היו נתקעות עם מלאים עצומים ועל מנת לרוקן את אותם מלאים היו מורידים מחירים במהלך כל השנה, התוצאה הייתה טובה לנו כלקוחות – מחירים נמוכים לאורך כל השנה – לא רק בפסח!