מי מפחד מאוכל כשר?

התשובה – כל יהודי מאמין או שומר מצוות בארץ ישראל. לא פעם אנו תושבי מדינת ישראל היהודים שומעים מפעם לפעם על מאכל כזה או אחר ש"הפך" באורח פלאי לכשר או ש"מצאו" לו תחליף כשר בעוד שמאכלים רבים ומקומות רבים שאנשים סועדים בהם מוגדרים כ – הס מלהזכיר – “לא כשרים". השאלה העומדת בפני כל אחד ואחת מאיתנו היא: מה הופך את אותו מאכל או מקום לכשרים או לא כשרים? מי החליט מה כשר ומה לא כשר?

התשובה היא מאד פשוטה, מי שיש לו מספיק כסף – יכול להיות כשר, ומי שלא – לא. האם לכך הגיעה הדת היהודית? האם כשרות היא עניין של כסף?
לא מזמן נזכרתי במערכון של הגשש החיוור על זוג רבנים, ספרדי ואשכנזי העומדים ומתווכחים לגבי שרימפס, כאשר האחד אומר ששרימפס זה יקר מאד 60 שקל לקילו, והשני אומר לו הרבה יותר, זה יותר יקר, כאשר הוא נשאל לפשר הידיעה על עלות השריפס הוא טוען שכשהיה משגיח היה חייב לטעום ….

קחו למשל רדבול, מה יכול להיות לא כשר ברדבול? מדוע זוג מתחתן המזמין את "המשקה האסור" על פי הרבנות מסתכן בכך שהרב לא ישיא אותם אם יגלה שיש רדבול באולם ולכן "מוציאים" את הרדבול לאחר החופה? מה חמץ בקינואה למשל? דגן שהגיע לארץ רק לפני כמה שנים? האם בני ישראל במדבר רצו לאכול קינואה ולא היה?
ואם כבר מדברים, מה לא כשר לפס בבירה? זה שהיא עשויה מחיטה? גם מצות עשויות מחיטה, לא החמיץ? אז מה? מה זה לחם? האם כל חיטה שמחמיצה הופכת ללחם? אני חושב שאם משה רבינו או כל דמות אחרת מתקופת התנ"ך היו מגיעים לתקופתנו ורואים את הפוילשטיק שהולך היום עם הדת הם היו בורחים כל עוד נפשם בם.

הכי מצחיק זה חוק החזיר. לא הרבה יודעים שעד לא מכבר אסור היה לגדל חזירים על אדמת ארץ ישראל והקנסות היו גבוהים מאד. אז מצאו פתרון – לא מגדלים אותם על אדמת ארץ ישראל, מגדלים אותם על במות עץ מעל אדמת ארץ ישראל. מה זה אומר? זה אומר שאותם אלה האמונים על שמירת חוקי היהדות בישראל ובעולם משנים את החוקים כאוות נפשם ואם זה מסתבך להם אז הם מפרשים מילה במילה, ואם אפשר לעשות עוד קצת כסף אז נכנסים לעובי הקורה. האם גידול חזירים מעל במות עץ לא נחשב אדמת ארץ ישראל? אם כן אולי אפשר יהיה לאכול שרימפסים אחרי שעוטפים אותם בעור של מושטים, ככה יהיו להם קשקשים?

וזה עוד ממשיך כמעט בכל תחום בו לדת יש נגיעה, אפילו חומרי ניקוי עוברים אישור של הרבנות למה השד יודע….

אני זוכר תקופה שבה הדת הייתה דבר יפה, חיובי, בו סיפר לי סבי עליו השלום על חג הפסח ומדוע אנו אוכלים מצות ואיך זו מצווה לא לאכול חמץ בפסח, ואת ביעור החמץ עם נר בלילה שלפני והאפיקומן, לא היה שם שום דבר על חטאים ועונשים וסנקציות על מי שאוכל חמץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 13 = 16