עובדי "ציבור"

מן השם אמור אדם להבין כי עובד ציבור עובד בשביל הציבור או למענו, ובהרבה מדינת נכון הדבר (בקנדה למשל – מנסיון אישי) אולם במדינת "הגמדים" שלנו, עובד ציבור הוא מילה נרדפת ל:

  1. עבודה שלא מפטרים ממנה.

  2. הטבות אין קיץ.

  3. משכורות מנופחות.

  4. הרגשת עליונות מול קהל האזרחים בהם מטפלים.

מובן שאינני מכליל את כל עובדי הציבור כולם, הלא ישנם גם בודדים כאלה העושים עבודתם נאמנה אולם ישנם מוסדות גדולים (ואתם יודעים במי מדובר) בהם המושג "לבוא לעבודה" נכון אבל "לבוא לעבוד" הוא מושג שהס מלהזכירו.

מי מאיתנו לא חווה את המעמד של לעמוד בתור על מנת להגיש בקשה כל שהיא או להסדיר חוב רק כדי להבין שאין ממש עם מי לדבר, עדיף היה להתקשר ולשלם בטלפון ולחסוך עצבים וזמן. הרי אותם עובדי ציבור לא ממש רוצים לעזור לציבור, לרובם גם לא ממש אכפת למה הגעתם אליהם, אני אישית חוויתי ניתוקי טלפון כאשר התקשרתי לעיריית חדרה להסדיר חוב, וכשלבסוף כן הגעתי למחלקת הגבייה, ביקשתי לדבר עם האחראי ולהתלונן על אותה פקידה מנתקת, נאמר לי "…עזוב לא יעזור לך הרבה היא ככה…” אני רוצה לראות מזכירה בחברה פרטית מנתקת ללקוח בפרצוף!!! אני רוצה לראות איפה היא תעבוד אחר כך….

אבל עובדי ציבור מוגנים בחוזים על חוזים, קיבוציים, חוזי ועדים ועוד ועודעד אין קץ, כך שכמעט בלתי אפשרי לפטר אותם – בטח לא בגלל זלזול בלקוחות.

יש בדיחה של אבנר דן אם אינני טועה:

"…בביטוח לאומי בבוקר לא עובדים, בצהריים הם בהפסקהובערב – סגור!”

אז נכון זו בדיחה, אבל בכל בדיחה שכזו יש שמץ של אמת, הצורה בה מדברים אתכם בטלפון במוסדות ציבור והתחושה שמקבלים היא של "מה התקשרת אלי עכשיו באמצע הקפה שלי…” והתשובות הן בדרך כלל תשובות של חוסר רצון לענות ובדרך כלל הפנייה לגורם אחר ש"יסדר לכם את הבעיה" וכמובן שאותו גורם אחר מפנה אתכם הלאה והלאה והלאהעד שאתם מתייאשים.

אולי זו השיטה? אולי לייאש את האזרח עד שיוותר על מה שמגיע לו או שיפסיק לברר אם חובו שולם וישלם ואולי זה משהו שקיים פה מקום המדינה ולאף אחד (בטח לא צוות נבחרנו) אין אומץ לקום ולשנות את זה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

90 − = 88