למראית עין

ההוכחות הולכות ומכות בנו ללא הרף ששכנינו הטובים איתם אנו מפללים לשלום ולחיים משותפים אינם אלא חיות אדם לא מתורבתות שאורח חייהם מבוסס על פי סטנדרטים פרימיטיביים.

אני קורא כתבה בוואלה על מאבטח שהותקף בדרכו לביתו בלילה שבין שלישי לרביעי, דרכו נחסמה על ידי פחים ואבנים יודו לעברו, המאבטח שלף את נשקו וירה לעבר המיידים וכתוצאה מהירי נהרג אחד המפגינים הידוע למשטרה כעבריין בעל רקע פלילי.

כמובן שהחגיג ההפלשתינאית החלה והפרות סדר בדמות התפרעויות ויידוי אבנים בהם נפגעו לא מעט אנשים באיזור ירושלים.

בואו נשאל את עצמנו את השאלה כמה פעמים נהרגו יהודים על ידי ערבים במדינה הזו? האם יהודים יוצאים לרחובות וזורקים אבנים על כוחות הבטחון לאחר כל פיגוע שמבצעים

מרצחים ערבים? האם בכל פעם שמפגעים מתפוצצים והורגים ילדים חסרי ישע ברחובות תל אביב,ירושלים או כל מקום אחר בישראל יהודים יוצאים ופוגעים באלו האמונים על בטחונם?

ההתנהגות הזו אליה אנו רגילים חייבת להיפסק, יידוי אבנים על אנשי כוחות הביטחון חייב להיות מוגדר בחוק כפתיחה באש – ממש כמו ירי בנשק חם כך שאלה מצדם יוכלו להגן על עצמם ולירות בחזרה בנשק שניתן להם על ידי המדינה על מנת להגן על עצמם ובינתיים, משמש כמטאטא.

לא פעם הזכרנו את השימוש הציני שעושים שכנינו בחוקי הדמוקרטיה על פיהם אנו חיים במדינתנו ובעולם המערבי בכלל, חוקים שהם עצמם אינם מאמינים בהם ולא מצייתים להם אבל הם מצפים שאנו ננהג בהם על פי אותם חוקים וסטנדרטים, אולי אם טיפול בהפרות סדר היה נעשה בצורה מעט יותר יעילה ואגרסיבית לא היינו רואים מיידי אבנים זורקים סלעים קטלניים על חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל חסרי האונים.

חישבו על כך, אם הייתם אתם במקום אותם החיילים או שוטרים עומדים אל מול קהל של מאות מתפרעים הזורקים אבנים השוקלות כמה קילוגרמים לעברכם וכל שאתם יכולים לעשות הוא לירות כדורי גומי באוויר או משהו בסגנון…הרי ברור שאין כאן הרתעה של ממש ואין שום דבר המונע מאותם פושעים להמשיך וליידות אבנים, הרי גם אם תופסים אותם ועוצרים אותם לא ממש מענישים אותם.

לאחרונה צפיתי בסרט בשם -”Unthinkable” או בעברית – לא יעלה על הדעת, בסרט טרוריסט מוסלמי מסתיר מספר פצצות גרעיניות במספר ערים בארה"ב ואז פשוט ניגש לקניון מרכזי ועומד אל מול המצלמות על מנת להיתפס. בסרט מדגישים מאד את העובדה שאותו טרוריסט לא ממש פחד להיתפס והוא אפילו מציין זאת בקטע מסויים בסרט ושואל "מה אתם יכולים לעשות?” ואין משפט המתאר את חוסר האונים שלנו אל מול אויבנו, החוקים שלנו – אותם אלו שנועדו לשמור על זכויות האדם שלנו – פוגעים בנו יותר מכל.

ישנו משל יפה על צפרדע ועקרב, העקרב רוצה לחצות את האגם ומבקש מהצפרדע להעביר אותו על גבה, הצפרדע חוששת שיעקוץ אותה למוות ואז טוען העקרב שאין לה מה לפחד, אם יעקוץ אותה למוות כאשר הוא על גבה באמצע האגם, היא תמות אבל הוא יטבע וימות בעצמו, הצפרדע מסכימה והם מתחילים לחצות כאשר העקרב על גבה. באמצע האגם העקרב אל יכול להתאפק מרים את עוקצו ועוקץ את הצפרדע למוות, הצפרדע מבולבלת בפרפורי הגסיסה האחרונים שואלת את העקרב "למה? עכשיו גם אתה תטבע ותמות" העקרב עונה, אני מבין אבל אני עקרב – זה מה שאני!” ושניהם טובעים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

62 + = 72