שיחות שלום ולהתראות

כל אדם שמעט שכל בקדקודו יכול להבין ששלום, שלום אמתי לעולם לא ישרור באזורנו. המזרח התיכון החדש הוא אותו מזרח תיכון שהתרגלנו אליו רק שהשחקנים המרכזיים בעלילה השתנו מעט. כל אחד מהם מביא אמירות חדשות וכל אחד מהם מייחל להיכנס לספרי ההיסטוריה, אבל מכאן ועד להסכם שלום עוד ארוכה הדרך.

בכל סבב שיחות שלום (כל שנתיים בערך) עולה שאלה כזו או אחרת שהיא סוגייה במחלוקת ועליה נופל דבר – בסופו של דבר. הפעם, בחרו השחקנים (או אולי הבובות) להתמקד בשאלת ההכרה במדינת ישראל.

אני חייב לעצור כאן ולשאול שאלה:

נניח שהפלסטינים יאמרו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינה ריבונית בעלת זכות קיום, ונניח שיאמרו זאת מעל במות העולם, האם זה העניין שיעשה את השינוי? האם זה יפסיק את הטרור? האם משפט אחד יכול לשנות עשרות שנות שנאה בין העמים?

רק מלראות חדשות אפשר להבין שאין חדש תחת השמש, השיחות עוד לא התחילו וכבר אנו חווים פיגועי טרור, חילופי אש ברצועה, ירי על יהודים בכל מני מקומות ואם אתם שואלים אותי, כבר היה טוב יותר לפני שהתחילו לדבר, לפחות אז יכולנו להגיב כראוי.

הבעיה שלנו היא ששכחנו איך הגענו לכאן, מה הביא אותנו לארץ הזו ומה השאיר אותנו בחיים כאשר כל צבאות ערב יצאו נגדנו בבת אחת – מספר פעמים. לא היו אלו שיחות שלום ולא האמריקנים ולא האיחוד האירופי ולא הנשק המתקדם שהיה לנו או יש לנו, דבר אחד בלבד החזיק אותנו בחיים ודחף ללא הרף מאות אלפי צעירים ללבוש מדי צבא ולצאת מהבית החם אל שדה הקרב המאיים ולהילחם בחירוף נפש, לעתים עד הסוף המר, אותם אלה שקיפחו נפשם ידעו דבר אחד – אין לנו ארץ אחרת!

לנו אין לאן ללכת, אותנו לא אוהבים בשום מקום מאז ועד עולם, וזה משעושה את עם ישראל לאומה הגדולה בעולם, והחזקה ביותר בעולם.

אז אולי המנהיגים משחקים בנדמה לי או אולי כל אחד מנסה להראות ש…”הנה ניסיתי…” אבל לנו האזרחים הפשוטים החיים את חיי היום יום וברור לנו כשמש מה הוא העתיד הצפון לנו ובאיזה הווה אנו חיים.

אז אולי כדאי להפסיק לבזבז את כספי מדינת ישראל בנסיעות שווא לקמפ דייויד או ואי ריבר או כל מקום אחר בו עושים כאילו, כשהפלסטינים ירצו שלום, הם יכולים להגיע למשרד ראש הממשלה כאן בירושלים , לשבת ולומר משפט אחד – אנחנו רוצים שלום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

81 + = 83