ארכיון חודשי: אפריל 2011

מדיניות ההסברה הישראלית באינטרנט

תורת המשחקים נותנת את אותותיה פעם נוספת באיזורנו כאשר ארגון ה-IHH אותו "ארגון לשחרור עזה" מתכנן לשלוח משטים נוספים של ספינות סיוע לעזה, אין כל רע בכך, אולם השאלה הנשאלת היא איזה סיוע?

הספינות המתוכננות לצאת לשייט ממספר נמלים באירופה לרבות, טורקיה, יוון וקפריסין אמורות לצאת בחודש הבא ושוב תהיה לנו סצנה בינלאומית כאשר נעצור אותן בדרכן.

השאלה המרכזית כאן היא: מדוע ממשלת ישראל לא מצהירה מעל במות התקשורת בולם כי אותן אניות תעצרנה בכל אמצעי אפשרי? מדוע לא מודגשת הנחישות של מדינת ישראל שלא לאפשר לספינות שכאלה להגיע לנמלי עזה ללא בדיקה בטחונית?

הרי  במצב שכזה לא תהיה לאותן אניות הרבה ברירה, אם מדינת ישראל כבר מהיום תצהיר הצהר וחזור כי לאחר בדיקה בטחונית ובמידה ולא ימצא נשק על סיפון האניות, תוכלנה האוניות להמשיך בדרכן לעזה?

מדוע מחכה ממשלת ישראל לבוא האניות ורק אז כאשר התקשורת כבר תגעש ותרעש – נספר את הסיפור שלנו ולמה עצרנו אותן ומי ירה ראשון וכמה נשק היה שם, אז, זה כבר לא יעניין איש, כולם יתמקדו ב"נוסעים המסכנים שנפגעו".

מדיניות ההסברה של מדינת ישראל בחו"ל תמיד לקתה בחסר, ואם להודות על האמת, זה הצד החזק ביותר של אלו העומדים מולנו. אלפי אתרי אינטרנט זורעים שנאה אל העם היהודי, אתרים המספרים שקרים סרטים ערוכים המתארים את צה"ל כגרוע יותר מן הרייך השלישי. מדוע מדינת ישראל לא מספקת את הכלים לאלו בחו"ל שאינם מבינים ממש מה הולך כאן וניזונים מאתרי אינטרנט או סרטים כאלה או אחרים באינטרנט?

הרי באין מענה הולם מן הצד הישראלי, כל מה שנותר לאוייבינו הוא לשכנע את הקוראים והגולשים לקרוא ותו לא.

אני קורא למדינת ישראל להרים את הכפפה שנזרקה כבר די מזמן ולהתחיל להשתמש בטכנולוגיה לקידום מדיניות החוץ של המדינה, אחרי הכל, כל מה שיש לנו כאן הוא טכנולוגיה.

המלחמה הבאה -ניתוח כללי

כל שנה בישראל לפני עונת הקיץ (משום מה) ישנם רחשים ושמועות לגבי "המלחמה הבאה".

אנשים מספרים על "מקורות" ו-”חבר של חבר שלי בצבא שמע ש…” ועוד כהנה וכהנה סיפורים והמצאות כאשר ברב הפעמים, לשמחתנו שום דבר מזה לא קורה בפועל.

התחושה של "הקץ הקרב ובא" היא כנראה אחת התחושות המוכרות ביותר לאדם, וניחושים והיסוסים לגבי צעדים כאלה או אחרים הם מנת חלקנו כבני תמותה, יחד עם זאת אינני בטוח כי זו הדרך הטובה ביותר לחיות את חיינו ובטח שלא כאשר אוייבנו שמחים לאיד על כל מתיחות בציבור הישראלי.

נפתח בכך שכיום לפחות, אין צבא ממשי שיכול להוות איום על מדינת ישראל באיזור, נכון חיזבאללה עשה בעיות בעבר אבל חיזבאללה זה לא ממש צבא, יש להם יכולת לעשות נזק, אולם לטעמי זה מאד תלוי מי מנהיג את מדינת ישראל באותה התקופה, כיום כאשר יש מנהיג יחסית חזק ונחוש לשמור על בטחון המדינה (ואינני מצדד באיש) אינני בטוח כי מר חסן נסראללה ירצה לפצוח במחול הרקטות שהוא כל כך אוהב ולו מן הסיבה שהקיץ הזה לבנון יכולה להפוך ממדינה לחוף ים רחב (מאד).

בסוריה עם כל הבלגן שיש לאסד, הדבר האחרון שהוא ירצה זה להחזיר הבייתה שקי גופות של חיילים ולגרום לסערות נוספות בציבור הסורי שלא ממש אוהב אותו ואת שיטת הממשל שלו ובכלל כל מה שהוא אסד.

גם מדרום אין ממש סכנה, מצרים מתפרקת לה והציבור המצרי כבר אמר את דברו לא אחת ואינו רואה בישראל (למרות הסתות "האחים המוסלמים") איום או רוצה להיכנס לעימות עם ישראל.

ממערב הכל די  שקט הממלכה הירדנית משתדלים לעשות קולות של שטיח ולהיות בשקט שלא יקרה להם מה שקרה לשכנים.

מי נשאר?

עירק כבר לא ממש מדינה ובטח שאין לה צבא, ואירן.

אירן אכן יכולה להיות איום, אבל למזלנו ההזהרות ששולחת ישראל לעברה מדי פעם מצליחות להסביר למר אחמדיניג'אד שאורניום ופצצות לא מנצחים מלחמה במאה ה-21, זה עבד המאה הקודמת – כרגע, תוכנית הגרעין של הפרסים מזיקה להם יותר מאשר מועילה להם.

התורכים עשו קצת שרירים אבל הבינו מהר מאוד שכדי לחיות בהווה צריך לשכוח מהאימפריה העות'מנית ולהתמקד בתיירות – בעיקר ממדינות המערב שם יש כסף.

לוב ותוניס מתפוררות ושמרנו את הטוב לסוף, רצועת עזה והשטחים.

אחרי המכה האנושה שקיבלו עקב מחבר דו"ח גולדסטון השופט ריצ'רד גולדסטון שחזר בו ואמר כי "יש לשקול מחדש את האשמות ישראל בפשעי מלחמה בעזה…” כולם כבר מבינים שספינות מלאות טילים בצורת יאכטות כבר לא יוכלו לשייט חופשי אל מול חופי עזה ( לא שהן יכלו עד עכשיו) וכמו שאם אין קמח אין תורה, אם אין נשק אין מלחמה