מדינה מלוכלכת

תחום הניקיון במדינת ישראל תמיד היה תחום בעייתי, הלכלוך המתגלגל לו ברחובות הערים (וביניהן) הפך לאחד מסממני הנוף בישראל.
בכל מקום כמעט אפשר למצוא זבל זרוק למרות המאמצים של הרשויות למגר את התופעה.

הבעיה
מנטליות , פשוט וקל, התודעה הציבורית של הישראלים ירודה עד מאד ולא פעם שומעים משפטים מטופשים כמו "יש מי שינקה" או "אני משלם מיסים שינקו!” ועוד פניני חוכמה כאלה ואחרות. הדבר מוקצן כאשר מדובר בשמורות טבע וגנים לאומיים שלמרות שיש בהם פחי זבל (שנכון שלעתים עולים על גדותיהם) ובכל זאת הציבור הישראלי מעדיף את הקרקע שתשמש כפח זבל אחד גדול.

אם בעבר היה מדובר באריזות בשר קפוא שהושארו לאחר מנגל ביער או בשקית ניילון פה ושם, הרי שהיום התופעה חמורה הרבה יותר.
כוסות פלסטיק, שקיות אשפה (שאמורות היו להיות בתוך הפחים למרבה האירוניה), אריזות חטיפים ועוד סוגי זבל רבים שבעבר תפוצתם הייתה מועטה יחסית.

הנזק
ישנו הבדל מהותי בין סוגי הזבל השונים – זמן ההתפרקות. זבל אורגני, כלומר כל מה שעשוי מחומרים טבעיים יחסית כמו למשל אוכל, ומוצרים ירוקים המתכלים תוך מספר שבועות עד מספר חודשים כמעט ואינו מזיק לסביבה (אין פירוש הדבר שאפשר לזרוק זבל אורגני בכל מקום כמובן) אולם זבל שאינו אורגני כלומר מוצרי פלסטיק ניילון ודומיהם אינם מתפרקים מליוני שנים (כן קראתם נכון) פירוש הדבר שאותו זבל נשאר במקום ומעבר לזיהום ולאווירה הלא נעימה, ישנה סכנה לחיות הבר.
השירותים וטרינריים מטפלים לא פעם בחיות שבלעו בשוגג אריזת ניילון או פלסטיק ונחנקו או חלו בצורה – לעתים לא הפיכה.
נזק נוסף הוא הנזק הסביבתי, זבל המושאר זרוק עלול להוות מקום מחייה מצוין לחיידקים ובקטריות ועלול לגרום להתפרצות מחלות (ישנו מחקר הטוען כי חלק מן החיידקים והווירוסים האלימים ביותר מגיעי ממזבלות ומקורות זבל)

הפתרון
אם לנסח בצורה צינית – חברת ניקיון ארצית ולא, לא כזו שמועסקת על ידי הממשלה ותפקידה לשמור על ניקיון המדינה, אלא כל אחד ואחת מאיתנו חייב לדאוג לניקיון הסביבה שלו וגם אם הזבל הוא לא בדיוק שלנו , לא כואב להרים ולזרוק לפח ובכך לתרום את חלקנו לחברה, לסביבה ולמדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 58 = 65