ארכיון חודשי: פברואר 2013

שוויון בנטל? איפה?

מדינת ישראל היא מדינה המפלה לרעה את אזרחיה. ולא, אינני מדבר על בני המיעוטים ולא על החרדים כי אם על אזרחי ישראל המשרתים בצבא, עושים מילואים ומשלמים מסים.
האפליה מתחילה עוד בנערותו של כל מתגייס לצה"ל החייב לשרת שלוש שנים בצה"ל כפי שמגדיר חוק הגיוס לצבא, אותם צעירים שאך זה סיימו את לימודיהם בבית הספר התיכון ומספר חודשים לאחר מכן אוחזים בנשק ומוכנים (ואף נשבעים) למסור את חייהם בהגנה על מדינת ישראל, אותה מדינה המפלה אותם לרעה בכל צעד ושעל בחייהם.

האפליה מתחילה כפי שאמרנו באותו גיוס לצה"ל ולמרות שישנו חוק בעניין, ישנן מספר לא קטן של פרצות בחוק ללא תיקונים מתאימים. חרדים (מיש תורתו אומנותו) אינם חייבים לשרת בצה"ל וכמובן ערביי ישראל (רובם) אינם מחויבים לשרת בצה"ל ואין כל קשר אם צה"ל חפץ באותם אנשים כחיילים או לא, ישנה אוכלוסיה גדולה מאד התורמת 3 שנים תמימות מחייה למדינת ישראל ולא מקבלת מאומה בתמורה!

אם כל צעיר במדינת ישראל היה תורם 3 שנים מחייו כפי שמתחייב בחוק, לא הייתה שום בעיה, הבעיה מתחילה כאשר רק חלק מן הצעירים תורמים את אותן שלוש השנים והחלק האחר מנצל את שלוש השנים הללו ללימודים, פתיחת עסק או כל נושא אחר העולה על רוחם.

מן הראוי שמי שתורם יותר יקבל יותר, מי שמקדיש 3 שנים מחייו (או חייה) לשרת את מדינת ישראל יקבל שכר בצורה זו או אחרת מן המדינה – או לפחות יקבל זכויות או הטבות בגין שירות זה – יותר ממה שמקבלים אזרחים שאינם משרתים את המדינה (ובהמשך אם הופכים לנטל בצורת קצבאות וכיוב').

האפליה ממשיכה גם שנים לאחר מכן שאותו צעיר ששירת שלוש שנים את מדינתו ממשיך לשרת בשירות מילואים בעוד אלו שאינם מתגייסים פטורים מחובה זו. בעלי עסקים מפסידים ימי עבודה חשובים על מנת לשרת את מדינתם במשך חלק נכבד מחייהם בשירות מילואים בעוד האחרים מקבלים תנאים דומים (ולעתים אף תנאים מועדפים) מבלי לתרום אפילו שעה.

הנושאים המדוברים כאן אינם סוד וכולנו מכירים את חוסר השוויון ואת אי הצדק שבשירות במדינה, לא לחינם מילואימניקים רבים מרגישים "פראיירים" בעוד הם תורמים ומשרתים את מדינתם אחרים נהנים ממדינה שקטה ובטוחה מבלי להזיז אצבע או לתרום מזמנם למטרה זו.

הפתרונות יכולים להיות פשוטים מאד, אין צורך להעניש את מי שאינו משרת את מדינתו ולא משנה מה הסיבה, גם ערביי ישראל והחרדים (ואפילו הפציפיסטים)  יכולים לשרת את מדינתם:
לדוגמא: מי שתורתו אומנותו, או שאינו רוצה להחזיק נשק ואפילו כאלה שמוצאים פרצות אחרות (אי התאמה לשירות צבי, בעיות נפשיות וכיוב') יוכל לעזור בבתי חולים, בבתי אבות, לספק שירותי ניקיון, גינון בערים, שמירה בחניונים , לעזור בשירותי בטיחות בדרכים בבתי ספר ועוד רשימה ארוכה של מקומות בהם דרוש כח אדם אך למדינה אין מספיק תקציב לספק את אותם השירותים.

אם כל אדם שאינו מתגייס יחוייב לשרת את מדינתו במשך אותן שלוש שנים עם אותה המשכורת של חייל במשך 8 שעות ביום לפחות כמו שכל חייל בצה"ל עושה המדינה שלנו תראה הרבה יותר טוב, איכות החיים של התושבים תעלה וכמובן שנתקרב יותר לשוויון בנטל.

גם שנוא המילואים ניתן לשפר בצורה דומה. אדם שאינו משרת במילואים שצה"ל, יתגייס לשירות מילואים באותם המקומות ויתרום את חלקו מספר ימים בשנה ממש כפי שחייל מילואים עושה.
נכון שאי השוויון בנטל הולך דרך ארוכה ומגיע עמוק הרבה יותר מן הנושאים שפורטו במאמר זה, אולם גם מסע של 1000 קילומטרים מתחיל בצעד אחד, ואת הצעד מישהו צריך לעשות.
אז אני זורק את הכפפה וממתין שמישהו בממשלה ירים אותה ויתחיל, אולי, לאזן את הנטל.

מלשינון או לדפוק את החברה?

לא מזמן היינו עדים לפרסומת חדש של רשות המיסים שהציגה מוצר שכבר קיים לא מעט זמן – המלשינון.
השם החדש "קו הצדק" לא עושה את המלשינון לשירות בעל יותר חן או יותר אטרקטיבי, אולי אפילו פחות שכן כל מטרתו של השירות הוא לאפשר לאזרחי מדינת ישראל להיות יותר – זאבים זה לזה.

פעם (בקום המדינה) טיפחו את התחושה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" כנראה שבחלוף השנים ועל פי צורכי ממשלת ישראל, המונח המתאים יותר הוא "כל ישראל זאבים זה לזה" שכן המחשבה לפגוע בפרנסתו של אדם בצורה כל כך קשה אינה יכולה להיות אפשרות קבילה בטח לא במדינה המתיימרת להיות מדינה המבוססת על חיבור בין אנשים – חיבור בין יהודים.

אם להיות כנים, המלשינון הוא כלי מצויין "לדפוק את החברה" בעצם להכאיב עשרות מונים לאלו שאנו שונאים או לא מחבבים כל כך, ומי הם המלשינים? שכנים מסוכסכים, בעלי חוב או סתם אנשים בעלי עין צרה , אין לי כל ספק שכל מי ששכל בראשו לא יעשה שימוש בכלי כל כך חסר מוסר (למרות השם קו בצדק) הנוגד כל עיקרון של מדינה או אדם בכלל.

לרשויות המסים ישנם תקציבי ענק רק לצורך זיהוי אלו שאינם משלמים או אם להשתמש בשפתם "גונב" מן המדינה למה שלא ישתמשו ויפעילו את אותם חוקרים ואנשים האמונים על כך? מדוע צריך את עזרת הציבור?
ואם כבר מדברים, אולי כדאי לה שמה בממשלה גבוה, לעשות מעט חושבים ואם ההכנסות ממסים אינן מספיקות כיום, אולי כדאי לאושש מעט את הכלכלה המסכנה שלנו ולתת לאזרחים לעשות את חובתם ולפתח את המדינה, הכלכלה והחברה מבלי לשבת להם על הצוואר?

יכול להיות שאני חולם באספמיה אבל גם תיאודור רוזוולט הבין שכלכלה של מדינה מתבססת על עסקים קטנים, כן כן , אותם ירקנים, חנויות מחשבים קטנות, מספרות, חנויות חיות מחמד, מכולות ועוד הרשימה ארוכה (במחילה לכל אלו שלא הוזכרו כאן) ואם אותם עסקים קטנים קורסים תחת הנטל וסוגרים חדשות לבקרים , מעגל המובטלים יגדל (יותר מפוטרים), ההכנסות ממסים יקטנו (פחות עסקים – פחות מסים) והסחרור המטורף שאנו חווים בימים אלו רק ילך ויתעצם.

אז אולי כדאי לשים איזה שירות מלשינון לעובדי ממשלה ועובדי ציבור בכלל, כזה שיבדוק מי עובד וכמה ומי יכול לשפר ולהשתפר, אחרי הכל רשויות הציבור אמורות לשרת את האזרחים ולא לחפש אותם בכל פינה.