שוויון בנטל? איפה?

מדינת ישראל היא מדינה המפלה לרעה את אזרחיה. ולא, אינני מדבר על בני המיעוטים ולא על החרדים כי אם על אזרחי ישראל המשרתים בצבא, עושים מילואים ומשלמים מסים.
האפליה מתחילה עוד בנערותו של כל מתגייס לצה"ל החייב לשרת שלוש שנים בצה"ל כפי שמגדיר חוק הגיוס לצבא, אותם צעירים שאך זה סיימו את לימודיהם בבית הספר התיכון ומספר חודשים לאחר מכן אוחזים בנשק ומוכנים (ואף נשבעים) למסור את חייהם בהגנה על מדינת ישראל, אותה מדינה המפלה אותם לרעה בכל צעד ושעל בחייהם.

האפליה מתחילה כפי שאמרנו באותו גיוס לצה"ל ולמרות שישנו חוק בעניין, ישנן מספר לא קטן של פרצות בחוק ללא תיקונים מתאימים. חרדים (מיש תורתו אומנותו) אינם חייבים לשרת בצה"ל וכמובן ערביי ישראל (רובם) אינם מחויבים לשרת בצה"ל ואין כל קשר אם צה"ל חפץ באותם אנשים כחיילים או לא, ישנה אוכלוסיה גדולה מאד התורמת 3 שנים תמימות מחייה למדינת ישראל ולא מקבלת מאומה בתמורה!

אם כל צעיר במדינת ישראל היה תורם 3 שנים מחייו כפי שמתחייב בחוק, לא הייתה שום בעיה, הבעיה מתחילה כאשר רק חלק מן הצעירים תורמים את אותן שלוש השנים והחלק האחר מנצל את שלוש השנים הללו ללימודים, פתיחת עסק או כל נושא אחר העולה על רוחם.

מן הראוי שמי שתורם יותר יקבל יותר, מי שמקדיש 3 שנים מחייו (או חייה) לשרת את מדינת ישראל יקבל שכר בצורה זו או אחרת מן המדינה – או לפחות יקבל זכויות או הטבות בגין שירות זה – יותר ממה שמקבלים אזרחים שאינם משרתים את המדינה (ובהמשך אם הופכים לנטל בצורת קצבאות וכיוב').

האפליה ממשיכה גם שנים לאחר מכן שאותו צעיר ששירת שלוש שנים את מדינתו ממשיך לשרת בשירות מילואים בעוד אלו שאינם מתגייסים פטורים מחובה זו. בעלי עסקים מפסידים ימי עבודה חשובים על מנת לשרת את מדינתם במשך חלק נכבד מחייהם בשירות מילואים בעוד האחרים מקבלים תנאים דומים (ולעתים אף תנאים מועדפים) מבלי לתרום אפילו שעה.

הנושאים המדוברים כאן אינם סוד וכולנו מכירים את חוסר השוויון ואת אי הצדק שבשירות במדינה, לא לחינם מילואימניקים רבים מרגישים "פראיירים" בעוד הם תורמים ומשרתים את מדינתם אחרים נהנים ממדינה שקטה ובטוחה מבלי להזיז אצבע או לתרום מזמנם למטרה זו.

הפתרונות יכולים להיות פשוטים מאד, אין צורך להעניש את מי שאינו משרת את מדינתו ולא משנה מה הסיבה, גם ערביי ישראל והחרדים (ואפילו הפציפיסטים)  יכולים לשרת את מדינתם:
לדוגמא: מי שתורתו אומנותו, או שאינו רוצה להחזיק נשק ואפילו כאלה שמוצאים פרצות אחרות (אי התאמה לשירות צבי, בעיות נפשיות וכיוב') יוכל לעזור בבתי חולים, בבתי אבות, לספק שירותי ניקיון, גינון בערים, שמירה בחניונים , לעזור בשירותי בטיחות בדרכים בבתי ספר ועוד רשימה ארוכה של מקומות בהם דרוש כח אדם אך למדינה אין מספיק תקציב לספק את אותם השירותים.

אם כל אדם שאינו מתגייס יחוייב לשרת את מדינתו במשך אותן שלוש שנים עם אותה המשכורת של חייל במשך 8 שעות ביום לפחות כמו שכל חייל בצה"ל עושה המדינה שלנו תראה הרבה יותר טוב, איכות החיים של התושבים תעלה וכמובן שנתקרב יותר לשוויון בנטל.

גם שנוא המילואים ניתן לשפר בצורה דומה. אדם שאינו משרת במילואים שצה"ל, יתגייס לשירות מילואים באותם המקומות ויתרום את חלקו מספר ימים בשנה ממש כפי שחייל מילואים עושה.
נכון שאי השוויון בנטל הולך דרך ארוכה ומגיע עמוק הרבה יותר מן הנושאים שפורטו במאמר זה, אולם גם מסע של 1000 קילומטרים מתחיל בצעד אחד, ואת הצעד מישהו צריך לעשות.
אז אני זורק את הכפפה וממתין שמישהו בממשלה ירים אותה ויתחיל, אולי, לאזן את הנטל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

61 − = 56