ארכיון הקטגוריה: דת

נו, אז פסח עבר גם הוא

השני באפריל ופסח חלף עבר לו כמו גם כמעט רב השנה, אז מה נשאר לנו לחכות? לקיץ כמובן, ים חופים וחול ולחופש הגדול אליו מחכים ילדי ישראל, אבל בואו נדבר רגע על הפסח עצמו ולא , אני לא מתכוון לליל הסדר שהיה די נחמד כי אם לכל הפרות המסכנות והתרנגולות שמצאו את דרכם אל המנגל שלנו כמעט בכל יום.

מה יש בו בחג הפסח שגורם לנו להדליק מנגל בכל רגע נתון? אולי זה החוסר בלחם ואולי המחסור בלחם או אפילו תחושת האופוריה המתלווה לחג הפסח בכל שנה ישראלים ממנגלים בפסח כאילו אין מחר!

באחד מימי חול המועד ניגשתי לסופר המקומי בשעה עשר בבוקר בערך וביקשתי לקנות בשרים למנגל, המוכרת במחלקת הבשר גיחכה קלות ואמרה לי "איחרת את המועד , כבר משעה 9 אין לנו בשר כמעט" מחלקת הבשר בסופר הייתה ריקה ממוצרים כמעט לחלוטין, זה היה מצחיק ומדהים כאחת, תוך שעתיים תושבי המקום פשוט רוקנו את הסופר מבשרים והיו בדרכם לאחר מיעדי המנגל הידועים לשמצה כל כך במחוזותינו.

 

מפחיד לחשוב על יום העצמאות ששמו הנוסף הוא חג המנגלים ומה יקרה ביום ההוא שהרי כפי שאמרנו , ישראלים אוהבים מנגל ואפילו יותר בתקופות חג אבל זה כבר גובר בביזאריות, כאילו מדינת ישראל הופכת למנגל אחד גדול, לא תמצאו מקום בארץ ולו במחוזות הנידחים ביותר (לא שיש הרבה כאלו בארצנו הקטנטונת)  שלא ניתן להריח ריחו של סטייק או ריחה של פרגית הנצלית לאיטה על המנגל.

מה שכן , לפחות בימי הפסח לא אוכלים בצקים מה שמפחית את כמות הקלוריות שאנו צורכים, אבל שום דבר לא משנה את האמרה הידועה של וודי אלן לגבי חגים יהודיים שניתן לסכמם במשפט אחד:

"הם ניסו להרוג אותנו.

הם לא הצליחו.

בא נאכל!"

אח טבריה טבריה….

מי שצפה בחדשות אתמול ראה בטח את הכתבה על העיר טבריה שהפכה לאחרונה מעיר תיירות (מצליחה או לא זה עניין של נקודת מבט) לעיר חרדית כושלת בה עסקים נסגרים וערך הנדל"ן נמצא בשפל של כל הזמנים.

אין לי כל דבר ועניין נגד חרדים או דת בכלל, אבל כאשר זה מגיע למצב בו מתבצעת השתלטות על עיר שלמה זה כבר משהו אחר.

בעוונותיי אני טברייני, ואני יכול לספר לכם על טבריה של "לפני המהפכה" מעולם טבריה לא הייתה עיר תוססת וחיה כמו למשל אילת או נתניה, אבל בחודשי הקיץ היו בטבריה תיירים ולא מעט. זרימה עונתית זו של תיירים סיפקה לעיר את מעט החמצן הכלכלי שהייתה צריכה על מנת להמשיך ולשרוד שנה נוספת כאשר בחודשי החורף כמעט ואין בעיר אנשים פרט לתושבי העיר.

עם "השתלטות החרדים על העיר נסגרו רחובות שלמים לנסיעה בשבת (רחוב ד' למשל) וכל בעלי העסקים שרצו להמשיך לעבוד תחילה החלו סוגרים את דלתותיהם בשבת והיום ניתן לראות כמעט על כל בית עסק שלט המכריז על כשרותו של המקום (לא סתם כשר כי אם "כשר בהשגחת …”).

הבעיה המרכזית של העיר הייתה בעבר מחירי הנדל"ן הנמוכים שאפשרו לכל אדם שרצה (ורובם לא רצו למעט החרדים) לרכוש לו דירה או בית בעיר ולהפוך להיות תושב במחירים מצחיקים ממש. שכונות שלימות התחרדו תוך כמה חודשים ואם תעברו בעיר תוכלו לראות כיסויי ראש ולבושי שחורים בכל פינה שתסתכלו. מובן כי השפעת התופעה הפכה להרסנית ביותר בקרב צעירי העיר שהחלו עוזבים את העיר לאזור הערים הגדולות במטרה למצוא לעצמם מקור פרנסה הגון. אלו שלא עזבו, חזרו בתשובה או יחזרו בתשובה (If you cant beat them join them) וכך הפכה אחת מערי התיירות הבודדות בישראל שהיה לה פוטנציאל אדיר להכניס כסף למדינת ישראל ולהתפתח לבני ברק הצפונית.

כיום, לצערי, המצב בלתי הפיך ולא ניתן לעשות הרבה. הקהילה החרדית בטבריה כבר עולה במספרה על הקהילה החילונית ושום דבר שתעשה המדינה או העירייה לא ישנה כבר לאלו שעוד גרים שם. אבל מה שבטוח הוא שיום אחד מדינת ישראל, או לפחות משרד התיירות – יכו על חטא ויבינו איך אבדה לה עיר שיכלה להיות בירת הצפון ומקור הכנסה ותיירות חוץ ופנים אדיר.

מי מפחד מאוכל כשר?

התשובה – כל יהודי מאמין או שומר מצוות בארץ ישראל. לא פעם אנו תושבי מדינת ישראל היהודים שומעים מפעם לפעם על מאכל כזה או אחר ש"הפך" באורח פלאי לכשר או ש"מצאו" לו תחליף כשר בעוד שמאכלים רבים ומקומות רבים שאנשים סועדים בהם מוגדרים כ – הס מלהזכיר – “לא כשרים". השאלה העומדת בפני כל אחד ואחת מאיתנו היא: מה הופך את אותו מאכל או מקום לכשרים או לא כשרים? מי החליט מה כשר ומה לא כשר?

התשובה היא מאד פשוטה, מי שיש לו מספיק כסף – יכול להיות כשר, ומי שלא – לא. האם לכך הגיעה הדת היהודית? האם כשרות היא עניין של כסף?
לא מזמן נזכרתי במערכון של הגשש החיוור על זוג רבנים, ספרדי ואשכנזי העומדים ומתווכחים לגבי שרימפס, כאשר האחד אומר ששרימפס זה יקר מאד 60 שקל לקילו, והשני אומר לו הרבה יותר, זה יותר יקר, כאשר הוא נשאל לפשר הידיעה על עלות השריפס הוא טוען שכשהיה משגיח היה חייב לטעום ….

קחו למשל רדבול, מה יכול להיות לא כשר ברדבול? מדוע זוג מתחתן המזמין את "המשקה האסור" על פי הרבנות מסתכן בכך שהרב לא ישיא אותם אם יגלה שיש רדבול באולם ולכן "מוציאים" את הרדבול לאחר החופה? מה חמץ בקינואה למשל? דגן שהגיע לארץ רק לפני כמה שנים? האם בני ישראל במדבר רצו לאכול קינואה ולא היה?
ואם כבר מדברים, מה לא כשר לפס בבירה? זה שהיא עשויה מחיטה? גם מצות עשויות מחיטה, לא החמיץ? אז מה? מה זה לחם? האם כל חיטה שמחמיצה הופכת ללחם? אני חושב שאם משה רבינו או כל דמות אחרת מתקופת התנ"ך היו מגיעים לתקופתנו ורואים את הפוילשטיק שהולך היום עם הדת הם היו בורחים כל עוד נפשם בם.

הכי מצחיק זה חוק החזיר. לא הרבה יודעים שעד לא מכבר אסור היה לגדל חזירים על אדמת ארץ ישראל והקנסות היו גבוהים מאד. אז מצאו פתרון – לא מגדלים אותם על אדמת ארץ ישראל, מגדלים אותם על במות עץ מעל אדמת ארץ ישראל. מה זה אומר? זה אומר שאותם אלה האמונים על שמירת חוקי היהדות בישראל ובעולם משנים את החוקים כאוות נפשם ואם זה מסתבך להם אז הם מפרשים מילה במילה, ואם אפשר לעשות עוד קצת כסף אז נכנסים לעובי הקורה. האם גידול חזירים מעל במות עץ לא נחשב אדמת ארץ ישראל? אם כן אולי אפשר יהיה לאכול שרימפסים אחרי שעוטפים אותם בעור של מושטים, ככה יהיו להם קשקשים?

וזה עוד ממשיך כמעט בכל תחום בו לדת יש נגיעה, אפילו חומרי ניקוי עוברים אישור של הרבנות למה השד יודע….

אני זוכר תקופה שבה הדת הייתה דבר יפה, חיובי, בו סיפר לי סבי עליו השלום על חג הפסח ומדוע אנו אוכלים מצות ואיך זו מצווה לא לאכול חמץ בפסח, ואת ביעור החמץ עם נר בלילה שלפני והאפיקומן, לא היה שם שום דבר על חטאים ועונשים וסנקציות על מי שאוכל חמץ.

קינואה – חמץ?!?

זה כבר גובל בבדיחה דתית. לחג הפסח הבא עלינו טובה, רציתי להכין קינואה, אולם, לתדהמתי גיליתי כי הדגן הדרום אמריקאי שהגיע אלינו רק בשנים האחרונות הוא חמץ!(?)

חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שמאכל המגיע מארץ רחוקה מכאן כמה אלפי קילומטרים ולא ממש היה כאן בתקופת התנ"ך – נחשב לחמץ?

האם בני ישראל ניסו להכין פיתות קינואה לאניני טעם במשך ארבעים שנה במדבר? האם קינואה מכיל חיטה? מה פשר ההחלטה של רב כזה או אחר לאסור על אכילת קינואה מחמת חשש לחמץ?

נראה לי שהתשובה אינה תמונה במקורות, לפחות לא אלו של עם ישראל כי אם במקורות המימון של יבואני הקינואה בישראל. אם יש דבר שגורם לדת היהודית "החדשה" של רבני המאה ה-21 להראות מגוחכת החלטה כזו היא בדיוק דוגמה לכך.

כסף מסוכות

טוב זה לא ממש חדש, אבל מקומם באותה מידה בכל פעם מחדש. כל שנה אנו עדים למחירים השערורייתיים של "סוכות" העשויות מוטות ברזל ובד. מחירה של הסוכה הקטנה ביותר (לאחר בירור מעמיק) הגיע כולל סכך, מרכב (הברזלים) ובד לכ-1200 ש"ח וזה בלי רכישת קישוטים לסוכה.

אז ככה, אם תרכשו את כל החלקים האלה ביום רגיל העלות תהיה בערך 300 ש"ח אז למה 1200? למה? כי אנחנו במדינת הגמדים…  אה מדינת היהודים – סליחה. פה אין גויים "טפשים" רק יהודים.

אם שמים שני אריות בכלוב ללא איילות אחרי זמן מה כשהאריות יהיו רעבים הם פשוט יאכלו האחד את השני.

זה בדיוק מה שקורה במדינת הגמדים.

פה בארץ חמדת אבות ….משהו עם תקוות – אבל מי זוכר. כל מה שחשוב הוא שיש הזדמנות "לעשות כסף" ועושים. שלא תבינו אותי לא נכון – אין כל רע בראש עסקי ויזמות, אבל אני למשל, רכשתי עצים ב-115 ש"ח בד ב-100 ש"ח מסמרים ב-15ש"ח והכל הכל עלה לי 230 ש"ח.

סכך אני הולך לחפש כמו שפעם כשהיינו ילדים היינו עושים, אבל גם אם הייתי רוכש סכך מוכן (קש) העלות היא עוד 120 ש"ח.

אגב סכך, הידעתם שה"סכך" הכשר הוא בעצם במבוק. אבל אם יש לכם גליל במבוק שרכשתם בעבר סביר להניח שהוא אינו "כשר" בגלל חוטי הברזל! עוד המצאה "יהודית" שעוזרת "לעשות כסף".

תעמולה מוסלמית

בכל יום (גם איננו שמים לב לכך באופן מיוחד) אנו נחשפים לתעמולה היישר מבית היוצר של תומכי ארגוני הטרור בעולם ובייחוד הטרור האיסלמי הקיצוני.
החל מכתבות בעיתונים וכלה בכתבות טלויזיוניות המציגות את פני הדברים לא בדיוק כפי שהם באמת, משהו כמו לחפש תמונה או סרטון המתאים לנושא הכתבה ולא להציג את האמת במלואה כפי שקרו הדברים, אם על ידי עיוות הסדר הכרונולוגי של האירועים, שימוש בקטעי וידאו או תמונות מספר פעמים בהקשרים שונים ואפילו עריכה וביום קטעים – ממש כמו בסרט הוליוודי.
הבעיה הניצבת בפנינו אינה קלה, מליוני אנשים בעולם נחשפים לאותן כתבות ומאמרים במדיות השונות ומקבלים רושם מוטעה ביותר לגבי המציאות כפי שהיא מתרחשת, ועל ידי כך משיגים אותם ארגוני טרור יתרון משמעותי בכפר הגלובלי המגיע עד לכדי שנאת מדינות שלימות על לא עוול בכפן או גרוע מכך – על כך שניסו לעזור.
אירוני, שאנו בעצמינו כאזרחים ואנשים נאורים נותנים לכך יד על ידי חקיקת חוקים המתירים לאותם ארגונים או מי מטעמם להפיץ את אותן ידיעות כוזבות ובכך אנו אשמים לא פחות. ערך זכויות הפרט הוא אכן ערך עליון, אולם כך גם ערך קדושת החיים ומבלי שנשים לב קרב ובא היום בו ערכים אלה, אותם אנו מוקירים כל כך יהפכו לחסרי חשיבות או יעלמו כליל.
אין שום דבר שגוי באמונה, להיפך, אמונה יכולה להיות דבר יפה ומעצים, ויכול להיות שלא כל המוסלמים חושבים שמדינת ישראל או ארה"ב הם איום קיומי, ואולי יש ביניהם אלה המוכנים לחיות בשלום אבל אל מול ההמון הם מספר זניח לחלוטין ועצם העובדה שקולם אינו נשמע ולא משנה מה הסיבה לכך מציב אותם באותה עמדה בה נמצאים "אחיהם המוסלמים", אם אתה צועד עם ההמון – אתה חלק מן ההמון, אין מה לעשות בנידון. לא לעולם חוסן, העולם יתעורר יום אחד ויבין שישנה סכנה ברורה ומיידית לקיומו ואז יצטרכו כל הקולות השוטקים של אותם אלה שהיו רוצים לראות את דת האיסלם הולכת בדרך אחרת לקבל את גורל חבריהם.