ארכיון פוסטים ששייכים לנושא 'חוק'

צרכן צרכן – עמלות הבנקים

יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

אחת הבעיות המרכזיות של אזרחי מדינת ישראל היא מודענות צרכנים טובה ונכונה. לדעתי מקור הבעיה הוא הדחף הבלתי נשלט שלנו לדאוג לעצמנו שהוא דחף טבעי ואף חיובי, אולם לעתים, תוך כדי התהליך אנחנו נפספסים נקודה חשובה:
כצרכנים, הכח הגדול שלנו הוא יחד, כל אחד מאיתנו לחוד יכול להתלונן כמה שירצה והדבר לא יגרום לאף מנכ"ל של אף חברה, רשות או גוף ציבורי להניד עפעף או להתעניין בנושא, אולם אם כמות גדולה של צרכנים מתנהגת בצורה מסויימת על מנת ליצור תהליך של שינוי האפשרות שאותו שינוי יקרה היא גבוהה ודוגמאות לשינויים כאלה קיימות במקומות רבים בעולם.

ההקדמה שלעיל נכתבה על מנת למקד את הכתוב במאמר זה ולא ליצור עוד סתם טקסט חסר משמעות ברשת האינטרנט שכן הנושא חשוב ונוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. כולנו אחראים לגזרות למיסים ולעמלות אותם אנו משלמים כיום ואשמתנו היא בעיקר – בחוסר העשיה שלנו.

ברצוני להתמקד במאמר זה בנושא העמלות שהבנקים, שאנו כל כך סומכים עליהם ומפקידים בידיהם את רב כספנו ואף חותמים (לרוב מבלי לדעת בדיוק על מה) על מסמכי התחייבות בין אם מדובר במשכנתא, הלוואות ואפילו פתיחת חשבון או גישה לחשבון הבנק שלנו דרך האינטרנט. אותם בנקים מרוויחים מיליארדי ש"ח מעבר לריביות החריגה על החשבונות שלנו (ריביות הנגבות כאשר אנו בחוב או ב-מינוס) ולריביות על הלוואות שאנו לוקחים מן הבנק.
אין כוונתי כאן לדבר על בנק יחיד או אף על הבנקים בכלל אלא במקום פשוט להצטרף למאבק שכבר החל בנושא על ידי המועצה לצרכנות. מאבק בו תבוטלנה עמלות הבנקים על ידי הצעת חוק.

מה אתם יכולים לעשות?

הרבה למען האמת. ראשית הרשו לי להמליץ להתפקד ל"צו הגיוס הצרכני" של המועצה לצרכנות באתר http://www.consumers.org.il/category/amlot ולהראות תמיכה בנושא. שנית, אם יש לכם אתר אינטרנט, בלוג, פורום או כל מדיה אחרת גם כו שאינה מחוברת לרשת האינטרנט, הפיצו את הבשורה! פשוט הדרך הטובה ביותר להלחם בנושא כזה היא על ידי חשיפה.

מה יוצא לכם מזה?

בתחילה כל ישראלי "טוב" כמו שאנחנו מכירים את עצמינו, יעשה את השיקול האישי: "האם כדאי לי להתאמץ?…כמה כסף זה יוצר בכלל העמלות האלה בעחשבון שלי?…"
ובכן: כן! והרבה אלו הן שתי התשובות המוחלטות.
כדאי להתאמץ כי ביטול העמלות לא רק יחסוך לכם כסף בזמן הקרוב, אלא אף יוסיף ויחסוך בהמשך הדרך. הרעיון הפשוט הוא להקל על לקוחות הבנקים את ההשוואה בעלויות השירותים אותם מספקים הבנקים וכמובן יגרום לתחרות בין הבנקים (שכמעט ואינה קיימת כיום) שבסופה יוזלו המחירים על מנת למשוך לקוחות.
כיום במצב הנתון, כמעט בלתי אפשרי לאדם מן היישוב להשוות כדאיות פתיחת חשבון בין בנקים. כל בנק יקר בעמלות מסויימות וזול באחרות, ונוצר מעין "מסך עשן" כפי שהגדירו זאת במועצה לצרכנות בו הבנקים עושים ככל העולה על רוחם וכאשר אנו הלקוחות מתלוננים על מחירים גבוהים ומביאים דוגמאות זולות יותר מבנקים אחרים, מיד אנו מקבלים דוגמאות של עמלות אחרות באותם הבנקים שמחירן גבוה יותר (מנסיון אישי!!!).

אני מקווה שהמאמר נגע לכם וכבר נרשמתם למאבק בקישור שלעיל, ואם לא אני מפציר בכם לשקול שוב את העניין, בסופו של דבר, כפי שפתחתי ואמרתי בתחילת המאמר – כוחנו כצרכנים גדול הרבה יותר כאשר אנו פועלים יחד לעומת חוסר אונים כאשר אנו בדד במערכה אל מול גופים גדולים מסוג זה.

מדינת הגמדים!

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

היום נתקלתי בבעיה פיננסית שגרמה לי לחשוב פשוט איזה איש עסקים מן העולם ירצה לבוא ולשים את כספו במדינת הגמדים הלו היא ארצינו הקטנטונת (במלוא מובן המילה).

אז הנה הסיפור:

במדינת הגמדים פתח אדם חשבון בנק, בחשבון היה מספיק כסף בזכות לרכוש רכב קטן, אבל יום אחד, הגיע מסמך מן הבנק שחוב חניה בתל אביב גרם לכל הכסף שישנו בחשבון הבנק של אותו אדם להיות לא יעיל! פשוט לא ניתן היה לבצע שום פעולה בחשבון הבנק של אותו אדם, עד אשר "יסדיר" את הקנס שקיבל.

כמובן שאותו אדם נרעש ונזעם התקשר לבנק על מנת לברר את פשר התעלומה, שם נתקל בפקיד חביב שסיפר לו שבמדינת הגמדים, החוק אומר שכל זב חוטם יכול להגיש בקשה לעיקול חשבון (גם על 10 שקלים אגב) ואותו עיקול יגרום לחשבון הבנק שלו להיות חסר תועלת, לא משנה כמה כסף יש לו בחשבון.

כמובן שלא ממש עזרו זעקותיו של אותו אדם אל מול פקיד הבנק, נאמר לו בפשטות ובצורה הכי אנמית שיש שלא יוכל להסיר את העיקול אלא אם יגיע אל מבקש העיקול, ישלם את החוב, ויגיע עם מסמך אישור מקורי (לא פקס ולא טלפוני) לסניף הבנק שלו להסרת העיקול.

אין כל ספק לכל אדם בר דעת כי עצם התהליך ואף החוק עצמו מגוחכים לחלוטין, אבל במדינת הגמדים הכל אפשרי כשמדובר בלדפוק את האזרחים.

אז המסקנה שלי היא פשוטה מאד, לא להשתמש בשירותי בנקים! – להשאיר את הכסף בבית, פשוט כך!. גם לחסוך את העמלות, וגם לא להיות חשופים לעיקולים ושאר המצאות מדינת הגמדים.

בכל מקרה, השאלה הנשאלת, איזה איש עסקים בעולם, ירצה להשקיע את כספו במדינת הגמדים? כלום יש מטורף שיפקיד את כספו בידי הבנקים במדינת הגמדים? האם אתם הייתם מעיזים להפקיד את כספכם בבנק כאשר אתם יודעים שבכל רגע נתון, יכול להגיע צו עיקול לחשבונכם על כי לא שילמתם כרטיס עליה לאוטובוס ולא משנה אם יש לכם חצי מליון דולר בחשבון הם הופכים להיות חסרי תועלת כי לא תוכלו להשתמש בכסף אלא רק אחרי שתמצאו את נהג האוטובוס ותשלמו לו, ואז תקחו אישור מקורי ותגשו לסניף הבנק שלכם כדי שיסירו את העיקול תוך 24 שעות.

היטל בצורת – הבדיחה הבאה

יום רביעי, 04 בנובמבר 2009

נו מה יש למדינת ישראל לומר על זה? המדינה מרוויחה כסף מזה שאין מים במדינה??!?!

הרי רשות המים או יותר נכון מדינת ישראל אחראית על אספקת המים לתושביה, איך התהפכו היוצרות והאחריות על אספקת המים עברה לאזרחים? איך הפכו אזרחי מדינת ישראל לאחראים על כמות המים בכינרת?

זה פשוט מדהים עד כמה המח היהודי יצירתי בלהרוויח כסף, אפקט העדר שומר על כך שאיש לא מתלונן (כרגיל אצלינו היהודים) והכסף זורם לקופות ( או אולי למקומות אחרים?).

כבר דיברנו בעבר על כך שרשויות המים הן האחראי הבלעדי על משק המים ואספקת המים – לא רק על תפעול המשאבות, ואם אין מים זה כי לא התכוננו לכך נכון והכספים המוזרמים בתחום לא מגיעים למקומות הנכונים, ועל כן, אם אין מים מישהו בממשלה\רשויות המים או כל גוף ציבורי אחר צריך לשלם את המחיר ולא אזרחי המדינה שאין להם כל נגיעה למשק המים למעט שימוש יום יומי.

אז מה עכשיו? אומרים לי שאני לא יכול לעשות אמבטיה לבת שלי אלא רק "דוש" קצר, ואסור לרחוץ את הכלב, ולא להשקות את הדשא והגינה שעלו לי עשרות אלפי שקלים אבל אותם אלה האמונים על משק המים בישראל נוסעים ברכבי פאר עם משכורת 13 ו-14 ובונוסים ופנסיה תקציבית ומשרד ובלי הרבה לעשות בעצם, כי הם הרי לא אשמים…. זה אנחנו האזרחים "הבזבזנים" אשמים שבמדינת ישראל של שנת 2009 אין מספיק מים כי לא ירד גשם….אולי נרקוד את ריקוד הגשם? אולי נסמן מעגל באדמה ונצום כמה ימים? אלה השיטות של רשויות המים של מדינת ישראל, בעוד שבשאר המדינות הנאורות כבר מצאו פתרונות יצירתיים (ויעילים יותר) שאגב מדינת ישראל היא אחד המפתחים המובילים בתחום, כמו הטפלת מים. מתקני ההטפלה בבניה – כמה פעמים אפשר לומר את זה מבלי להעלות חיוך? כמה שנים לוקח לבנות מתקן הטפלה, או יותצר נכון כמה כסף צריך להיות מוזרם כדי שיבנה מתקן הטפלה אחד שיספק מים למדינה בימים קשים?

אם היינו חיים בסקנדינביה הייתי מבין שמתקן הטפלה זה לא עניין הנמצא בראש מעייניה של המדינה, אבל אנחנו חיים במדבר והביצה הקטנה שיש לנו בצפון הולכת ומתייבשת בעוד שהאזרחים עומדים למשפט בטענת "בזבוז שוא". לדעתי כל העניין מתוכנן, היטל המים "ימצוץ" עוד מעט כסף לתקציב ועוד שנה כשהיטל הבצורת יוסר מתקן ההטפלה יושלם…

גם השם מעניין "היטל בצורת" מה זה בדיוק? יש בצורת=משלמים יותר כסף? זה הפתרון? אם כך יש כאן תקדים לגבי כל נושא שיצוץ בו מחסור בעתיד, אולי אם תהיה שנה שבה יבול החסה לא יצלח כצפוי יהיה לנו היטל חסה? מי שחושב שזה מופרך או מצחיק, שיחשוב על זה כך: אם תספרו לאמריקאים שאין להם מים והם צריכים לשלם מכיסם "קנס" על כך שממשתלם לא עמדה במשימותיה, צפוי להפתעה. אבל אצלינו, אנשים לא יוצאים לרחובות, אולי יש כאלה אפילו שאגרו מים לימי ההיטל הקשים ואנשים באמת הופכים להיות יצירתיים, מתקינים בבתים מערכות מחזור מים, משקים גינות עם מי מזגנים ושוטפים רצפות עם אותו דלי חמש פעמים אבל זה דומה לכיבוי שריפה עם דלי מלא בדלק. כל הפתרונות היצירתיים רק מאוששים את טענות הרשויות כי אנחנו האזרחים אשמים ולא אותן רשויות שלא התכוננו מבעוד מועד לימים קשים במשק המים במדינה בה מים הם מצרך חשוב יותר מכל דבר אחר. הגרוע מכל הוא שנסיון להתמודד עם חשבונות המים המנופחים משכיחים מלב התושבים את הבעיה האמיתית – רשויות המים והעומדים בראשם.

אולי יום אחד נתנהג כמו מדינה שדואגת לתושביה ולא כמו רצף של פרטים שכל אחד דואג לעצמו בלבד בלי להבין שדרכינו שזורות זו בזו, מה שקורה לאחד קורה לכולם ואולי התאגדות יעילה יותר מנסיונות התמודדות של כל אזרח בנפרד.

גלעד שליט

יום שישי, 02 באוקטובר 2009

עד כה נמנעתי מלכתוב על הנושא בשל רגשות מעורבים. כרגע ראיתי את הקלטת שהגיעה לידי הטלויזיה הישראלית של גלעד שליט בשבי מקריא מכתה מדף ומחזיק בידו עיתון פלסטיני.

כמה אוזלת יד יכולה מדינת ישראל להפגין?

כמה חלשים עוד נוכל להראות?

כמה הזדמנויות לענות אותנו נפשית ופיזית ניתן להם?

קודם כל הנה כמה רעיונות לממשלת ישראל:

מדיניות חדשה לאסירים הפלסטינים

קודם כל להתחיל לפעול בצורה דומה לחמאס וכל שאר השרצים. למנוע זכויות סיקור לאסירים הערבים בישראל. אין יותר ביקורים

דבר שני למנוע כל מידע לגבי אסירים פלסטינים  למשפחות או לכל אדם אחר, ממש כמו שהם עצמם עושים לאסירים שלנו שנחטפים על ידיהם.

ולא משנה מי מגיע, הצלב האדום, האו"ם לא משנה, פשוט להלחם עם אש באש לא להתכופף.

להחזיר את גלעד שליט הבייתה

לשחרר את המרצחים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא שלנו, ומיד לאחר שגלעד חוזר הבייתה לצוד אותם אחד אחד.

מכת מנע לפלסטינאים

מיד אחרי שגלעד שליט חוזר לביתו, יתחיל מבצע "עופרת יצוקה 2" להסביר להם בשפתם מה קורה למי שמתעסק עם מדינת ישראל,אזרחיה וחייליה.

אולי אז יחזור כח ההרתעה הישראלי המפורסם שאבד מזמן.

לצוד בכל מחיר את החוטפים

כמו שעשינו לרוצחי אולימפיאדת מינכן – לא לוותר לחוטפים מיד אחרי שגלעד שליט חוזר לביתו, לדלות כל מידע שניתן לדלות ממנו, ולחסל את כל המעורבים בחטיפה ללא אבחנה בגיל או מין.

בקיצור, צריך פשוט להתחיל להתנהג כמדינ הנלחמת הטרוריסטים ולא בצבא השוודי. אין מולנו אויב שמכבד דמוקרטיה ואין שום סיבה שניתן לו להנות ממנה. מי שלא מציית לחוקים לא מגיעה לו ההגנה שמספקים אותם חוקים.

כבר מזה זמן רב אנו חיים במדינת ישראל בה מוכתב קצב החיים על פי הערבים, משהו צריך להעשות על ידי ממשלת ישראל, לא יתכן שנפחד ללכת או לשלוח את ילדינו לרחובות המדינה שעליה נלחמנו עד היום ואט אט אנו מאבדים אותה.

חוק טל או איך לא לשרת בצה"ל

יום שלישי, 08 בספטמבר 2009

הבדיחה הנקראת חוק טל המבטיחה להסדיר את ההשתמטות מצה"ל ולעגנה בחוק פשוט מקוממת, ועוד יותר מקומם אותי שאנחנו אלה ששירתו בצה"ל לא עושים כלום בנדון – הרי זו פשוט תעודת עניות למדינת ישראל שכל מי שחובש כיפה והולך לישיבה לכמה שעות ביום יכול פשוט לא לשרת, מה יותר קל מזה? והסיפורים על שירות אזרחי הם בדיחה לא פחות קטנה. מספרים לנו על אחוזים הולכים וגדלים של אברכים התורמים בצורה של שירות לאומי? ובכן בואו ואספר לכם על אחוזים, אחוזים סופרים מכלל האוכלוסיה ולא אחוזי גידול, תמיד מציגים לציבור "הטיפש" את הנתון המעודן ביותר כדי שלא תקום סערה על מה שלא רצים, איזה גידול? כמה אברכים מתגייסים לצה"ל כל שנה, זה מה שמעניין.

אחד מן השלושה צריך לקרות:

1. ביטול שירות החובה

2. לחייב את כולם לשרת ללא יוצא מן הכלל

3. לשלול זכויות ממי שלא שירת בצה"ל

אבל לא תיתכן מדיניות עקומה בה מי שלא שירת בצה"ל רק מרוויח, מעין "זכייה בלוטו", גם שלוש שנים באזרחות בהם משיג אותו משתמט יתרון משמעותי על בני גילו אם בעסקים או בלימודים או בכל דבר אחר, וגם הזכויות שהוא מקבל זהות לאלה של מתגייס או טובות יותר.

אני מרגיש פראייר! אני שירתתי בצה"ל שירות מלא (וקצת יותר) ואני מרגיש שרימו אותי ועבדו עלי, סיפרו לי שזו זכות יותר מאשר חובה, וסיפרו לי שיש לנו הרבה אויבים ושחייבים להגן על המולדת, איזו מולדת? זו ששולחת רק מי שלא מכיר קומבינות לחזית? אותה מולדת שנותנת את אותם תנאים וזכויות לאזרחים ששירתו וחלקם אף חירפו נפשם ולמשתמטים שבחרו לברוח מן הנטל? (שלא לדבר על ערבים).

אם אני הייתי אחראי על הנושא, דבר מאד פשוט היה קורה:

1. מי שלא שירת בצבא שירות מלא – לא זכאי לזכות הצבעה.

2. מי ששירת בצה"ל יקבל הנחה במס ההכנסה שלו למשך כל עוד הוא או היא חיים במדינה.

3. הנפקת כרטיס "אזרח למופת" המחייב כל בית עסק להקנות הטבות כאלה ואחרות לאלו ביננו ששירתו בצה"ל.

4. משכנתא בערבות המדינה ובריבית מינימלית לאלו ששירתו בצה"ל.

ואולי אפילו הייתי חושב על עוד כמה הטבות, כך שלאלה שלא שירתו בצה"ל לא תהיינה תלונות (על אפליה הם לא יכולים להתלונן – עצם אי שירות בצה"ל הוא אפליה), אלו רק הטבות שיגרמו למי שחושב לא לשרת בצה"ל – לחשוב שוב ואולי כן לשרת בצה"ל לא בשירות לאומי ולא בשירות אזרחי ולא בהתנדבות לקהילה (אף אחד לא נידב אותי להחליף בשטח זחל של נגמ"ש) אלא שירות של ממש – או אז אולי נוכל להתחיל לראות פטריוטים – שוב – במדינת ישראל אותו סוג של פטריוטים שהקימו אותה ושמרו עליה במהלך ההיסטוריה הקצרה שלה.

כרטיס האשראי של הרמטכ"ל

יום ראשון, 16 באוגוסט 2009

אם הייתי טרוריסט, הייתי בטוח שישנה איזו מפה סודית או לפחות הסוד לסופה של מדינת ישראל מקודד או מוצפן על כרטיס האשראי של גבי אשכנזי הרמטכ"ל הנוכחי של צה"ל.
כל כך הרבה רעש וצילצולים סביב עניין שגרתי כל כך, עושים עניין גדול מכך שחייל נכנס ללשכתו של הרמטכ"ל והגיע לחפציו האישיים, אם זה היה חסן נסראללה שגנב את כרטיס האשראי אולי זה היה שווה כותרת, אבל חייל? זה בסיס צה"ל למען השם! למי יש גישה נוחה יותר למשרדים אם לא לחיילים? אין לי כל ספק שעל החייל להענש במלוא חומרת הדין, וכמובן יש לטפל בעניין בחינוך החחילים, אבל לצאת בכותרת כמו "לא ברור איך השיג החייל גישה ללשכתו של הרמטכ"ל…" כאילו היה זה הכור בדימונה, זה סה"כ משרד נכון משרד מסווג אבל לדעתי חייל שגונב נשק מנשקייה פוגע בבטחון המדינה הרבה יותר מאחד שגונב כרטיס אשראי. אז אולי אני לא מבין פה משהו או אולי אני מפספס את העיקר, אבל לאוייבינו זה משדר מסר שגוי ואפילו מזיק ביותר, כאילו מטחון המדינה משול לבטחון חשבון הבנק של הרמטכ"ל, כל יום נגנבים עשרות כרטיסי אשראי וכף ודרכונים ומה לא… מה שונה הרמטכ"ל מה שונה משרדו של הרמטכ"ל? ולמה לשדר מסרים מעודדים למקיפים אותנו?
אני די בטוח שמר אשכנזי היה מוכן לשלם 2000 ש"ח נוספים על אלה שנגנבו מחשבונו רק כדי שהעניין לא יוצג בצורה כזו (או שום צורה אחרת אם כבר מדברים) בתקשורת, אולי אותם כתבים יתחילו לחשוב לפני פרסום "סקופ מרעיש" שכזה.


Creative Commons License
יצירה זו נכתבה על ידי נושא שם העת "באופן ברוטאלי" ונושא אימייל brutal@rct.co.il מופצת תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons.