המרת מידות תשלומים באינטרנט הומור מתנות מוצרי פרסום מוזיקה אינטרנט ציטוטים תוכנות פורום החלקה יפנית מסחר יומי


ארכיון פוסטים ששייכים לנושא 'חינוך'

המצלמה של HP סיפור עצוב של האנושות החדשה

יום שני, 28 בדצמבר 2009

כמו כל חברה אחרת בתחום, חברת HP גם היא מנסה לשפר ולהמציא טכנולוגיות כל הזמן. יש לציין כי HP היא חברה מכובדת המונה עשרות סניפים בכל רחבי העולם. אבל מה שמציק בסיפור הזה הוא בעצם אייטם חדשותי שהפך להיות "הסיפור הגזעני" התורן, למרות שברור לכולם שהוא איננו כזה.

נתחיל בעובדות

HP מפתחת מצלמת אינטרנט בעלת יכולת לעקוב אחרי תנועות המשתמש. זוזו ימינה והמצלמה תזוז ימינה, זוזו שמאלה והמצלמה תזוז שמאלה, תתרחקו מן המצלמה והמצלמה תבצע זום מיד כך שתמיד פניכים יהיו במרכז התמונה.

טכנולוגיה שימושית ביותר ובטח שהרבה יותר מאשר להיות מצלמת אינטרנט ביתית פשוטה.

בחור בשם דזי, שאני בטוח (או לפחות מקווה) שלא ממש התכוון לעשות את הסיפור לכל כך גדול, עומד מול המצלמה ומנסה לגרום לה לעקוב אחרי תנועותיו. המצלמה לא מגיבה כמובן. כאשר חברתו לעבודה מנסה, המצלמה כמובן מגיבה בדיוק מירבי.

אה… ושכחנו להזכיר – דזי הוא בחור כהה עור (אפריקאי אמריקאי כנראה) ואז….

הכותרות הופיעו מאליהן….

"המצלמה הגזענית של HP…"

כמובן שזו שטות גמורה וחברת HP שכל עניינה מן הסתם הוא להרוויח יותר לא תגרום במזיד לטכנולוגיה כה חשובה להתעלם לחצי מאוכלוסיית העולם, מה גם שלחברת HP עצמה יש סניפים בכל מקום אפשרי על פני הגלובוס.

אז מה הסיפור? למה זה הפך להיות כזו סנסציה?

למה? כי המדיה קיימת כדי לעשות סנסציה! כמו שחברת HP רוצה להרוויח את לחמה כך גם חברות החדשות, ערוצי הטלויזיה, תחנות הרדיו, אתרי האינטרנט וכל מדיה אחרת. ובהיעדר ידיעה חדשותית אמיתית, אייטם תקשורתי שיחייה מחדש את הגזענות, שכל כך מנסים להשכיחה מן העולם, הוא אייטם מצויין.

ידוע לי שבכתיבת מאמר זה גם אני תורם את חלקי, אבל למרות זאת חשוב לי להעביר את המסר ולכן גם לא אצרף למאמר זה את סרטון הוידאו או כתבות מהתחום.

אבל פשוט לחשוב על זה, כך שכל ידיעה כזו מפיחה רוח חדשה במאבק ישן (וחשוב!) אבל אולי מעוררת גם את הקיצוניים ומכעיסה את כולם.

בקיצור התרומה היחידה של ידיעה כזו היא שלילית ולדעתי אם היה מעט מוסר לאנשי המדיה והתקשורת ידיעה זו הייתה נשארת במקומה – בצהובונים.

"אם אין תקשורת ….אין מלחמה…."

חיים בקצב הרשת

יום שני, 20 ביולי 2009

קצת חבל לי על איך מתנהלים חיי הצעירים של היום, בין פייסבוק לטוויטר פליקס ויוטיוב וכל השאר לא נשאר הרבה זמן או מקום לפעילויות שאותן אנחנו כילדים ביצענו שלא רק פיתחו את היכולות המוטוריות אלא גם את היצירתיות ועוד הרבה יכולות אחרות.
האם בעוד מספר עשרות שנים כבר לא יהיו מוסיקאים או ציירים? לפחות לא כאלה שיודעים לנגו או לצייר על קנבס או דפים? הכל הופך להיות דיגיטלי ומוכוון מראש, אפילו הנושאים שיכולים להוות השראה לילדים ובני העשרה של היום הפכו כולם לדיגיטליים ומוכוונים על ידי הטכנולוגיה. לאן נעלמו משחקי הכדורגל של אחר הצהריים? אולי הוחלפו במשחקי מחשבי כגון פיפ"א או פרו אבולושון?
מה קרה לקלאס, תופסת, מחבואים, הולד, קובואים ואינדיאנים? הפכו לצ'אטים ותוכנות מסרים ואולי הפילו למשחקים ברשתות החברתיות של היום.
אני זוכר ימים של בית הספר התיכון בהם היית גיטריסט המנסה להרכיב הרכב על מנת לנגן רוק או כל ז'אנר אחר ולא מתחרה ב-"גיטר הירו" או בשטיח ריקוד המחובר למחשב וסופר נקודות.
אינני תוקף את הטכנולוגיה – כלל לא, טכנולוגיה מגיעה כצורך לפתור בעיות ולשפר את איכות החיים, אולם כמו כל דבר בחיים, גם הטכנולוגיה ממכרת ואולי ילדינו הם ה-"טכנוג'אנקיז" הראשונים בגלל שאנחנו ולא אף אחד אחר לא מסבירים (ואולי לא מבינים) את צדדיה השליליים של הטכנולוגיה. כל אחד ואחת מאיתנו חייב\ת לגרום לילדיו לבצע פעילויות שתכליתן שונה מלנצח איזה רשע וירטואלי במשחק מרובה משתתפים באינטרנט, תופסת במקום צ'אטים, מחבואים במקום מסרוני טקסט בקיצור לקבוע מעט יותר מינונים לפעילויות הילדים, נכון לפעמים זה מאד מפתה לתת לילדים פשוט לשבת בחדר ולהתעסק עם מה שהם רוצים ולקבל מעט שקט ושלווה אבל המחיר האמיתי של פעילויות אלה? מה נמנע מילדינו?
קשה מאד לקבוע מה טוב ומה לא טוב לאדם ובטח לילדים, אין ספר הדרכה בנושא, אבל דבר אחד בטוח, יותר מדי מכל דבר בחיים אינו חיובי.

חופש, לא לכולם

יום ראשון, 06 באפריל 2008

פשוט מרגיז לחשוב על איך הדברים מתנהלים להם כאן אצלינו במזרח התיכון ובמדינת ישראל בפרט. נכון ישנם המון דברים שצריך לשנות והמון נושאים לדבר עליהים, אבל צריך לתת מקום גם לנושאים שאינם בטחון המדינה או הבעיה החברתית, לדוגמא חופשות בתי הספר.
נורא מרגיז שלמשל בחופשת הפסח הילדים שלנו נמצאים בחופש 18 ימים ואילו אנו האנשים העובדים לא חופשיים (לפחות על פי חוק) למעט ליל הסדר יום וחצי והחג השני יום וחצי. הדבר דומה בחגים נוספים אולם בחג הפסח המצב הוא הבעייתי ביותר.
הילדים חופשיים 18 יום, אבל מה עם ההורים? ההורים נאלצים לבזבז את ימי החופש היקרים מפז האמורים לשמש כימי מנוחה ורוגע על מנת להיות בבית ולטפל בילדים, למה למורים ולגננות (שאגב לא מזמן טענו שהם עובדים נורא קשה ומגיע להם עוד כסף) מותר להיות בחופש כל חג פי כמה מכל שאר המשק? למ מדינת ישראל לא מתחשבת ברב משפחות ישראל בהן שני בני הזוג עובדים עד שעה מאוחרת? למה אין אנו יכולים להתנהג כאומה מערבית שמאפשרת לאזרחיה לנפוש פעם בשנה ללא דאגות למה יאמר המעביד או לאיזה חג לשמור את ימי החופש? ולמה ההמצאה המוזרה הזו של "חול המועד" בו אמורים לעבוד חצי יום?!?!?! פשוט עבדים לא נותנים לאזרח הישראלי להנות מימי הנופש שלו, ומתפלאים למה אנחנו לחוצים ועצבניים רב הזמן….


Creative Commons License
יצירה זו נכתבה על ידי נושא שם העת "באופן ברוטאלי" ונושא אימייל brutal@rct.co.il מופצת תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons.