הנה חלפה עברה לה המחאה החברתית, אלפים נסעו ובזבזו את זמנם בקיץ האחרון והפגינו ברחובות תל אביב ולרבים הייתה תחושה שהנה, הנה זה מגיע – השינוי המיוחל – עכשיו נוכל לחיות בכבוד , להתפרנס בכבוד ולתת לילדים שלנו מה שאנחנו באמת רוצים לתת להם.

הבוקר, מספר חודשים לאחר המחאה החברתית, לא נראה כאילו ישנו שינוי של ממש, ועדת טרטנברג נשכחה ומוזכרת מדי פעם במדיה – לא בנושאים מהותיים וכל אותם "מובילי המחאה" שערבבו נושאים כאלה ואחרים בקלחת המחאה שרובה הייתה בעצם בתקשורת נעלמו כאילו לא היו.

אז בעצם קרה?

תקוות שווא הן דבר שבשגרה במדינת ישראל (או מדינת הגמדים אם תרצו) מכירים את השיר "בשנה הבאה, נשב על המרפסת…” אז כנראה שבשנה הבאה נשלם מיסים גבוהים – אולי אפילו גבוהים יותר, המחייה בישראל תהיה יקרה יותר ואנחנו התושבים נעבוד יותר ונגדיל את האוברדרפט – יותר.

הסיבה

הסיבה היא חוסר מיקוד. למה הכוונה?

אם כל אותם מאות אלפים שיצאו לרחובות בקיץ האחרון היו מלוכדים בדעותיהם ומציגים חזית אחת בנושא אחד או שניים, די ברור שהיה נעשה שינוי מהותי באותו נושא. אבל מה שקרה בפועל הוא שכל אחד הביא את הצרות שלו וכל אחד הפגין עבור משהו אחר וכך יכלה הממשלה לעשות "הפרד ומשול" לתת לכל קבוצה "כדור הרגעה" וכך להשתיק את אותה קבוצה.

הבעיה האמיתית.

הבעיה האמיתית של אזרחי ישראל אינה הדיור או מחיר הירקות בסופר או מחירי המים (שבאופן מחשיד מתקרבים לאט ובבטחה למחירי הדלק) או שכר המינימום, הבעיה של האזרח הישראלי היא המסים.

למה הכוונה?

כל אזרח במדינת ישראל משלם 16% מסך כל הכנסותיו השנתיות למדינת ישראל.

כלומר , נניח שאדם מרוויח 8000 ש"ח בחודש , בשנה 96,000 ש"ח. 15,360 ש"ח מתוכם יעברו לידי מדינת ישראל בשם המע"מ.

למרות ששכירים אינם רואים את תשלומי המע"מ במשכורתם חייב כל אחד ואחת מאיתנו לדעת שכל מוצר או שירות עליו אתם משלמים או רוכשים – 16% מן הסכום ששילמתם הולך למדינת ישראל בעל החנות ממנה אתם קונים או ספק השירות שאליו פניתם יודע זאת ומשכלל זאת במחיר, ולכן איך שלא נהפוך את זה, כל המוצרים והשירותים עבורם אנו משלמים עולים לנו 16% יותר!

העניין המצחיק עם מע"מ הוא שזה הוא מס על מס, למשל מחיר הדלק הוא מחיר ליטר דלק ועוד מס של ממשלת ישראל הנקרא בלו. לאחר שכלול המחיר מחושב המע"מ על המחיר כולל מס הדלק.

ישנן עוד לא מעט נושאים להלחם עליהם במדינת ישראל, אבל אם למשל המע"מ בישראל היה יורד לחצי (שזה גם הרבה) כל משפחה בישראל הייתה נשארת עם כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים בשנה מה שיהפוך את החיים במדינת הגמדים למעט יותר נסבלים.

אז אם מנהיג או מנהיגת המחאה הבאה (נקווה שתהיה) קורא מילים אלו, קח בחשבון ששום דבר לא יקרה (כבר ראינו) אם כל המשתתפים במחאה לא יתאגדו ויבינו פה אחד, מה שמשפיע על אחד מאיתנו – משפיע על כולנו.

זה כבר ברור וכבר מזמן אמרנו את זה אבל היום, אולי, משמעות המושגים חופש ודמוקרטיה מקבלת גוון אפור כהה.

הנה מגיעה לה הרשות הפלשתינית ומבקשת חברות באו"ם, לאחר שהבינו מנהיגי הרשות כי יתקלו בהתנהגות חזקה מדי, הם יבקשו להפוך "חברה שלא מן המניין" באו"ם ולו רק כדי להיות חברה במוסדות האו"ם כמו למשל בין הדין בהאג.

בכיר ברשות אמר היום משפט שכדאי שנשים אליו לב טוב: “בקרוב, תהיה לבית הדין בהאג הרבה עבודה…” ומן המשפט הזה קל מאד להבין כי נבחרת כוכבי הרשות הפלשתינית מתכוונים לעתור לבית הדין בהאג על כל עניין ולו הפעוט ביותר – דרך נוספת להציג את מדינת ישראל באורח שלילי.

מה שמטריד כאן, הוא שגוף כמו הרשות הפלשתינית שמייצרת רוצחים ללא הפסקה תוכל כעת לטעון בבית דין בינלאומי, שמדינת ישראל עושה לה עוולה?!?!

אולי לפני כל זה, כדאי שנביא בפני בית הדין בהאג את הרצח באיתמר? הרי העומדים מאחורי הטבח הם אותם אנשים שניגשים לאו"ם בסופו של דבר! החמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית זה כבר ממש לא משנה, בסופו של דבר, בשם העם הפלשתיני נרצחה משפחה שלמה בלילה אחד!

ואולי נביא בפני בית הדין בהאג את מקרה הפיגוע בדולפינריום בתל אביב בו נרצחו בלילה אחד 26 נערים ונערות?

אפשר כמובן להמשיך את הרשימה אבל לא זו מטרת המאמר, הרעיון שמשלחי מרצחים משתמשים בחופש שאנחנו מעניקים להם ,(כן כן, אנחנו בני העולם המערבי – נראה אותם ניגשים לבית דין בטהרן להתלונן על פעילות הממשלה האיראנית!) על מנת להילחם ולהשמיד אותנו.

במידה מסוימת נוכל לומר כי יצר ההרס העצמי עושה את העבודה ואנחנו נשלם את המחיר על החופש והיכולות שאנו מאפשרים לעם שכל מטרתו היא להשמיד את עם ישראל.

תורת המשחקים נותנת את אותותיה פעם נוספת באיזורנו כאשר ארגון ה-IHH אותו "ארגון לשחרור עזה" מתכנן לשלוח משטים נוספים של ספינות סיוע לעזה, אין כל רע בכך, אולם השאלה הנשאלת היא איזה סיוע?

הספינות המתוכננות לצאת לשייט ממספר נמלים באירופה לרבות, טורקיה, יוון וקפריסין אמורות לצאת בחודש הבא ושוב תהיה לנו סצנה בינלאומית כאשר נעצור אותן בדרכן.

השאלה המרכזית כאן היא: מדוע ממשלת ישראל לא מצהירה מעל במות התקשורת בולם כי אותן אניות תעצרנה בכל אמצעי אפשרי? מדוע לא מודגשת הנחישות של מדינת ישראל שלא לאפשר לספינות שכאלה להגיע לנמלי עזה ללא בדיקה בטחונית?

הרי  במצב שכזה לא תהיה לאותן אניות הרבה ברירה, אם מדינת ישראל כבר מהיום תצהיר הצהר וחזור כי לאחר בדיקה בטחונית ובמידה ולא ימצא נשק על סיפון האניות, תוכלנה האוניות להמשיך בדרכן לעזה?

מדוע מחכה ממשלת ישראל לבוא האניות ורק אז כאשר התקשורת כבר תגעש ותרעש – נספר את הסיפור שלנו ולמה עצרנו אותן ומי ירה ראשון וכמה נשק היה שם, אז, זה כבר לא יעניין איש, כולם יתמקדו ב"נוסעים המסכנים שנפגעו".

מדיניות ההסברה של מדינת ישראל בחו"ל תמיד לקתה בחסר, ואם להודות על האמת, זה הצד החזק ביותר של אלו העומדים מולנו. אלפי אתרי אינטרנט זורעים שנאה אל העם היהודי, אתרים המספרים שקרים סרטים ערוכים המתארים את צה"ל כגרוע יותר מן הרייך השלישי. מדוע מדינת ישראל לא מספקת את הכלים לאלו בחו"ל שאינם מבינים ממש מה הולך כאן וניזונים מאתרי אינטרנט או סרטים כאלה או אחרים באינטרנט?

הרי באין מענה הולם מן הצד הישראלי, כל מה שנותר לאוייבינו הוא לשכנע את הקוראים והגולשים לקרוא ותו לא.

אני קורא למדינת ישראל להרים את הכפפה שנזרקה כבר די מזמן ולהתחיל להשתמש בטכנולוגיה לקידום מדיניות החוץ של המדינה, אחרי הכל, כל מה שיש לנו כאן הוא טכנולוגיה.

ראשית ארצה לומר שמעולם לא הצבעתי למר פרס או למפלגות בהן היה חבר. אבל יחד עם זאת, אני מעריך את נשיא המדינה הנוכחי כאדם שעזר להקים (במו ידיו) את מדינת ישראל אותה אנו מכירים כיום. אדם שתמיד צידד בשלום אפילו כשהציבור לא ממש אהב את הרעיון הוא האמין וקידם את הרעיון (מזרח תיכון חדש שכולנו זוכרים).

אני כותב את המאמר הזה בגלל כתבה שקראתי באחד מאתרי האינטרנט על דך שארגון פרו פלשתיני בשווייץ דורש לעצור ולהעמיד לדין את שמעון פרס על "פשעים שבוצעו נגד העם הפלשתיני" בזמן מבצע עופרת יצוקה.

אולי נציג לאותו ארגון (שאת שמו לא אזכיר כדי לא לעודד שכאלה), מספר נושאים נוספים ואולי בוערים אף יותר מאשר בקשתם המגוחכת:

1. אולי נבקש צווי מעצר עבור ראשי הראשית הפלשתינית (הייתי קורא להם ממשלת הרשות הפלשתינית אבל הם לא ממש עונים לדרישות ממשלה) בשל מטחי הטילים האחרונים (49 בלילה אחד) שנורו אל עבר יישובי הדרום – כן כן יישובים לא בסיסים צבאיים או חיילים , על מנת להרוג נשים וילדים?
2. אולי ישמיעו כל אותם ארגונים "רודפי שלום והומנטירים" את מחאתם על הטבח באיתמר? בו פלשתינים רצחו משפחה שלמה בדם קר כאשר הם רוצחים תינוק בידיים של אביו?
3. אולי יבקש אותו ארגון שוויצרי צו מעצר עבור בשאר אל אסד נשיא סוריה שבימים אלה טובח בעמו שלו ומוציא להורג עשרות (אם לא מאות) בגלל הפגנות שהוא מכנה "מרד".
4. ומה עם ידידנו הטוב חסן נסראללה שירה מאות טילים על בתי משפחות ישראליות על מנת להרוג כמה שיותר אזרחים?
5. ואולי צו מעצר לכל אותם פלשתינים שרקדו על הגגות כשטילי סקאד נפלו על תושבי תל אביב ולא לשכוח את השמחה שהייתה בעזה וברצועה כשבנייני התאומים בערו בתשיעי לספטמבר.

אפשר להמשיך עוד ועוד אבל זה באמת חסר טעם. זריית החול בעיני אזרחי העולם כבר מזמן נשחקה עוצמתה, במיוחד כאשר אנשים מבינים ורואים את הפלשתינים כמו שהם באמת ולא כפי שהם ניסו בעבר להציג את עצמם – עם רודף מלחמה ומדון.

כולנו מכירים ועדים לנטיות הרצחניות של רב הארגונים הפרו פלשתינים כמו החמאס, הג'יהאד האיסלמי וכיוב' וכולנו היינו עדים למעשי הזוועה שהם ביצעו.

כל אדם ששכל בראשו יכול לראות מה קורה בדיוק באמת, הפלשתינים אינם חפצים בשלום, אם נודה על האמת, ללא מלחמה ודם, לרב הארגונים הפלשתינים אין הרבה מה להציע, אם אין להם נגד מי להסיט אנשים, אין הצדקה אמתית לקיומם.

הסיבה שלעיל היא גם הסיבה שאינני מאמין כי לעולם יהיה כאן שלום, לצערי, ישראל לעולם תגן על עצה, וצה"ל לעולם יצטרך להישאר אחד הצבאות העצמתים בעולם.

למאמר בשפה האנגלית – English Version

עם ישראל אוהב מסיבות וחגיגות. בכל הזדמנות שיש אנחנו עורכים וטורחים ומארגנים אירוע עם אורחים, מוזיקה, קייטרינג …בקיצור מסיבה על כל היבטיה.

אבל לפעמים עניין החגיגות והמסיבות הופך לטורח ולעתים אף למטרד של ממש.

נכון מסיבות הם אירועים מגבשים בייחוד כשמדובר בגיבוש משפחתי או גיבוש חברתי אבל עניין החישובים וגובה המתנות שינה את התייחסותנו למסיבות מאירועים משמחים לאירועים "עסקיים" בהם כל אחד ואחת מאיתנו עושים חישובים: “כמה הם הביאו לנו?”, “כמה נשים להם?”, "זה בת מצווה לא חתונה…” ועוד מגוון משפטים הנשמעים ערב ההשתתפות באירוע.

הבעיה שכולם מבינים את זה וכולם יודעים שאירוע מוצלח, בימנו, הוא אירוע בו בעלי האירוע "יוצאים מרווחים" ולא ממש מעניינת השמחה באירוע או איזו מוזיקה תהיה ואפילו מי יגיע – העיקר שיהיו הרבה מתנות.

משהו מקסם השמחה האמתי אבד במהלך השנים וחלק גדול תרמו לכך אולמות האירועים, שירותי הקייטרינג הלהקות והדיג'יי שכולם כול לוקחים חלק נכבד בעוגה שנקראת אירוע משפחתי.

הבעיה שכולם כבר מבינים שמרכז העניינים הוא כסף, ואנשים כבר עורכים אירועים כמו מסיבת גיוס לילד או לילדה או מסיבת שחרור וכיוב' הכל בשם הכסף והמתנות. אם תאמרו את מה שאני כותב כאן בדפי אתר האינטרנט שלי בפני חברים או משפחה מיד תתפסו כציניקנים או "הורסי שמחות" אבל את האמת כולם יודעים וכל אדם שמקבל ארבע או חמש הזמנות לחתונות בחודש אחד (נפוץ מאד בחודשי הקיץ…) מיד חושב על התקציב ולא ממש על השתתפותו בשמחה.

המצחיק הוא שעם ישראל, ביכולתו להסתגל לקשיים, מצא את שיטותיו הוא להסתגל לעול המתנות באירועים.

כך למשל אם אתם מוזמנים לחתונה, אפשר לשלוח רק אחד מבני הזוג ולשלם חצי מהמתנה שהביאו האורחים, אם הם הביאו 500 ש"ח כזוג, תוכלו להביא 250 או 300 ש"ח אם רק אחד מבני הזוג יגיע לאירוע שלהם.

אם "שולחים מתנה" – זאת אומרת – לא משתתפים באירוע ולא "אוכלים מנה" אפשר לשלוח אפילו פחות, הכל הפך להיות תחשיב קר וציני – פשוט איש אינו מדבר על כך ממש וכולם ממשיכים ב"חגיגות".

מי שמרוויח מכל העסק הם נותני השירותים בכל העניין. אולמות אירועים, זיקוקים,דיג'יי, להקה, פרחים,הפקת אירועים,מפעילים, מפריחי יונים\פרפרים ועוד הרשימה ארוכה. הם את הכסף שלהם (או שלנו יותר נכון) מקבלים תמיד, לא משנה כמה הביא האורחים.

ישנו מן קוד התנהגות לא כתוב בעניין האירועים והשמחות, אסור להיות נגד, למשל חתן לעתיד שיאמר לכלתו לעתיד משפט כמו "זה לא מיותר יונים? זה יקר מדי..” מיד ייתפס כקמצן, לא מחויב ועוד המון תכונות שליליות בפני כל מי שישמע אותו אומר זאת – גם אם הלכה למעשה הצדק יהיה אתו באופן מוחלט. הבעיה החמורה יותר היא שספקי השירותים לאירועים יודעים את זה היטב והם לא מפסיקים להציע עוד ועוד שירותים ומוצרים שכמובן פירושם עוד הוצאות לבעלי האירוע ועוד הכנסה לכיסם.

אז הפעם הבאה שאתם מתככנים אירוע, חישבו איטב מי יוזמן מי ישתתף ואולי פעם בעתיד נוכל לחזור לתקופה שאירועים היו בשביל האירועים ולא בשביל הכסף.