במדינתנו הקטנטונת יעקלו לך את חשבון הבנק על חוב של דוח חניה מלפני 15 שנים, יעקלו לך את הרכב על חוב של 50 ש"ח למס הכנסה, ויקנסו אותך במאות שקלים על כל יום איחור בתשלום למע"מ, אבל מה קורה אם אתה הצד הנפגע? מה קורה אם מישהו ביטל לך צ'ק?

ובכן, לכאורה, ישנה רשות המטפלת בעניין, ההוצאה לפועל שאמורה לפעול עבורנו על מנת לגבות את הכסף שלנו מן הלקוחות, אולם בפועל ההליך מסורבל – עולה כסף (חשוב!) ובסופו לא בטוח שנקבל את הכסף שלנו בחזרה.

מה זה בעצם ביטול צ'ק?

לא רבים יודעים שביטול צ'ק היא בעצם עברה פלילית שיכולה להסתיים אף בעונש מאסר. חשוב להבין שצ'ק הוא בעצם הוראת תשלום, כאשר אתם מוסרים בידי אדם או חברה צ'ק שלכם אתם בעצם מבקשים מן הבנק שלכם להעביר אל אותו אדם או חברה את סכום הכסף הנקוב על הצ'ק ביטול הצ'ק הוא ביטול ההוראה עצמה, משמעו, הצ'ק עדיין קיים אך אתם מסרבים לשלם.

האם מותר לבטל צ'ק?

עקרונית ביטול צ'ק נועד בשביל מקרים בהם למשל אבד הצ'ק או נגנב, כלומר מקבל הצ'ק לא ינסה לפדות את הצ'ק ולא יוכל – או במקרים למשל בהם התבצעה קניה ובעל הצ'ק לא קיבל תמורה – כאן חשוב להדגיש כי העניין פתוח לדיון והמונח תמורה הוא מונח נתון לפרשנות.

הבעיה בישראל היא שאנשים כבר התרגלו שביטול צ'ק הוא דבר שבשגרה, כל אחד שלא מוצא חן בעיניו מוצר או שירות שהוא או היא קיבלו, יכול פשוט להתקשר לבנק שלו או שלה לשלוח פקס קצר ולבטל את הצ'ק ביודעו כי האדם שבידיו הצ'ק יצטרך לעבור הליך מפרך על מנת לראות את כספו (אם בכלל) והעניין גרוע עוד יותר כאשר מדובר בצ'קים בסכומים קטנים יותר.

הבעיה הזו מולידה בעיות חדשות ונוראיות ביותר.

אנשים שחייבים להם עשרות ואף מאות אלפי שקלים מחפשים פתרונות ובאין פתרונות חוקיים מגיעים להם הפתרונות הלא חוקיים בדמות חברות גביה מפוקפקות יותר ומפוקפקות פחות המציעות "שירותי גבייה בטוחים" בעלויות גבוהות.

אדם שיש לו חוב של כמה עשרות אלפי שקלים יהיה מוכן לוותר על כמה עשרות אחוזים מן הסכום ובלבד שיוכל לקבל חלק מכספו לפחות, וכך מזינה לה מדינת ישראל תעשייה שלמה שלא בטוח שמקומה במדינה מערבית מתוקנת.

כמות הפרסומות בטלוויזיה , ברדיו ובאינטרנט היא פשוט עצומה.

כל יום עולות לאוויר תרתי משמע מאות פרסומות בתחומים שונים כאשר מושא הפרסום שונה ומשתנה בהתאם לעונה ולטיב השכנה….

מה אם כן רוצים מאיתנו? הרי פרסומת למשל למשקפי שמש עלולה להופיע באותה שעה על ידי 3 חברות אופטיקה שונות ועדיין כולם מפרסמים, מה הוא הסוד?

מאד מאד פשוט, בניגוד למה שאנחנו חושבים, אתרי האינטרנט הגדולים , חברות המדיה וחברות הפרסום יודעות עלינו – מעט יותר ממה שאנחנו חושבים, או אולי בדיוק זה מה שהם רוצים שנחשוב.

כל גולש ברשת האינטרנט בין אם הוא יודע אם לאו, מוסר תוך כדי הגלישה שלו נתונים על גבי נתונים הנשמרים (כן כן – כלום לא נמחק) וגם אם אינכם מקלידים במודע מידע אל תוך אתר אינטרנט, אתרי אינטרנט כיום שומרים את כל המידע שלכם כמו למשל – מאיזו מדינ\עיר הגעתם? לאילו אתרים גלשתם לפני שהגעתם לאתר? כמה זמן אתם גולשים באינרטנט? איזה דפדן יש לכם? באיזו שפה המחשב שלכם עובד וכיוב'..כמויות עצומות של מידע המסונן ומקוטלג בכל רגע נתון ומוכן לשליפה עבור חברות הפרסום.

דבר דומה קורה ברשתות הטלוויזיה, תכני תוכניות הטלוויזיה מותאמים כך שלא תראו למשל תוכנית טלוויזיה בנושא שאינו מעניין נשים למשל או מבוגרים – בבוקר, זה לא יעיל פרסומית ופילוח הוא שם המשחק.

למרות כל שיטות הפרסום שלעיל ישנן גם שיטות קלות יותר לפרסום…

חשבתם פעם למה חברה כזו או אחרת מחלקת למשל – עטים? פדים לעכבר? יומנים? לוחות שנה? וכו'…

קוראים למוצרים שכאלה – מוצרי פרסום, מוצרים שנועדו על מנת לפרסם ולמתג חברות ועסקים.

עוד אנו עדים לעיצומה של המחאה החברתית בישראל ישנו מס נוסף שמצאו לו שם חדש:

אגרת רשות השידור

האגרה (שם נרדף למס) היא בעצם תשלום חובה עבור שידורי הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים בישראל.

דבר אחד אינו מובן, הרי לרובנו יש טלוויזיה בכבלים או טלוויזיה בלוויין שם אנו בוחרים את חבילת הערוצים שברצוננו לצפות בהם ומשלמים על הערוצים שבחרנו.

עד כאן הכל בסדר, אולם הערוץ הראשון הוא ערוץ שאי אפשר לבקש שלא לצפות בו, אי אפשר לבטל את הערוץ מחבילת הערוצים בהם אנו צופים, אז למה לא לקרוא לזה מס שידורים?

זו הרי דרך נוספת לעשוק את הציבור הישראלי, חישבו על הסכומים בהם מדובר, בכל שנה! ועבור מה? עבור ערוץ שאחוזי הצפייה נמוכים או אולי נכון יותר לומר קרובים לאפס!

ואנחנו משלמים…

למה? כי הבריונות של הרשויות בישראל אין לה סוף, נסו להתעמת עם רשות השידור, ותקבלו שלל מכתבים בגוונים שונים המספרים לכם איך הרכב שלכם עוקל, חשבונות הבנק שלכם עוקלו ומה לא?! (שלא לדבר על קנסות על איחורים בתשלום – שיא החוצפה!)

כיום מבחינת רב האזרחים בישראל, הערוץ הראשון הוא ערוץ מיותר ואין לאיש רצון לצפות בו, רשות השידור צריכה להפסיק להציק לאזרחי המדינה ולהסיר מאיתנו את הקנס על סך כמה מאות שקלים שנקרא אגרת רשות השידור!

גל המחאה השוטף את מדינת ישראל כיום הוא מקור לגאווה לכל ישראלי באשר הוא.
ההתאגדות וההתארגנות של אזרחי המדינה כולם כאחד אל מול הגזרות החוזרות ונישנות שכבר כאילו בדרך הטבע התרגלנו אליהם, ממש כמו שהשמש זורחת בכל בוקר כך גם אנו רגילים "לא לשמוע" על המיסם החדשים והעלויות ההולכות וגדלות של המחיה במדינת ישראל.
כפי שאמר פעם קומיקאי ישראלי: "אם אני קם בבוקר ולא מודיעים על איזה מס חדש, מלווה מרצון או מלווה בששון, אני חושב שהרדיו מקולקל".

אז איפה הבעיה?
המחאה הנוכחית מבוזרת מאד, כלומר כולם מוחים אבל לא כולם בטוחים על מה? מה המטרה? נגד מי מוחים? הממשלה? הרי הממשלה הנוכחית לא גזרה את כל הגזרות שאנו מכירים כיום, וכל המסים שאותם אנו משלמים נקבעו זמן רב לפני תחילת כהונתה של הממשלה, וישנה הרגשה – לא טובה – שהמחאה הזו היא פשוט נגד. נגד מי ומה? לא כולם בטוחים.

אז מה חסר?
מיקוד. ממש כמו בעולם הפרסום כל קמפיין חייב מיקוד, כך גם כל מחאה, על מנת שתהיה יעילה, צריכה להתמקד בנושא או מספר נושאים על מנת להפיק תוצאה בסופו של תהליך.
מישהו חייב לקום ולקחת את המושכות ולומר חברה נלחמים נגד X, אחרי שנשיג את X נלחם עבור Y וכן הלאה.
מחאת הדיור כפי שהיא נקראת החלה מן השלב הסופי , כלומר מחירי שדירות הם משהו שלא ישתנה מהר או בזמן קצר, הרי כל בעל דירה יודע כמה שווה הדירה שלו וגם אם מחירי השוק ירדו עקב תהליך זה או אחר, בעלי הדירות פשוט ימתינו לעלייה הבאה.
הבעיה לטעמי הגורמת לכל הצרות של האזרחים במדינת ישראל היא אחת ופשוטה מאד – המסים!
מס הכנסה, מע"מ, בלו,ביטוח לאומי,מס רכישה,מס שבח,מכס, ארנונה ועוד הרשימה ארוכה…. כל אלה, הם העלות האמיתית שאם לא היו גבוהים כל כך, יכולנו כולנו להתקיים בכבוד ואף יותר מכך.

המחירים עולים, מסים חדשים נוספים, המשכורות נשחקו והשירות שאנחנו מקבלים ממשרדים ציבוריים גרוע ומה אנחנו עושים?

התשובה היא לא הרבה.

ברחבי העולם צרכנים מנצלים את כוחם כקולקטיב ומשפיעים תוך ביצוע מעשים פשוטים כגון מחאות שונות, הפגנות ושימוש באנשי ציבור כאלה או אחרים (שלמען האמת זהו תפקידם האמתי) אבל אצלנו …לא. אם מודיעים שמחיר הדלק עולה מחר הצרכן הישראלי  רץ לתחנות הדלק היום בלילה למלא את מיכל הדלק של רכבו לפני עליית המחירים. אנחנו כל הזמן עסוקים בביצוע פעולות ומעשים שתורמים לנו ישירות ובאופן מיידי ואיננו לוקחים בחשבון כי פעולות שכאלה, לטווח הרחוק אינן יעילות כלל. נכון הרווחתם כמה עשרות שקלים באותו מיכל דלק שמיליתם בלילה שלפני אבל מעתה תשלמו הרבה יותר עבור דלק.

אז מה עושים?

מתארגנים, ממש כמו ציבורי צרכנים בעולם המערבי.

חשוב להבין, הדבר החשוב ביותר לחברות ותאגידים הוא מכירות. אם חברות הדלק למשל תמכורנה 20% פחות דלק במהלך שבוע אחד בשנה הדבר יביא לשינוי משמעותי במחירי הדלק, אף חברת דלק ובטח לא הקטנות שבהן לא יכולה לעמוד בירידה של 20% במכירות לאורך זמן.

עין תחת עין ושן תחת שן, פוגעים לנו בכיס על ידי העלאת מחירים? אנחנו נפגע להם בכיס על ידי הורדת נפחי מכירות. זהו כוחם הגדול ביותר של הצרכנים. אם למשל חברה מסויימת מעלה מחירו של מוצר התארגנות צרכנים לקניית מוצרי החברה המתחרה – אפילו אם הם עדיפים פחות תגרום לירידה תלולה של המחיר בזמן קצר.

הבעיה

החברות בישראל מודעות ל"פילוג הצרכנים" בישראל, הם מודעים לחוסר התיאום ולכך שהציבור הישראלי דואג לרווח אישי לפני שהוא חושב על רווח החברה כולה, אנחנו מאוחדים בדברים רבים אולם כשמדובר בצרכנות, הצרכן הישראלי הוא הפתי הגדול ביותר.

אולי אם נתארגן ונתאחד ונפעל יחד נוכל באמת לשנות את המציאות בה הצרכן הישראלי נמצא כיום.

כל אחד מאיתנו מכיר את המשכנתה, חלקנו טוב יותר וחלקנו טוב פחות, אבל בסופו של עניין, המשכנתה מגיעה לרובנו ואם יום אחד תרצו לרכוש לעצמכם ולמשפחתכם בית שתוכלו לקרוא לו "שלכם" תצטרכו להשתמש בכלי הפיננסי הנודע לשמצה וממש כמו רובנו – תהיו משועבדים לו …ולבנק.

אז מה יש לי נגד משכנתה?

לא הרבה, מחירי הבתים מאמירים, הבנקים חוגגים ורב אלו שלוקחים משכנתה אינם מבינים מה קורה בכלל – הם רק באים לחתום על הטפסים בבנק, אם תחשבו על כך, לרכוש בית זה בעצם לשלם משכורת לבנק למשך 30 שנה. שלא תבינו לא נכון, אני לא בא לומר שלקנות בית או לקחת משכנתה זו טעות, בית הוא כורח, וממש כשם שאדם שצריך להרכיב משקפיים רוכש משקפיים טובים – כך גם רכישת בית היא קנייה בה לא ממש חוסכים (ויש לא מעט הוצאות). אבל בסופו של תהליך, בגלל המחירים העצומים, ובגלל שאין לרב האנשים יכולת לרכוש בתים, הייתי מצפה ממדינה כמו ישראל לדאוג מעט יותר לאזרחי ואולי, להורות לבנקים להקל עם עומס הריביות לכל משלמי המשכנתה.

מי מרוויח?

משכנתה היא רווח לכולם ברמה עקרונית. גם רוכש הדירה נהנה כי בטח לא היה מצליח להשיג סכום לרכישת בית, והבנק נותן לו את מלו הסכום (כמעט) לרכוש בית למשפחתו, וגם הבנק נהנה מריבית או בעצם – שותפות ברווחים של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל שלוקח משכנתה, אבל פה בדיוק הביעה, כמה רווחים? למה כל כך גבוה? ולה מדינת ישראל אינה מכירה במשכנתה כהוצאה מוכרת לכל דבר?

רשויות המס

רשויות המס מכירות בביגוד כהוצאה מוכרת לצורכי מס שכן אדם חייב להתלבש, באוכל כי הרי אדם חייב לאכול, בנסיעות כהוצאה מוכרת כי צריך להגיע לעבודה בכל יום, אבל מה עם מקום לישון ? מדוע משכנתה אינה הוצאה מוכרת במלואה? הרי קורת גג כדי לישון טוב צריך לא? עובד אינו יכול לישון בספסל בפארק ולהגיע לעבודה יום לאחר מכן, אם כן למה משכנתה איננה הוצאה מוכרת? כנראה שיש הרבה פיות להאכיל במשרדי הממשלה והם לא מוכנים לוותר על חופשת הסקי  בשוויץ, אז אזרחי מדינת ישראל יתפתלו עוד קצת, אז עוד כמה עסקים יפשטו  ירגל, אז עוד כמה ילדים ירעבו, לא נורה – העיקר שיקנו ציוד סקי טוב.

אותי זה ממש מרתיח, אבל כישראלים אנחנו לא ממש מודאגים, הרי כל ישראל אחים לא? כל ישראל ערבים זה לזה לא? אז יהיה בסדר ונגיד תודה על מה שיש וכל הקלישאות המטומטמות שאנחנו ממציאים כדי לעמוד מנגד ולא לעשות מאומה. אני חושב שיש לזה בסיס של פחדנות כי הרי הפחד של כל ישראלי הוא שהרשויות לא יטפלו אליו ויציקו לו, אז למה שידבר? עדיף לשלם