ארכיון פוסטים ששייכים לנושא 'כלכלה'

משכנתאות או לא להיות

יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

כל אחד מאיתנו מכיר את המשכנתה, חלקנו טוב יותר וחלקנו טוב פחות, אבל בסופו של עניין, המשכנתה מגיעה לרובנו ואם יום אחד תרצו לרכוש לעצמכם ולמשפחתכם בית שתוכלו לקרוא לו "שלכם" תצטרכו להשתמש בכלי הפיננסי הנודע לשמצה וממש כמו רובנו – תהיו משועבדים לו …ולבנק.

אז מה יש לי נגד משכנתה?

לא הרבה, מחירי הבתים מאמירים, הבנקים חוגגים ורב אלו שלוקחים משכנתה אינם מבינים מה קורה בכלל – הם רק באים לחתום על הטפסים בבנק, אם תחשבו על כך, לרכוש בית זה בעצם לשלם משכורת לבנק למשך 30 שנה. שלא תבינו לא נכון, אני לא בא לומר שלקנות בית או לקחת משכנתה זו טעות, בית הוא כורח, וממש כשם שאדם שצריך להרכיב משקפיים רוכש משקפיים טובים – כך גם רכישת בית היא קנייה בה לא ממש חוסכים (ויש לא מעט הוצאות). אבל בסופו של תהליך, בגלל המחירים העצומים, ובגלל שאין לרב האנשים יכולת לרכוש בתים, הייתי מצפה ממדינה כמו ישראל לדאוג מעט יותר לאזרחי ואולי, להורות לבנקים להקל עם עומס הריביות לכל משלמי המשכנתה.

מי מרוויח?

משכנתה היא רווח לכולם ברמה עקרונית. גם רוכש הדירה נהנה כי בטח לא היה מצליח להשיג סכום לרכישת בית, והבנק נותן לו את מלו הסכום (כמעט) לרכוש בית למשפחתו, וגם הבנק נהנה מריבית או בעצם – שותפות ברווחים של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל שלוקח משכנתה, אבל פה בדיוק הביעה, כמה רווחים? למה כל כך גבוה? ולה מדינת ישראל אינה מכירה במשכנתה כהוצאה מוכרת לכל דבר?

רשויות המס

רשויות המס מכירות בביגוד כהוצאה מוכרת לצורכי מס שכן אדם חייב להתלבש, באוכל כי הרי אדם חייב לאכול, בנסיעות כהוצאה מוכרת כי צריך להגיע לעבודה בכל יום, אבל מה עם מקום לישון ? מדוע משכנתה אינה הוצאה מוכרת במלואה? הרי קורת גג כדי לישון טוב צריך לא? עובד אינו יכול לישון בספסל בפארק ולהגיע לעבודה יום לאחר מכן, אם כן למה משכנתה איננה הוצאה מוכרת? כנראה שיש הרבה פיות להאכיל במשרדי הממשלה והם לא מוכנים לוותר על חופשת הסקי  בשוויץ, אז אזרחי מדינת ישראל יתפתלו עוד קצת, אז עוד כמה עסקים יפשטו  ירגל, אז עוד כמה ילדים ירעבו, לא נורה – העיקר שיקנו ציוד סקי טוב.

אותי זה ממש מרתיח, אבל כישראלים אנחנו לא ממש מודאגים, הרי כל ישראל אחים לא? כל ישראל ערבים זה לזה לא? אז יהיה בסדר ונגיד תודה על מה שיש וכל הקלישאות המטומטמות שאנחנו ממציאים כדי לעמוד מנגד ולא לעשות מאומה. אני חושב שיש לזה בסיס של פחדנות כי הרי הפחד של כל ישראלי הוא שהרשויות לא יטפלו אליו ויציקו לו, אז למה שידבר? עדיף לשלם

איך מוכרים לנו לוקשים

יום שני, 09 באוגוסט 2010

בגל שאחרון של מוצרים מתוצרת סין ומוצרים סיניים בכלל היה גל הרה אסון עבור התעשייה בכללותה, רק היום, מתחילים הצרכנים להבין את המשמעות וההבדלים בין מוצר טוב למוצר זול.

לא מזמן נכנסתי לחנות רהיטים לקנות רהיטים לגינה. היו שם פינות זולה למיניהן, ארונות שולחנות פינות אוכל ועוד כל מני רהיטים כאלה ואחרים ואז הגיע בעל החנות ואמר לי שיש לו רהיטים חדשים מבית יצרן מסויים במחירים חסרי תקדים בגלל רצון של היצרן "להיכנס לשוק". מובן שהמחיר קסם לי וחשבתי לעצמי – שולחן מחשב זה שולחן מחשב לא צריך יותר מדי.

כשהבטתי בשולחן המחשב שהציע לי בעל חנות הרהיטים שמחתי, חשבתי – איזו מציאה, אבל לאחר שימוש של שלושה חודשים הבנתי שקניתי פיסות עץ מודבקות ולא רהיט אמיתי.

כל הצירים השתחררו, המגירות לא נעו בחופשיות ונתקעו כל הזמן ובכלל שולחן המחשב התנדנד כולו.

כשהלכתי לחנות הרהיטים וביקשתי שיחליפו – הסבירו לי שחלק מעניין המחיר הזול הוא העדר אחריות על המוצר.

מה שנקרה – זול מתחיל ב-ז. קניתי בזול – שילמתי יקר.

בפעם הבאה שאתם ניגשים לרכוש רהיטים – בקשו לדעת כמה זמן אחריות יש ומי נותן את האחריות – חנות הרהיטים או היצרן בסין, כי גם אם יש אחריות יצרן והחנות לא מספקת שירות שכזה, אז תצטרכו לשלוח את הרהיטים שלכם לסין – לתיקון!

עיצומים בבנק

יום שני, 12 ביולי 2010

טוב זה משהו שלא ראיתי די הרבה זמן. החוצפה של עובדי הבנקים עוברת כל גבול. ביום חמישי הגשתי הפקדת צ'קים בתיבת השירות ותהיתי למה עד היום יום שני לא נכנסו הצ'קים לחשבון. אז החלטתי להתקשר לבנק ולשאול.

את פני קיבל מענה קולי שבישר לי כי עובדי הבנק בעיצומים ו..”אנו מתנצלים על אי הנוחות" מה שאני לא מבין זה באיזו זכות עובדי הבנקים שובתים?אני משלם להם כסף טוב לתת לי שירות! האם אקבל חזרה את כספי עבור הימים בהם לא יכולתי לקבל שירות בגלל העיצומים?

מה שמצחיק הוא שכנראה המחלקה האחראית על גביית המשכנתה מן החשבון שלי וגביית העמלות לא שובתת כי ממש באותו יום שביתה, ירדה לי המשכנתה מן החשבון וכל שאר חיובי העמלות היומיים\חודשיים.

כרגיל אזרחי מדינת ישראל – נשארים דוממים!

הצילו – המשק טובע

יום רביעי, 26 במאי 2010

לא יודע אם זו רק הרגשה שלי או שזה המצב באמת, אבל המשק הישראלי טובע….ואין ממש מי שיציל את האזרח הקטן. כל הזמן מספרים לנו על התאוששות מהירה וזורקים לנו מושגים כו צמיחה של %X במשק וכן הלאה , אבל אנחנו כאזרחים לא ממש מרגישים הקלה או הפחתה בעול הכלכלי. מובן לי שמשחק הפוליטיקה מכתיב לאותם פוליטיקאים איך לדבר והם חייבים להיתלות במספרים על מנת להראות לציבור שהנה הנה באה הישועה, אבל כלום לא יקום אחד בודד – צדיק בסדום וינסה ממש לעשות משהו ולא רק להציג לנו סטטיסטיקות ומספרים שמנהל הבנק שלנו אפילו לא מבין? וגם אם הוא מבין, זה לא ממש מעניין אותו שהתל"ג עלה והמשק בצמיחה, המשכנתה נשארה אותה משכנתה ומישהו צריך לשלם אותה.

אז הנה פתרון פשוט איך לשפר את מצב המשק פלאים מבלי להתאמץ ומבלי להזיז הרים. פשוט, הפחיתו את המס לעצמאים והעלו את שכר המינימום. לעצמאים לא יהיה קשה לשלם משכורות גבוהות יותר אם אחוז המס (גם מע"מ וגם מס הכנסה) יפחת, ומאידך משכורות העובדים תעלנה בגלל העלאת שכר המינימום.

הבעיה שתיווצר היא הקשה מכולן, יצטרכו לצמצם את מספר אוכלי החינם במשרדי המדינה וזו בעיה שלאף אחד או אחת בממשלה הנוכחית או בממשלות קודמות לא היה ואין את האומץ להציע אפילו.

אז אולי מחכים שהציבור ישבר ויקרוס תחת העומס הכלכלי והגזרות הקמות לנו חדשות לבקרים אבל אז, חוששני, שכבר יהיה מאוחר מדי

מלחמה במסים

יום ראשון, 25 באפריל 2010

המונח המהווה את כותרת המאמר הזה מוכר בוודאי לכל עצמאי במדינת ישראל.

למרות הקשר הישיר לכל צרכן לא משנה אם הוא עצמאי או שכיר, המסים אותם משלם העצמאי באים לידי ביטוי במחירי המוצרים והשירותים אותם אנו מקבלים מבתי העסק בישראל.

כך למשל כל מוצר או שירות אותו אתם רוכשים במדינת ישראל עולה לכם 16% יותר ממחירו המקורי לפחות. זהו בעצם גובה המע"מ (מס ערך מוסף) אותו משלם בית העסק לרשות המסים עוד לפני זיכויים וחישובים מיותרים. המע"מ על פי הגדרתו הוא מס המוטל על הצרכן הסופי, וכל בעל עסק ששכל בקודקודו מחשב את המחיר לצרכן כאשר בסיום תמיד הוא או היא מוסיפים מע"מ כחוק משמעו – על המחיר לצרכן שאותו היה רוצה לקבל בעל העסק עבור המוצר או השירות הוא או היא מוסיפים 16% אותם הם גובים בשם מדינת ישראל ורשות המסים.

אין כל רע במסים, כל מדינה צריכה לגבות מסים על מנת להתקיים אבל אם נעשה חישוב מהיר, 16% מכל רכישה המתבצעת במדינת ישראל זה סכום אסטרונומי, שרובו – בטוחני אינו מגיע למקומות בהם הוא דרוש כמו מועדונים לקשישים או שירותים לנכים או לידלים וכיוב'.

בכל מקרה 16% גם לצרכנים הוא סכום אדיר. אם למשל צרכתם חשמל בשווי 1000 ש"ח לחודש, תשלמו 1160 ש"ח לחברת החשמל, 160 ש"ח כמובן שירות גבייה עבור מדינת ישראל, מע"מ הוא מס חיובי בסופו של יום אבל הייתי מצפה ממדינה שאינה "אכולת יושביה" להשתמש בו בחוכמה ולדעת לנתב את הכסף למקומות הנכונים במקום לקבוע מס כל כך גבוה.

חישבו על כך שאם המע"מ היה 6% שזה הוא סכום סביר ואפשרי לכל אחד מאיתנו לשלם עבור מוצרים ושירותים ובהחלט סכום שמדינת ישראל יכולה לעשות בו לא מעט אם ינוהל נכון, אזי הייתם מקבלים הנחה אוטומטית של 10% על כל רכישה שהייתם מבצעים. פירוש הדבר בפשוט שאם אתם משתכרים 5000 ש"ח בחודש, שווי משכורתכם יהיה 5500 ש"ח – בלי להניד עפעף מדינת ישראל יכולה להעלות את איכות החיים שלכם בצורה מאד מאד משמעותית.

אבל למה שמישהו יטרח? יותר קל "לאבד" פה ושם כספים ופשוט להעלות את המסי כשחסר.

לא מזמן אחוז המע"מ היה 16.5% והורידו אותו ל-16%, ממש תודה, 0.5% שהופחתו נראה כאילו למישהו שם ברשות המסים פשוט נמאס לחשב את חצי האחוז בכל פעם ויותר קל היה להם לעגל את זה ל-16%. מה שהפתי אותי זה איך לא עיגלו את גובה המע"מ ל-20%…


Creative Commons License
יצירה זו נכתבה על ידי נושא שם העת "באופן ברוטאלי" ונושא אימייל brutal@rct.co.il מופצת תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-איסור יצירות נגזרות 2.5 ישראל של Creative Commons.