לאישה סינית זקנה היו שני כדים גדולים, כל אחד נתלה מקצה מקל שהיא תלתה על צווארה.

לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם, ותמיד העביר כמות מלאה של מים.

מהדרך הארוכה שבין הבית לנהר – הכד הסדוק הגיע רק חצי מלא.

כך זה המשיך על בסיס יומי במשך שנתיים, כשהאישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים.

כמובן שהכד המושלם היה גאה בהישגיו.

אבל הכד הסדוק היה מסכן ואומלל, הוא התבייש בחוסר שלמותו, ובכך שיכל לעשות רק חצי מהעבודה שהוא נועד לעשות.

יום אחד, ליד הנהר, אחרי שנתיים של תחושת כישלון מוחלט, פנה הכד הסדוק אל האישה הזקנה:

"אני מתבייש בעצמי! בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך!"

האישה הזקנה חייכה ואמרה: "האם הבחנת שבצד הדרך שלך יש ערוגת פרחים? ולא בצד השני?"

"זה בגלל שתמיד ידעתי על הפגם שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך. ובכל יום שבו חזרנו מהנהר לבית – השקת אותם"

"במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט את השולחן"

"אם לא היית כפי שאתה, לא היה החן הזה בתוך הבית"

לכל אחד מאיתנו יש את הפגמים המיוחדים לנו. אבל אלו הסדקים והפגמים של כל אחד ואחד מאתנו שעושים את חיינו יחד כה מעניינים ומספקים.

צריך להסתכל על כל אדם בזכות מה שהוא, ולהתבונן בטוב שבו.

החיים הם "פרויקט עשה זאת בעצמך"

היו היה נגר מבוגר שהחליט לפרוש מעבודתו.
הוא פנה למעסיק שלו, ותיאר תוכניותיו
לפרוש מעסקי בניית הבתים במטרה ליהנות ולבלות במחיצת אשתו ומשפחתו המורחבת.
למרות הצער הכרוך בהפסד הכנסה, הוא הסביר כי זה הצעד הנכון עבורו.
המעסיק שהצטער מאד למשמע בקשת העובד המצטיין שלו, ביקש ממנו כטובה אישית לבנות רק עוד
בית אחד נוסף.
הנגר הסכים, אך לא היה קשה להבחין, שליבו יוצא אל החופש והוא לא מרוכז בעבודה.
הוא השתמש בחומרים פשוטים והעבודה בכללותה הייתה באיכות נמוכה. זו בפירוש לא
הייתה הדרך לחתום קריירה של מצוינות.
כאשר סיים הנגר את מלאכתו, הגיע המעסיק אל הבית, העניק לנגר מפתח לדלת הכניסה
ואמר:
"זה הבית שלך, זו המתנה שאני נותן לך".
הנגר המזועזע אמר בקול שקט:
"לו רק הייתי יודע שהבית הזה מיועד לי,
הייתי עושה הכל בצורה אחרת".
מוסר השכל :
אנו בונים את חיינו יום אחר יום,
לעיתים אנו לא משקיעים את הטוב ביותר שאנו יכולים לתת.
ברגע של זעזוע אנו מבינים שאנו צריכים לחיות בבית שבנינו,
ואם היינו יכולים לחזור לאחור
היינו עושים את זה בצורה שונה וטובה יותר.
עלינו לזכור, החיים הם "פרויקט עשה זאת בעצמך",
הגישות שלנו והחלטות שאנחנו עושים היום,
"בונים" את ה"בית" בו נחיה מחר.
בואו נבנה אותו בתבונה!

נשלח על ידי אבי: מוצרי פרסום

שני חברים יצאו למסע בהרים, לפתע הגיח מן הסבך דב, אחד החברים מיהר וטיפס על עץ, החבר השני שנותר לבדו אל מול הדב לא ידע מה לעשות ונפל לאדמה בהעמידו פני מת. הדב התקרב לחבר שהיה מוטל כעת על האדמה ללא ניע ועוצר את נשימתו, רחרח אותו בפניו ואזנו הסתובב סביבו שוב ושוב רחרח את פניו ואזנו, והלך מן המקום.
לאחר שהיה במרחק בטוח ירד החבר שטיפס על העץ אל האדמה ושאל את ברו בבדיחות הדעת: "מה לחש לך הדב…?".
ענה החבר שהיה מוטל על האדמה: "הוא לחש לי עצה חשובה מאד…"
"מה?" שאל זה שירד מן העץ.
"הוא אמר לי שאין זה חכם במיוחד לצאת לטייל עם חברים שנוטשים אותך בעת צרה…."