הסיגריות גורמות למחלות לב, טיגון זה כולסטרול ובשר זה שומן, סוכר לא טוב כי יש סכרת בחלב יש סיליקון ובעגבניה ניקוטין וחומציות, מלח זה לחץ דם ועוד ארוכה הרשימה.
מה שמצחיק זה הגורם מספר אחד לכל המחלות שקיים בשפע בארצנו הקטנטונת – לחץ, סטרס! אבל אין שום אזהרה לגבי זה במקומות העבודה כמו על קופסאות הסיגריות או רשימת מרכיבי המזון על כל אריזה שאנו רוכשים.
קחו למשל אירופאים, חופשה שנתית של 35 יום (ממש לא עובדים ביולי אוגוסט למעט צוותים מצומצמים – פשוט אין עם מי לדבר) ימי עבודה של 7 שעות ו חמישה ימי עבודה בשבוע, כמובן לא נזכיר את המצב הבטחוני המתוח השורר בישראל או את הכבישים או אולי כדאי לומר נתיבי המוות בארץ. אז למה בעצם ממשלת ישראל\משרד הבריאות לא מחוקק שבוע עבודה מקוצר של חמישה ימי עבודה בשבוע ו7 שעות עבודה ביום (בארץ החוק הוא 9 כאשר זה די נתון לוויכוח על פי חוזה עבודה) התשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא בעצם גרפים. כן הלמ"ס ובכלל הממשלה מפרסמת לנו שוב ושבו את התל"ג (תוצר לאומי גולמי) ונתוני הצמיחה שעולים כל הזמן ומבטיחים לנו שחיינו יהיו רגועים יותר וקלים יותר כי הרי צמיחה זה טוב! אם הכלכלה צומחת האזרחים אמורים להנות ובכן ההפך הוא הנכון, ככל שהכלכלה צומחת אנו נדרשים לעבוד קשה יותר עבור אותה משכורת. קחו לדוגמא את מדד המחירים לצרכן (ישנם עוד מדדים אבל לא נדבר עליהים כאן) הוא כל הזמן עולה, אבל מה עם שכר העובדים?מתי יעלה שכר העובדים? כי הרי אם המדד עולה המחירים מתייקרים, משכנתאות הבנקים עולות הכל עולה, חוץ משכר העובדים. לפעמים נדמה לי כאילו לא השתנה הרבה מאז תקופת העבדות, פשוט התנאים מעט השתפרו אבל העשירים עדיין משתמשים התורה בוטה בזמנם ובריאותם של הפחות אמידים זו מעין מלכודת פיננסית, אתה לוקח משכנתא כדי לקנות קורת גג למשפחתך, וחייב לעבוד לא משנה במה (לפעמים אף שתי עבודות) על מנת לשלם את המשכנתא אחרת משפחתן תוותר ללא קורת גג והמעסיק שמבין ויודע את מצבך גורם לך לעבוד ככל העולה על רוחו אבל מה עם האדם הקטן? זה שחי ממשכורת מינימום? מי בודק כמה שעות בחודש הוא עובד? מי בודק האם הוא מקבל גמול מתאים לשעות נוספות או עבודה בחגים וכו'? התשובה – איש אינו בודק, כל עוד הגרפים עולים בממשלה מבסוטים ו"מוכרים" לנו האזרחים שהנה, הנה באה הגאולה – עוד קצת הצמיחה תגדל ונוכל כולנו לנוח.

יצא לי לחשוב השבוע על העניין של זכייה בפרס בלוטו או בטוטו, כמו כל אדם, גם אני די רוצה לזכות באיזה סכום יפה ש"יסדר לי את החיים" "לסגור משכנתא" "לחיות כמו מלך" ועוד קלישאות ופנטזיות, אבל תוך כדי חום בהקיץ, לפה במוחי מחשבה, כיום כאשר מדברים על זכייה, תמיד אומרים "כן אבל מס הכנסה לוקח בערך 30% " השאלה הנשאלת,היא זאת:
אם מס הכנסה גובה אחוז מס מסוים על הכנסה מזכייה במשחק מזל….מדוע הוא לא מתקזז בהוצאות קניית הכרטיסים??!?! הלא מצב מתוקן הוא שקניית כרטיס תחשב להוצאה מוכרת במאת האחוזים, גם למס הכנסה וגם למע"מ! אי אפשר רק לקחת בלי לקבל, מה ההגיון? דומה הדבר לשותף בעסק שאינו מעוניין לקחת חלק בפעילות העסק אלא רק בימים בהם העסק רווחי, אני יכול לשרבב פה קלישאות על קלישאות אולם השורה התחתונה היא מאד פשוטה, אם לוקים מס על זכייה, מס הכנסה ומע"מ צריכים לזכות קנייה של כל כרטיס מזל לכל עסק ללא קשר לתחומו, אני תוהה מה הסיבה שנקבל מנציגי מס הכנסה על הנושא.

איני בטוח כמה מאיתנו באמת מכירים את עולם המיסים ואיני בטוח מתוך אלה כמה מכירים באמת מהו מס ערך מוסף אבל היום הבנתי על מה ולמה בכיים של העצמאים במדינת ישראל.
אין זה סוד כלל שהמיסים בארץ גבוהים וקשה מאד להתקיים בגלל עובדה זו, אולם יש (או לפחות אמור להיות) גם הגיון בכל החגיגה הזו שמדינת ישראל עושה על חשבון אזרחיה, כל אזרח במדינה משלם מע"מ, בין אם הוא עצמאי המוכר סחורות או שירותים ובין אם הוא צרכן שקונה מוצרים או צורך שירותים, בכל אופן 15.5% הולכים לקופת המדינה. נכון מס הכנסה גבוה יותר אבל ההבדל המהותי והסיבה לכך שכשאתם קונים מוצר או משלמים עבור שירות אתם שומעים משפט כמו "350 ש"ח לא כולל מע"מ…" הוא שמע"מ בניגוד למס הכנסה אינו מתחשב בהוצאות בית העסק, אלא רק ברכישות לשיפור העסק וגם אז לא בכולן ורק ב-15.5% מרכישות אלה במקרה הטוב.
וכך אם אני בעל עסק נניח ומוכר לכם מכונת כביסה שעולה 2000 אני אמכור את מכונת הכביסה ב- 2000 ש"ח לא כולל מע"מ היינו בערך 2367 ש"ח וכך יוצא שאנו הצרכנים פשוט משלמים את המע"מ שכן אם מחיר המכבסה יהיה 2000 ש"ח כולל מע"מ ישארו למוכר 1890 ש"ח בלבד ברגע המכירה.
נו אז מה ההבדל? כולם משלמים מיסים.
ההבדל המהותי הוא שאת המע"מ משלם המוכר ברגע שביצע את המכירה, מס הכנסה מתחשב איכשהו בהוצאות העסק, למשל אם עסק הכניס 10000 ש"ח ברוטו בחודש אחד ובאותו חודש היו לאותו עסק 8000 ש"ח הוצאות (גם כאן יש סייג אבל זה בדרך כלל מסתדר) יחושב מס ההכנסה רק על ה 2000 ש"ח הנותרים. לעומת זאת אותו בית עסק ישלם 15.5% מ10000 ש"ח ללא קשר להוצאותיו דהיינו 1550 ש"ח רק למע"מ וכך בחשבון פשוט אותו בעל עסק פשוט מפסיד מעצם החזיקו עסק חי ועובד לרווחת אזרחי המדינה.

באמת שאיני מבין מדוע מדינת ישראל שאמורה הייתה לרצות ולפתח את שוק העסקים הקטנים ולא רק לתמוך בחברות ענק ותאגידים אינה עושה כלום בנדון, היום בית עסק צריך להרוויח הרבה כסף מעבר להוצאותיו בכדי להשאר עם משכורת מינימום זה פשוט מצחיק אבל זה כך! כאילו מדינת ישראל מעודדת אנשים לא להיות עצמאיים, ללכת לעבוד כשכירים בחברות גדולות ולהיות תלויים במדינה בשארית חייהים במקום לנסות ולהגיע לעצמאות כלכלית. אני מכיר אנשים שהיו להם רעיונות די טובים ואפילו כאלה שעמדו במבחן המציאות אבל ברגע שישבו עם רואה חשבון הם הבינו שמתוך 40000 ש"ח הכנסה ברוטו בחודש אחרי מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומ,י מס בריאות, שווי רכב, שווי טלפון, ארנונה וכן הלאה וכמובן הוצאות תפעול, פשוט לא ישאר בנטו שום דבר בקושי משכורת מינימום ולא כדאי – עדיף לחתום אבטלה! מאידך רשות המיסים נלחמת כל הזמן במעלימי המס, הנה עצה נאורה: אולי במקום להשקיע מליונים בחקירות וחוקרים ולרדוף אחרי בעלי עסקים כאילו היו שודדים וגנבים אולי מישהו שם יתפכח ויחליט לשנות קצת דברים – קצת להקל במס הכנסה, להוריד משמעותית מאד את המע"מ וכמובן שיחושב לבעל העסק לאחר כל שאר הוצאותיו ואז אולי נהיה מדינה נאורה, כל עוד יש שותף סמוי שלוקח כל כך הרבה כסף קשה מאד לאזרח מן השורה לנסות ולהגשים את עצמו ולהגיע למצב בו הוא עובד קשה ומקבל תמורה הולמת – כמובן ומשלם מיסים בזמן…

אני יודע שהמאמר הזה לא ישפיע על אף אחד ולא ישנה את דעתו של איש, אבל בכל זאת אני מרגיש מחוייב לכתוב אותו כדי להביע את דעתי הנחרצת בענין. העניין כפי שקראתי לו בפסקה הקודמת הוא קצב רכישת הטלפונים הסללולרים בארץ, אנשים רוכשים טלפונים כאילו שמחר לא יהיו יותר דגמים חדשים, כל מיני פונקציות חדשות כגון GPS ונגן MP3 ומחשב כף יד שאיש לא ישתמש בהן באמת אבל ישנה מן הרגשה (ולא סתם) שעד שלא תרכוש את הטלפון החדיש ביותר לא תוכל לבוא על סיפוקך!.
את ההרגשה הזו משיגות חברות הסלולר על ידי שימוש במחלקות שלמות של אנשי שיווק ופרסום מוכשרים ביותר המעצבים את מודעות הפרסום (ואגב את דעת הקהל) כך שאנו ממש מאמינים שעלינו לעשות ככל העולה בידנו על מנת לרכוש את אותו טלפון חדש מלא הפונקציות בצבע חדש שלא נראה עד היום ובסך הכל אם מסתכלים על זה מהצד, כל השוני בין טלפון לטלפון הוא הגימיקים, וגימיקים בהגדרתם הם דברים בני חלוף, ולא זאת בלבד אלא גם מאד מאד לא שימושיים לרוכש את הטלפון, כי בואו נפשט עניינים, מה כבר צריך אדם מטלפון? לענות לשיחות, לחייג שיחות, ולדבר. זהו! כל השאר אינו רלוונטי ואינו משנה הגימיקים הופכים להיות סטנדרטיים אחרי זמן מה, וגם הצבע הזוהר והחדש והייחודי כבר קיים בכל טלפון, הפונקציות הייחודיות אינן שימושיות במיוחד ואנו משלמים הון עתק (המחולק כמובן לתשלומים כך שזה יראה כמו "מה זה 100 ש"ח בחודש ל-36 חודשים?" ובכן זה יוצא 3600 ש"ח) עבור מכשיר שאת השימוש בו יכולנו לעשות גם בעלות של 10% מעלותו.
בעוונותי רציתי נורא מכשיר GPS ונורא משך אותי לרכוש טלפון משולב GPS, לאחר שרכשתי אחד גיליתי בעצם שאני לא נוסע כל כך הרבה למקומות שאיני מכיר ובעצם אין לי כל צורך במכשיר כל כך יקר, כך קרה לי גם עם טלפון שהוא נגן MP3 ועם טלפון שכלל מצלמה איכותית וכו', בסופו של עניין יותר נוח לקנות נגן MP3 בנפרד או GPS בנפרד אבל ממש מושך אותנו הרעיון של "הכל במכשיר אחד" בעגה מקצועית זה נקרא Turn key solution שבעצם אותו מכשיר אמור לספק את כל צרכינו עלי אדמות, אבל ההתרגשות נגמרת מהר מאד, ורוצים את המכשיר החדש יותר שעולה הרבה יותר (כי הוא חדש איך לא?) וכמובן שעדיים משלמים על המכשיר הישן וגם אם יש מבצע החלפת ישן בחדש עדיין הרווחים של חברות הסלולר הם עצומים!.
דוגמא טובה לכך הוא מכשיר ה-IPHONE אין לו תמיכה טובה בעברית עדיין, יש לו המון בעיות ובסה"כ מאד לא נוח לדבר בו כטלפון, אבל אפשר לראות סרטים באיכות גבוהה במסך הקטנטן (דבר שאף אחד לא עושה) ואפשר לשמוע מוזיקה ואפשר ואפשר הרבה דברים שאולי משכיחים את הצורך הבסיסי של אדם הרוכש מכשיר טלפון סלולרי.

אין לי הסבר משכנע מדוע מדינת ישראל אינה מעודדת באמת עסקים קטנים, הרי כל אחד מאיתנו סובל מכך ורב האנשים במדינת ישראל נמצאים במצב מתמיד של חוסר ודאות כלכלית, גם אם יש להם עבודה קבועה כשכירים, במשך עשרות שנים יכול להגיע היום בו המעביד יודיע להם כי אין עוד צורך בכישוריהם וישלח אותם חזרה לשוק העבודה, הבעיה המרכזית היא שככל שהזמן עובד והעובד מתבגר פוחתים הסיכויים למציאת עבודה חדשה.
מאידך יש בודדים שמעיזים ופותחים עסק עצמאי. שם הם בעצם משקיעים את זמנם כדי לקדם את מעמדם הכלכלי, ולעתים קרובות אף מגיעים לעצמאות כלכלית.
מהי עצמאות כלכלית? זהו מצב בו אתה אדון לעצמך, יש לך הכנסה התלויה בעיקר בכמה קשה תעבוד בניגוד למצב בו נמצא שכיר – מצב בו כל יום עלול אותו שכיר להתעורר למציאות בה עליו לחפש עבודה בשוק אכזרי ותחרותי בו מצטרפים חדשים וצעירים מוכנים לעבוד הרבה יותר בשביל הרבה פחות.
עסק עצמאי הוא לא עניין מסובך כל כך, אמנם ישנם קשיים ולעתים קרובות צריך האדם להשקיע הרבה יותר מאמץ, שמן ובמקרים רבים כסף.
אם חושבים על זה, עסקים קטנים כמו שאני מתאר, הם בעצם טובים מאד גם למדינה הרבה יותר מעסקים גדולים, צמיחה כלכלית מהירה יותר שתגרור אחריה מיסוי מוגדל ורווחים למדינה, אבל אדם הפותח עסק עצמאי היום צריך להרוויח פי 3 בערך ממשכורתו כשכיר על מנת לקבל את אותה המשכורת נטו בגלל המיסוי הגבוה.
מדינות בעולם המערבי כבר הבינו את הנושא ומקלות על עסקים קטנים כדי שהאזרחים יהיו חדורי מוטיבציה כדי לפתוח אותם ובכך להגביר את קצב הצמיחה, יותר עסקים פירושו יותר מקומות עבודה, יותר מוצרים, יותר מיסים, יותר כסף לאזרחים והרבה פחות מפוטרים.
נכון לכתיבת מאמר זה עוסק פטור מוגדר כעסק שהכנסתו השנתית לא עולה על 65000 ש"ח לערך וככזה אינו חייב לשלם מע"מ ואינו זכאי לגבות מע"מ, אבל מס הכנסה חייב הוא לשלם. מדוע לא יעלו את הסכום הפטור ממע"מ ולצדו יפטרו את אותו בית עסק מתשלום מס הכנסה או לפחות מופחת בהרבה ממה שגובים היום? ישנן מדינות בהם מקבלים בעלי עסקים מענקים (לא הלוואות כן כן כסף מן המדינה) על מנת לפתוח את העסק, אבל אצלנו אף אחד לא מוכן לקחת אחריות, חסר כסף בקופת המדינה? הצמיחה מאטה? מפחיתים מיסים מבעלי העסקים הגדולים או ממציאים מס חדש או איזה היטל אויר או משהו בסגנון, אני אומר חבל, יכולנו להיות היום במצב הרבה הרבה יותר חיובי מבחינת האבטלה, העוני, דיור ועוד.

פרסומת בטלויזיה שצפיתי בה זה עתה הביאה אותי לכתוב את המאמר הבא. פשוט מדהים אותי כמה אנו נתונים בידי המדיה, נכון שלכל אחד דעה משלו והרגלים משלו, אבל בכל אלו, בוחשים מפיקי הפרסומות עד הביאם אותנו לכדי בלבול מוחלט בנוגע למה אנו צריכים, כמה ומתי.
בכל פרסומת כמעט ניתן לראות אין המוצר אותו מנסים למכור פשוט "עושה" את בעליו מאושר יותר, אם בהפחתת מטלות או בעיות, אם בהפיכתן למהנות בקיצור, המסר הוא שחיינו ישתנו לבלי היכר באם נרכוש את אותו מוצר או שירות. לעתים המצב הוא באמת נכון ומוצר מסוים יכול לשנות דרך חיים אך האם בכך הסתיימה הדרך? הלא אם נקדיש לכך רגע מזמננו, כל חברה תלויה בצרכנים בכדי להרוויח ולהתקיים, וגם אם היה מוצר אחד ויחיד שיכול לפתור את כל בעיותנו, לחסוך לנו כסף, ולהפוך כל אחד ואחת מאתנו למאושר יותר, הלא אף חברה בעולם לא תמכור את אותו מוצר בטח לא בשלמותו שכן אותה חברה פשוט תפשוט רגל במהירות.
אני טוען שחלק גדול מאד מהסיבה להצלחת פרסומים מסוג זה היא האופי שלנט הצרכנים שהשתנה מאד במאה השנים האחרונות, אנחנו רוצים הכל, יותר מהר, יותר גדול – אבל לא תמיד בודקים האם זה גם יותר טוב, קחו לדוגמא מסכי טלויזיה, כולנו רוצים מסך גדול יותר שטוח יותר קל יותר, וישנם בהחלט גם איכותיים יותר אולם מחירם מרקיע שחקים. לעומתם ישנם מסכים זולים יותר עם אותם מאפיינים לכאורה, אבל מה שרב הצרכנים לא מודעים אליו הוא שמהחיר מייצג את גימור המוצר, ישנם היום מוצרים זולים מאד שלהפעילם נדרש לא פחות ממהנדס בכיר, הסיבה היא המהירות שבה מפתחים ומייצרים את אותם מוצרים, לעיתים אין אפילו חברה אמיתית "מאחורי המוצר" אלא איזה שם של חברה במזרח שכל תפקידה בעולם הוא לקחת מוצר קיים בדרך כלל באיכות נמוכה, להדביק עליו סמל או שם ולמכור. אין תמיכה (בטח לא בעברית או אפילו אנגלית) אין שירות לקוחות אבל יש גם יש מחלקת מכירות ושיווק. כך קורה בעצם שצרכנים רוכשים מוצרים ללא חלקי חילוף ובגלל חלק שעולה כמה אגורות אך לא ניתן להשיגו, אנו נדרשים להחליף מכשיר.
בעבר לא היו פני הדברים כך, חברות היו נדרשות להחזיק חלקי חילוף עבור כל מוצר שיבאו לארץ במשך 7 שנים כדי שצרכנים לא ישארו ללא כלום במידה וישנה תקלה.
כך קורה שפרסומות נוצצות, דוגמנים ודוגמניות סקסיים מוכרים את המוצר ללא קשר לטיב איכות או בעצם אף מאפיין חשוב אחר, אנחנו פשוט מכורים לחדשנות ולא משנה מה הנושא, זה מסך טלויזיה או נייר טואלט, אם הפרסום טוב, המוצר ישגשג, צרכנים ירכשו אותו במיטב כספם מבלי לדעת כמה זמן ימשיך אותו מוצר או שירות לשרתם.