היום נחסמו אתרי הימורים בהוראת משטרת ישראל על ידי ספקיות האינטרנט, לזכותן של הספקיות נאמר כי הן התנגדו לחסימת האתרים אולם כאשר יש צו משטרתי – קודם מבצעים ורק אחר כך שואלים שאלות.

משטרת ישראל כנראה – כרגיל – מחפשת מי שיעשה את העבודה בשבילה, למה ספקיות האינטרנט בישראל צריכות לבצע אכיפה של הימורים בלתי חוקיים? האם נתחיל לראות מעכשיו חסימה של סוגי אתרים נוספים באינטרנט?

למשל, כדי לעצור פדופילים היוצרים קשר עם ילדים – נחסום את פייסבוק (הרי מקרים קרו לא?), כדי למנוע הפרת זכויות יוצרים נחסום את כל הפורומים (הרי שם מתפרסמים קישורים לחומרים שכאלה), ואולי על מנת שחס וחלילה למנוע לשון הרע נחסום את כל הבלוגים כדי שאיש לא יוכל לכתוב את שעולה על דעתו באינטרנט הרשע והנורא.

אבל למה לעצור שם? בואו נתקין לכל משתמש במחשב האישי ובטלפון מכשירי מעקב וכך נדע מה כל אחד עושה כל הזמן ונוכל למנוע פשעים חמורים כמו למשל הימור של כמה דולרים במשחק פוקר חס ושלום.

אולי במקום לעורר מהומות משטרת ישראל תעשה את המוטל עליה ובמקום לחפש שמישהו אחר יעשה את עבודתה תעצור בעצמה את אתרי ההימורים הלא חוקיים, הרי אחד הדברים החשובים ביותר, הבסיס של רשת האינרטנט הוא חופש המידע, ומי יחליט מה מותר ומה אסור לגולשים? המידע באינטרנט חייב להישאר חופשי, לגבי החברות ובעלי האתרים – זה עניין אחר, אכן ישנם חוקים ועלינו לפעול לפיהם, אבל לחסום אתר כזה או אחר – זו כבר תחילתה של דיקטטורה. ומה השלב הבא? צנזורה לאתרי סקס? (ואני לא מדבר על לא חוקיים), מעקב אחרי גולשים? ואולי נחליט שכל תוכן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטה כזו או אחרת של הממשלה הוא אסור ויחסם?

מזכיר לכם משהו?

כרגע היה לי ויכוח סוער עם בת משפחה הגרה בקנדה והגיעה לביקור בארץ.

היא דיברה על כך שהישראלים בחו"ל "עושים בושות" ומתנהגים באופן לא מתאים לקנדים ולאמריקאים בכלל. את הטענה הזו היא ביססה על סיפור של ישראלי אחד שהגיע לקנדה וניגש לשכונה של ישראלים עבר בית בית וביקש מכולם להיות האדם המפנה להם את השלג מן החצר לאורך החורף הקנדי הקשה. עוד הוא טען שהוא חייל משוחרר ומנסה להסתדר בקנדה ו"שיחק להם על המצפון הישראלי הפטריוטי שלהם" לפי דבריה.

את החוזה הוא חתם עם כל השכונה לשנה מראש וכשהגיע הרגע לפנות את השלג הוא נעלם עם הכסף.

מובן שלבת משפחתי שגרה שם כבר שנים רבות העניין נראה חסר תקדים ומביך במיוחד, ואותו ישראלי ללא ספק עבריין גם בעיני, אבל אני לעומת זאת טענתי שהוא עשה "תרגיל עוקץ" נחמד ויפה והיא התרעמה עלי שאני מדבר בזכותו בכלל.

אני חושב שזו חכמת החיים הישראלית שגרמה לי "להעריך" את מעשיו של הצעיר ואולי אפילו טיפשותם של הקנדים ששילמו מראש לשנה (אני מניח שבמזומן אחרת – צ'קים וחיובי אשראי ניתן לבטל) ואמרתי שישראלי אמתי לא היה נופל בפח הזה והיה משלם בכל חודש לאחר ביצוע העבודה – קראתי לזה חכמת רחוב.

הרי כל ילד בישראל יודע שמשלמים את מלוא הכסף רק לאחר ביצוע העבודה, זה שבקנדה רב האנשים לא מרמים ומתחמנים זה לא אומר שזה לא קיים. ישראלי לא היה נופל בפח הזה באף מקום בעולם, אבל כאשר אתה חי זמן רב בין אנשים נאיבים, הנאיביות זולגת ואתה עצמך הופך נאיבי משהו.

אינני תומך במעשיו של הצעיר. יתרה מזאת, לדעתי הוא עבריין שכן הוא חתם חוזה ולא עמד בו, אבל הרעיון – תודו – חכם מאד!

איטליה גועשת ורועשת עם מקרה חדש שקשור איך לא – לסקס.

צעירה איטלקיה שהשתזפה על חוף הים בחזה חשוף גרמה לסערה בדעת הקהל האיטלקי כאשר אם שישבה על חוף הים עם שני בניה, התלוננה במשטרה כי הצעירה – לואיזה – מרחה קרם על שדיה באופן חושני.

מובן שישנו כעת דיון ציבורי האם זה מעשה גסות והאם להאשים את האישה בעבירה כי באיטליה, ובהרבה מקומות אחרים בעולם – אין חוק האוסר שיזוף בחזה חשוף.

אולי כדאי להם לאיטלקים ללמוד מאיתנו. אם אני הולך עם ילדי לים ויש אישה המשתזפת עם חזה חשוף אחד מן השניים יקרה:

1. או שאקח את ילדי ואתרחק מן המקום (סביר מאד להניח שלא..)
2. או שפשוט אשב לי על החוף ואהנה.

כנראה שחסרים להם אייטמים חדשותיים לדבר עליהם ומתוך שעמום, סיפור שכזה מגיע לכותרות ומעורר סערה ציבורית. אצלנו עם הטילים והפיגועים והאיומים והרקטות אני לא בטוח שסיפור כזה היה מגיע אפילו לעמוד שלישי בעיתון.

בגל שאחרון של מוצרים מתוצרת סין ומוצרים סיניים בכלל היה גל הרה אסון עבור התעשייה בכללותה, רק היום, מתחילים הצרכנים להבין את המשמעות וההבדלים בין מוצר טוב למוצר זול.

לא מזמן נכנסתי לחנות רהיטים לקנות רהיטים לגינה. היו שם פינות זולה למיניהן, ארונות שולחנות פינות אוכל ועוד כל מני רהיטים כאלה ואחרים ואז הגיע בעל החנות ואמר לי שיש לו רהיטים חדשים מבית יצרן מסויים במחירים חסרי תקדים בגלל רצון של היצרן "להיכנס לשוק". מובן שהמחיר קסם לי וחשבתי לעצמי – שולחן מחשב זה שולחן מחשב לא צריך יותר מדי.

כשהבטתי בשולחן המחשב שהציע לי בעל חנות הרהיטים שמחתי, חשבתי – איזו מציאה, אבל לאחר שימוש של שלושה חודשים הבנתי שקניתי פיסות עץ מודבקות ולא רהיט אמיתי.

כל הצירים השתחררו, המגירות לא נעו בחופשיות ונתקעו כל הזמן ובכלל שולחן המחשב התנדנד כולו.

כשהלכתי לחנות הרהיטים וביקשתי שיחליפו – הסבירו לי שחלק מעניין המחיר הזול הוא העדר אחריות על המוצר.

מה שנקרה – זול מתחיל ב-ז. קניתי בזול – שילמתי יקר.

בפעם הבאה שאתם ניגשים לרכוש רהיטים – בקשו לדעת כמה זמן אחריות יש ומי נותן את האחריות – חנות הרהיטים או היצרן בסין, כי גם אם יש אחריות יצרן והחנות לא מספקת שירות שכזה, אז תצטרכו לשלוח את הרהיטים שלכם לסין – לתיקון!

לאחרונה אנו עדים לאזלת יד שלא נראתה כמותה של משטרת ישראל. אם תתקשרו למשטרה למשל לדווח שפרצו לכם את הבית, תידהמו לגלות כי הם לא ממש מתרגשים מכך יתרה מזאת, אתם עלולים לקבל תשובה כמו :”יש כרגע מקרה דחוף יותר שאנו מטפלים בו…” או משהו בסגנון והעבריינים שלנו בארץ – יודעים גם הם כי המשטרה אינה מהווה עליהם איום ואיש לא יבוא ויחקור את הפריצה לרכב שלכם אלא אם כן אתם חבר כנסת או איש תקשרות מוכר.

מה שעצוב כאן הוא לא העובדה שהמשטרה חסרת תועלת בשמירה על אזרחיה וזה לא ממש משנה שהם עסוקים בחקירת מקרה רצח או שוד בנק – כל תלונה מכל אזרח חייבת לקבל מענה הולם על מנת שהחוק והסדר ישמרו ולא יופרו חדשות לבקרים.

שכונות שלמות מתארגנות לשמירה על עצמן בסיוע המשמר האזרחי – ממש כמו לפני כמה עשרות שנים בחומה ומגדל. כאילו מדינת ישראל הייתה ונשארה בית חם לפורעי חוק.

אזרחים מודאגים מתקינים מצלמות אבטחה בתקווה שאלו יעזרו להם לשמור על רכושם וחיי היקירים שלהם, אבל גם אם תשיגו תמונה של הגנב שגנב לכם את הרכב או פרץ לכם את הבית המשטרה לא ממש תעשה משהו בנידון מלבד לציין זאת בספרי היומן המהולל של תחנת המשטרה הקרובה.

אולי אנחנו לא מרגישים את זה ביום יום, ואולי כל אחד מאיתנו חושב "לי זה לא יקרה" אבל אט אט תעשיית הפשע והרכוש הגנוב פורחים ומשגשגים במדינתנו הקטנה.