שבת פרשת משפטים

והפעם בפרשה ובאירועים של היום לפני: כ"ו –ב

  • מתי משלמים אובדן כושר עבודה
  • נגד מה התאחדו תנועת ההשכלה והחרדים
  • מה דינו של אדם שהחנה את מכוניתו באדום לבן וילד נתקל במכונית ונפגע
  • כמה שעות צריך להיות יום עבודה במדינת היהודים
  • אסון המסוקים
  • "יום האם" והקשר לקיבוץ כפר סאלד בצפון
  • "עלילת דמשק"

ועוד

פרשת משפטים ראשי פרקים

  • פרשת השבוע כוללת מעל לחמישים מצוות שרוב רובם הינם מצוות שבין אדם לחבירו. הפרשה עוסקת ברובה בדיני נזיקין ובדיני ממונות וכן במערכת השיפוטית. השימוש במינוח 'משפטים', להבדיל מ"חוקים" או "מצוות", מורה על כך שאלו הן מצוות הנתפסות גם בשכל האנושי והגיוני לקיימם בכל חברה מתוקנת אם כי מבחינתנו כיהודים חובת קיום המצוות נובע קודם לכל מציווי התורה.
  • בפרקי אבות נאמר: "על שלושה דברים העולם קיים – על הדין ועל האמת ועל השלום", ועל כך אמרו חז"ל שכל שלושת הדברים הללו (הדין והאמת והשלום) נֶאֶמרו בפסוק אחד בספר זכריה: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" – שכיוון שנעשֶׂה הדין נעשֵׂית האמת וכיוון שנעשית האמת נעשֶׂה השלום. (נלקח מתוך דברי הנשיא פרס בטקס השבעת הדיינים)
  • הפרשה מתחילה בדיני עבד עברי, בעבר עבד עברי היה מגיע לעבדות בשתי אפשרויות. הראשונה, במידה ומוכר את עצמו לצורך פרנסה והשניה מדובר בגנב שאין לו כסף להחזיר את הגניבה ואז בית הדין מוכר אותו לעבד. העבד משתחרר לאחר שש שנים. במידה ואם לאחר שש שנים העבד רוצה להישאר בחזקת אדונו אז ניגשים האדון והעבד למשקוף הבית ומסמנים את אוזנו הימנית של העבד (עגיל באוזן). והסיבה לכך שאין דעת התורה נוחה מרצונו של העבד להמשיך בעבדותו ולא להיות איש חופשי. בכל מקרה כשמגיעה שנת היובל (כל חמישים שנה) העבד משתחרר לכן בשנות החמישים למדינה נתן נשיא המדינה הרבה חנינות לאסירים.
  • לגבי שפחות בתקופה העתיקה הכלל אומר שחובה על בעל הבית לדאוג לכל מחסורה ובמידה ולא עומד בהתחייבות זאת היא משתחררת כמו כן אסור לו למוכרה לעם זר, ובמידה ומבטיח לה לחתן אותה עם בנו אם וכאשר חוזר בו מההבטחה אזי חייב לשחררה. בימנו אנו כשלא קיים המושג של עבדים ושפחות עדין חובה עלינו לנהוג מול נותני השירותים אצלינו בבית כגון עוזרות בית יחס הוגן. שמעבר למשכורת המשולמת חובה עלינו לתת אוכל וכן לשלם לביטוח הלאומי עבור עוזרות הבית.
  • בכל הקשור לדיני רוצח התורה מבחינה בין רוצח בכוונה (במזיד) לרוצח הורג ללא כוונה (שוגג). לגבי רוצח במזיד הרי שדינו מות ולגבי רוצח בשגגה הוא נמלט לעיר מקלט ואסור להורגו (הוא משתחרר מעיר המקלט לאחר מות הכהן הגדול שבתקופתו)
  • התורה מתייחסת בחומרה לאדם הגונב אנשים על מנת למוכרם וכן לאדם המכה או מקלל את הוריו. "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת. וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת".
  • כל הבסיס לחוקי הפיצויים נמצא אצלינו בפרשה. כאשר יש ריב בין אנשים ואחד מזיק לחבירו התורה נותנת בידי בית המשפט אפשרות לחייב את הנאשם בחמישה סוגי פיצויים: 1. שבת (מלשון השבתה) שבה הפיצויים שנותנים לנפגע הינם בגין חוסר יכולתו להתפרנס מה שבימינו נהוג אובדן "כושר עבודה". 2. ריפוי, הנאשם מחוייב בכל הוצאות בתי החולים והתרופות. 3 צער, המוכה רשאי לתבוע כסף על כך שנגרם לו צער ועוגמת נפש. 4. בושת, פיצויים בגין הבושה שנעשתה למוכה. 5. נזק, כשמו כן הוא, הנזקים שנגרמו למוכה בגין האירוע
  • על כל נזק שאדם גורם לחבירו חובה להחזיר כגמולו "עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה". כוונת התורה היא שיש לשלם פיצוי כספי כנגד כל נזק. וכיצד יודעים כמה שווה עין או שן? מסביר לנו רש"י שבוחנים את האדם כמה הוא שווה בשוק העבודה עם עין וכמה בלי וכמובן לפי מיקצועו לדוגמא: במידה ואדם הזיק שחקן כדורגל ופגע ברגלו הפיצוי שצריך לתת הינו כמה שווה כרטיס השחקן לפני האירוע וכמה היום או זמר שנפגע במיתרי הקול וכו'.
  • דיני גנב: במידה ואדם מזהה גנב אצלו בבית וחושב שיש סכנה לחייו במידה והרג את הגנב, פטור "הבא להורגך השכם להורגו" ונקודת המוצא אומרת שאם מגיע גנב לשדדו את כספך סביר להניח שתתנגד. ואולם, במידה וברור שמטרת הגנב היא גניבה בלבד אסור לפגוע בגנב. במידה והגניבה נמצאת ביד הגנב חובה עליו להחזיר את הגניבה בתוספת קנס בשווי הגניבה. במידה וגונב בעלי חיים ומוכר או שוחט אותם על הגנב לשלם קנס של פי ארבע בכבשים (צאן) ופי חמש בשור (בקר)
  • כעת הפרשה עוסקת במה שנקרא "ארבע אבות נזיקין" השור, הבור, המבעה, וההבער. שור הכוונה ששור נוגח אדם או שור אחר. בשור אנו מבחינים בין שור שנגח פעם ראשונה (שור תם) לבין שור שידוע כנגחן (שור מועד) והדינים הם שאם שור תם נוגח שור והורגו ושווי השור המת מאה ₪ אזי משלמים חצי נזק (50 ₪) ואם שור מועד משלם נזק שלם. במידה ושור תם נוגח איש או אישה והורגם אזי הורגים את השור הנוגח ואם מדובר בשור מועד אזי הורגים את השור ובנוסף בעל השור חייב בפיצויים ובנוסף עונשו של בעל השור המועד יינתן לו בידי שמים. בור אם אדם חופר בור או מזיז כיסוי של בו ברשות הרבים ונפל לתוך הבור שור או חמור חייב חופר הבור בפיצויים, גם כל חפץ שאדם הניח ברשות הרבים ואשר גורם לנזק הינו בחזקת בור ולכן אם אדם החנה את מכוניתו באמצע הרחוב במקום אסור ובגלל זה נגרם נזק עליו לשלם מדין חיוביי "בור". מבעה הכוונה שאדם שולח את עדרו לרעות בשדה חבירו והעדר מזיק הן על ידי "רגל" שרגלי הבהמות דורסות את התבואה והן על ידי "שן" שהבהמות אוכלות את התבואה חובה על בעל העדר לשלם ממיטב שדהו זאת אומרת אם הנזק היה בשווי מאה ₪ ולמזיק יש תבואה טובה (עידית) ותבואה גרועה (זיבורית) בין הדין פוסק לשלם מהתבואה הטובה מכאן לומדים שעל כל נזק כשיש למזיק אפשרות לשלם מרכוש טוב או מרכוש רע חובה עליו לשלם מרכוש הטוב. אש אם אדם מבעיר אש בשדה שלו והאש מתפשטת ומזיקה לשדה אחר חובה לשלם.
  • כעת הפרשה דנה בדיני שמירת חפצים על ידי חבר. התורה מזהה ארבעה סוגים: שומר חינם, שומר שכר, שוכר, ושואל ולכל אחד כללי אחריות שונים. בנוסף התורה מזהה מספר מקרים בהם יכול להתרחש הנזק: גניבה, אבידה, אונס (אירוע שלא בשליטת השומר), ופשיעה. שומר חינם אם אדם מבקש טובה מחבירו לשמור לו על חפץ או בעל חיים והחפץ נגנב או אבד שומר החינם מחוייב בשבועה על כך שלא היה מעורב (פשיעה) בגניבה או באבידה ואז הוא פטור מלשלם את הנזק. כמו כן פטור גם במקרה של אונס כמו למשל שריפה או רעידת אדמה (גם 8 וגם 4 בסולם ריכטר). שומר שכר אדם נתן לחבירו לשמור על חפציו תמורת תשלום. במקרה של גניבה ואבידה חייב השומר בנזק החפץ. במידה של אונס או פשיעה מחוייב שומר השכר להישבע שהוא לא היה מעורב בנזק ואז פטור. שוכר אדם שוכר מחבירו חפץ או בעל חיים קיימת מחלוקת האם דין השוכר כשומר חינם או שומר שכר. שואל אדם ביקש מחבירו בהמה לחרוש בה או מקדחה לקדוח חורים בקיר וקרה נזק לבהמה או למקדחה. התורה מבחינה בין שני מקרים במידה והמלווה (בעל הבהמה או המקדחה) נמצא עם השואל בעת הנזק אזי הלווה פטור ואילו אם בעל החפץ לא נמצא עם הלווה אזי הלווה חייב גם בגניבה או אבידה ואפילו באונס לדוגמא עם אדם שאל מחבירו שור על מנת לחרוש בשדה ופתאום התנפלו זאבים והרגו את השור או שהשור מת מהמאמץ למרות שלא היה ביכולתו של הלווה לעשות כלום (אונס) גם במקרה כזה חייב ואולם במידה והתנפלו על הבהמה טורפים קטנים כגון נמיה, שועל וכדומה אזי חייב היות והיה יכול להתגונן מולם. ושוב במקרה ובו בעל השור היה עימו, פטור)
  • דיני הלוואה: התורה אוסרת לקחת ריבית זאת אומרת שאם אדם הלווה לחבירו מאה ₪ עליו לגבות חזרה רק מאה ₪ ולא יותר (יש מקרים בהם ניתן להוסיף הצמדה בלבד) כיום נמצא היתר הלכתי לבנקים לגבות ריבית משום "היתר עיסקה" (יוסבר באחד השבועות הקרובים) ואולם בין אדם לחבירו אסור להוסיף ריבית ולכן אנו מוצאים בכל קופות גמילות החסדים (גמ"ח) שאדם מקבל מהקופה סכום כסף לדוגמא 1000 ₪ משאיר בתמורה עשרה צ'קים של 100 ₪ ללא שום תוספת.
  • כשאדם מלווה לחבירו כסף ומקבל עירבון עבורו חובה עליו להחזיר את העירבון בזמן השימוש של החפץ ולקחת עירבון אחר. התורה נותנת דוגמא שאדם לווה מחבירו כסף ונתן בתמורה את השמיכה והכרית שעליו ישן על המלווה להחזיר בערב את העירבון ולקחת עירבון אחר למשך הלילה שאותו יש להחזיר בבוקר.
  • דיני אבידה: חובה על אדם ואדם מישראל כאשר מוצא אבידה להחזיר לחבירו ואפילו כשאדם רואה חמור של אדם ששונא לו חובה עליו להחזירו לחברו, כנ"ל גם כשרואה חמור שכורע תחת משאו חובה לעזור לחמור (להקל מהמשקל שהחמור נושא על גבו) וגם אם מדובר בחמור של איש ששונא אותך. ככלל אם אדם מוצא אבידה ולא יודע למי היא שייכת חובה עליו להגיע לירושלים בזמן שלושת הרגלים ולהכריז בקול רם על כך שמצא אבידה וכל מי שהאבידה שייכת לו יכול לקבלה על פי סימנים הקיימים בחפץ ושידועים לו. לכן אם אדם מצא כסף מפוזר על הרצפה מעיקר הדין יכול לקחתו לעצמו ואולם אם הכסף הי הארוז בחבילות של שטרות או היה עליהם סימן מיוחד חובה לנסות ולהחזיר לבעליו. במידה ועברה שנה, אחר ששלש פעמים בעת העלייה לרגל הכריז המוצא על האבידה ולא הגיע אדם לקחתו אזי מותר למוצא לקחת את הכסף היות ויוצאים מנקודת הנחה המאבד התייאש. במידה ואדם מוצא בהמה חובה עליו להכניסו לביתו להאכיל ולקיים את הבהמה וכאשר מגיע בעל הבהמה עליו לשלם למוצא את כל ההוצאות בגין שמירת הבהמה האבודה.
  • דיני משפט: אסור לתת עדות שקר על מנת להפליל אדם אחר. אסור לדיין לשמוע דברי אחד מהמתדיינים כאשר אין נוכחות של שני הצדדים. כאשר השופטים אומרים את דברם, על השופט הבכיר לדבר אחרון שבמידה וידבר ראשון יש סיכוי ששאר השופטים הזוטרים "יישרו קו" לפי דעתו של הבכיר. אסור לתת יחס מיוחד לאיש עני וכמובן גם לא לאיש עשיר. אסור לקחת שוחד. "וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". במקרה ובית משפט חייב נאשם ולאחר זמן אחד השופטים מלמד עליו זכות חובה להחזיר את הנאשם למשפט חוזר. ואולם אם הנאשם יצא זכאי ולאחר זמן אחד השופטים מוצא אותו חייב לא מתקיים משפט חוזר והנאשם יקבל עונשו מידי שמיים. על הדיינים ככלל ועל כל אדם בפרט להתרחק מדברי שקר.
  • מצוות נוספות: "אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר", אסור לקלל שופט וכן מנהיג. לכן אסור לקלל את נשיאת בית המשפט העליון וכן את אהוד אולמרט ראש הממשלה (נכון להיום) גם אם לא מסכימים עם דיעותיהם. (וסביר להניח שיש רבים החולקים עליהם)
  • כל שבע שנים חובה על החקלאים לא לעבוד את השדות (שנת שמיטה) ובשנה זו יש זכות לעניים לקחת את הגידולים. בנוסף, מוזכר בפרשת במקביל לחובת יום המנוחה בשבת, חובה על כל אדם לעבוד ששה ימים ולא להתבטל (מסופר על בן גוריון שבימים הראשונים של הקמת המדינה באה אליו הסתדרות העובדים וביקשה לקצר את שבוע העבודה מששה ימים בשבוע לחמישה ימים, בתגובה אמר בן גוריון "שקודם יעבדו יום אחד כמו שצריך ואז נדבר").
  • מצוות העלייה לרגל מוזכרת בפרשה ובה חובה על בני ישראל לעלות לירושלים בחג הפסח, בחג הקציר (חג השבועות) ואש יש להביא ביכורים לבית במקדש ובחג האסיף (סוכות) שאז אוספים את התבואה מהשדה.
  • איסור בשר וחלב. בתורה מופיעה האיסור "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ" שלש פעמים והסיבה היא שלושה איסורים. הראשון, כפשוטו, אסור לבשל ביחד גם אם לא אוכלים. השני שאסור לאכול בשר וחלב והשלישי שאסור בהנאה זאת אומרת שאסור לסחור בבשר וחלב שבושל ביחד (בעל מסעדה)
  • הקב"ה מבטיח לבני ישראל שישלח מלאך לפניהם על מנת שישמור עליהם ולהנחות אותם לארץ ישראל ומזהיר את בני ישראל שישמעו בקולו ובמידה וישמעו בקולו הקב"ה ילחם עבורינו ויגרש את העמים שישבו בארץ ישראל (האמורי,החתי,הפריזי,הכנעני, החיוי והיבוסי). בנוסף ה' מזהיר אותנו של לעבוד את אליליהם ולא לעשות כמעשיהם אלא להשמיד ולהרוס את כל פסיליהם. "לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם"
  • הקב"ה אומר לבני ישראל ששחרור הארץ יתבצע לאט ולא במהירות כדי שלא יווצר מצב בו מצד אחד האויבים לא יהיו בארץ ומצד שני בני ישראל לא הספיקו ליישב את הארץ ובמצב זה חיות רעות ישתלטו על השטח וכן חלק מהשטח יהפוך שממה. "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ". ושוב חוזרת ההזהרה לא להתחבר לגויים ולעבוד את אליליהם.
  • הקב"ה אומר למשה שמשה,אהרן, נדב ואביהוא (בני אהרן) וכן שבעים מזקני ישראל יגשו אל הר סיני ויעמדו בתחתית ההר, ולמשה אומר שיעלה לבדו אל הר סיני. משה כותב את כל דברי התורה (מתחילת ספר בראשית ועד לקבלת התורה), בונה מזבח ושנים עשר מצבות כנגד שנים עשר השבטים ושעליהם מקריבים הבכורות זבחים וקורבנות. משה מקריא לבני ישראל את התורה ותגובת העם היא "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". קודם כל אמרו בני ישראל נעשה (נקיים) ואחר כך נלמד את מהות המצוות.
  • משה עולה אל הר סיני לאחר מתן תורה והפעם המטרה היא לקבל את שני לוחות האבן עליהן כתובים עשרת הדברות. משה עולה למשך ארבעים יום וארבעים לילה בהם לא אכל ולא שתה אלא למד את עיקרי היהדות. יהושע משרת משה ומי שקיבל את המנהיגות לאחר מות משה, מתלווה אל משה וממתין לו עד שיירד מההר.

"אמרי אמיר"

  • "מדבר שקר תרחק" (כ"ג, ז') – הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק אמר לחסידיו: נאמר בתהילים "אמת מארץ תצמח", אולם אין דבר שצומח בעולם אם אין זורעים אותו באדמה, וזרע האמת הוא השקר. לאחר שקוברים את השקר עמוק באדמה , צומחת ועולה האמת. בנוגע לפסוק זה אמר הצדיק רבי אלימלך מליזנסק שהוא סמוך ובטוח שיש לו חלק בעולם הבא. וכל זאת על שום מה? כאשר ישאלוני בעולם האמת האם עסקת בתורה בעולם התחתון, אגיד את האמת, שלא קיימתי מצווה זאת כראוי. מיד יפסקו בבית דין של מעלה שבגלל דברי האמת שבפי מגיע לי עולם הבא…
  • "ונקרב בעל הבית אל האלוהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (כ"ב, ז') – הצדיק רבי מאיר'ל מפרימישלן היה אומר על פסוק זה: מתי עולה האדם הפרטי מדרגה ומתקרב לבוראו ("ונקרב בעל הבית אל האלוהים")? כאשר מקוים בו הכתוב "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", אם לא עושה עוול לחברו. ניתן ללמוד מכך את החשיבות שמייחסת התורה למצוות שבין אדם לחברו.

אירועים-היום לפני

כ"ז שבט תשנ"ז 4.2.1997 אסון המסוקים בשאר ישוב.
בתאריך זה המריאו שני מסוקי יסעור של חיל האוויר מבסיס מחניים ליד ראש פינה. המסוקים יצאו לעבר מוצבי צה"ל בדרום לבנון ובהם היו לוחמים בדרכם לשהייה בלבנון. לפני חציית גבול ישראל לבנון, היו צריכים שני המסוקים להיפרד, ולהיכנס בנפרד לשטח לבנון.לפני מתן אישור לחציית קו הגבול, ערכו הטייסים בדיקת כיבוי אורות. כנראה במהלך הבדיקה לא הצליחו הטייסים לראות זה את זה והתנגשו. 73 לוחמים ניספו, שמונה אנשי צוות אוויר ו- 65 חיילים וקצינים שהיו בדרכם ללבנון. אחד מהמסוקים נפל על בית ששימש כבית הארחה (צימר) שלמרבה המזל היה ריק באותה שעה. טייס המסוק השני ניסה לבצע נחיתת אונס ואולם התרסק בשדה פתוח בפאתי הישוב, ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה. למקום האסון הוזנקו מיד כוחות חילוץ ופינוי מכל אזור הגליל. בשטח הוצב חדר פיקוד מיוחד ממנו ניהלו את פעולות החילוץ. מעל מקום האסון נורו פצצות תאורה שבחסותן פעלו הרופאים, אנשי יחידת זיהוי החללים של הרבנות הצבאית, וחיילי היחידה לסילוק פצצות. היה זה האסון הכבד ביותר בתולדות חיל האוויר, ויום זה הוכרז כיום אבל בינלאומי.

כ"ט שבט ת"ש 8.2.1940 פורסמה הפקודה להקמת גטו לודז'.
גטו לודז' היה הראשון מבין הגיטאות שהוקמו בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה. כבר בימי הביניים היו שליטים אשר כינסו את כל היהודים במקום אחד והידוע והראשון שבהם היה הגטו בוונציה שבאיטליה. על הבסיס הרעיוני הזה החליטו הגרמנים כחלק מחשיבה שלהם על הפתרון הסופי לאמץ מודל זה. מטרות הקמתן של הגטאות כפי שהוסברו על ידי הגרמנים היה למנוע הפצת מחלות מדבקות על ידי היהודים, ריכוז היהודים כדי לפקח על תנועותיהם, הפרדה בין האוכלוסייה המקומית ובין היהודים. בנוסף כוונת הגרמנים היתה שעל ידי צפיפות היהודים במקום תחל תמותה גדולה. ואכן התושבים בגטו סבלו ממחלות, מרעב ותמותה גדולה וכמובן היה קל יותר לרכז אותם ולשלוח אותם הן למחנות ההשמדה והן למחנות העבודה בכפייה.

בחודש שבט 1940 פורסמה הודעה רשמית להקמת הגטו בלודז', והחלו גירושים של יהודים משכונות העיר, שלעיתים לוו באלימות קשה ואף ברצח. הגטו נסגר כחודשיים לאחר מכן כאשר שטחו 4 קמ"ר, ובתוכו 164,000 יהודים!!!!. בשנים 1941-1942 גורשו אל הגטו עוד 38,500 יהודים ונולדו 2,300 תינוקות, כך שבסה"כ נכלאו בגטו 204,800 יהודים. גטו לודז' היה הסגור והמבודד ביותר מכל הגטאות, לא ניתן היה להכנס ולא לצאת. השמירה החיצונית של הגטו היתה נתונה למשטרה הגרמנית ולס"ס, ובתוך הגטו פעלו המשטרה היהודית, הגסטפו ומשטרת הפלילים, שעסקה באכזריות בהחרמת הרכוש היהודי. בגטו הוקמו 96 מפעלי ייצור ובנוסף, פעלו בגטו עד סוף 1941 מערכת חינוך ועד קיץ 1942 חמישה בתי חולים. כ- 43,500 איש מתו מקור, רעב, צפיפות ומחלות. מכה חמורה עוד יותר היו הגירוש למחנות העבודה וההשמדה.

בינואר 1942 החלו הגירושים למחנה ההשמדה חלמנו, ע"פ רשימות שוועד היהודים ("היודנרט") נאלץ להכין, ועד חודש מאי 1942 הוצאו מלודז' ונרצחו בחלמנו 55,000 יהודים. בתחילת ספטמבר 1942 ערכו הגרמנים את "אקציית הזקנים והילדים" – שילוחם של 20,000 ילדים, זקנים וחולים להשמדה בחלמנו. העצוב מכל הוא שראש היודנרט נאלץ לשכנע את המוני הגטו למסור את הילדים והזקנים בלא התנגדות, כדי שהאקציה (הגירוש) יעבור בשקט ובלי קורבנות רבים עוד יותר. לאחר אקציה זו נפסקו הגירושים מהגטו עד לחיסולו ב-1944.

ל' שבט תרנ"ו 14.2.1896 הרצל מפרסם את ספרו "מדינת היהודים".
ספר זה הוצג לראשונה בחלון הראווה של חנות קטנה בווינה בשמו המלא – "מדינת היהודים: ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים" הספר נכתב בגרמנית ונדפס תחילה ב- 3,000 עותקים, אך תוך כמה חודשים הפך לרב מכר, ותורגם לעברית, לאנגלית, לרוסית, לצרפתית, לרומנית ולבולגרית. בחיבורו "מדינת היהודים" מציג הרצל פתרון לבעיית היהודים – ומציע פתרון חדשני ומהפכני לבעיה זו, תכנית להקמת מדינה ריבונית לעם היהודי בהסכמת המעצמות של אותה תקופה וכחלק מן הפוליטיקה הבינלאומית. הרצל הדגיש, כי פתרון לאומי מדיני של בעיית היהודים הוא הפתרון היחידי, והוא צורך חיוני לעם היהודי. הרצל הבין, כי האנטישמיות באירופה מושרשת כה עמוק בלב העמים, עד שאין לצפות לביטולה בזמן סביר כפי שהוכח במשפט דרייפוס.

הרצל גם הכיר בכישלון רעיון האמנציפציה, שהבטיח ליהודים שוויון זכויות אזרחי וחברתי אך לא התממש במציאות של אנטישמיות גוברת ושנאת יהודים. הרצל האמין, שהיהודים יוכלו להשתלב בעולם ולהתקבל בקרב העמים רק בתנאי אחד: בתנאי שהם יתאחדו ויפעלו למען הקמת מדינה יהודית ריבונית. רק אז ורק כך יוכלו היהודים להשתלב במשפחת העמים. עם פרסומו של הספר הגיעו תגובות שונות: רוב היהודים במערב אירופה גם המשכילים וגם החרדים דחו את "מדינת היהודים" של הרצל כרעיון מרחיק לכת ובלתי מעשי. גם בקרב המנהיגים ואנשי הרוח במזרח אירופה היו תגובות שליליות ולגלגניות לתכניתו של הרצל. אך רבים מאוד מ"חובבי ציון וגם צעירים וסטודנטים יהודים, קיבלו בהתלהבות את הרעיון שביטא "מדינת היהודים". כשנה לאחר פרסום "מדינת היהודים" גם המלגלגים הבינו כי טעו. הספר "מדינת היהודים" לא נכתב מלכתחילה כחיבור שנועד לפרסום לכלל הציבור, אלא כקובץ מסמכים שכתב הרצל לנדבנים יהודים גדולים, ובהם הברון הירש ומשפחת רוטשילד ואולם הם דחו בתחילה את רעיונותיו. אז החליט הרצל, כי עליו לפנות אל העם היהודי כולו. לשם כך התחיל הרצל בעבודת העריכה של המסמך.

"מדינת היהודים" של הרצל היא תכנית תמציתית אך מפורטת למדינה היהודית הנכספת, והיא מקיפה את כל תחומי החיים: חברה ועבודה, תעשייה והתיישבות, משטר וחוקה, צבא, דגל, תרבות, שפה ודת ועוד. הרצל מעלה את השאלה, היכן תקום מדינת היהודים האם בישראל או בארגנטינה אך מדגיש כי ארץ ישראל היא "מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שֵם זה כשלעצמו עשוי להיות בשביל עמנו קריאה כובשת לבבות" להלן שני קטעים מספרו המתייחסים למגורי העובדים ושעות העבודה (לקרוא, ולגחך במקצת על הנאיביות) . מעונות הפועלים… יוקמו בניהול עצמי. אינני מתכוון בשום פנים לקְסַרְקְטִינֵי הפועלים (=מגורים דמויי מחנה צבא) העגומים של כרכי (=ערי) אירופה, ולא לבקתות העלובות… אלא בתים נפרדים על גינותיהם… הנוף יעורר את הכישרון הרענן של אדריכלינו הצעירים… בית הכנסת יעמוד בו נשקף למרחוק, כי הרי רק האמונה העתיקה היא שליכדה אותנו. (בניגוד לכל המצטטים את הרצל שטוענים שדגל בהפרדת הדת מהמדינה) וכן בתי ספר לילדים, בתים מאירי פנים, בהירים, יפים לבריאות, עם כל אמצעי ההוראה החדישים.

בנוסף לכך בתי ספר להשתלמות מקצועית… בתי בידור לעם… יום העבודה הרגיל הוא יום בין שבע שעות! אין זאת אומרת, כי רק שבע שעות ביום ייגדעו עצים, תיחפר אדמה, תוסענה אבנים… לא, יעבדו ארבע עשרה שעות. אבל גדודי העבודה יחליפו אלה את אלה מדי שלוש שעות וחצי שעות… כשלוש וחצי שעות רצופות יכול אדם בריא לבצע עבודה מרוכזת מרובה. לאחר הפסקה של שלוש וחצי שעות אותן הוא מקדיש למרגוע, למשפחתו, להשתלמותו המודרכת הריהו שוב רענן לחלוטין. כוחות עבודה כאלה יכולים לחולל פלאות… מאידך, מי שעובד יותר משבע שעות, מקבל בעד עודף הזמן עודף שכר בכסף מזומן… אנו רוצים לעודד את השאיפה לחיסכון… עודף הזמן שמעל ליום שבע השעות אסור שיארך יותר משלוש שעות… והעולם אך אז יראה, עד כמה עם חרוץ אנחנו… הנשים לא תורשינה בשום פנים לעבוד עבודה קשה… נשים הרות פטורות מכל עבודה… את הילדים אנו מחנכים כבר מלכתחילה, כפי שאנו מבקשים שיהיו…(לקרוא ו…)

ל' שבט תש"ה ת"ר 13.2.1945 נפטרה הנרייטה סאלד
(נלקח מאתר http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0159.asp?bit=1&tat=6)
הנרייטה סאלד נולדה בשנת 1860 לאב שהיה רב בעיר בולטימור בארצות הברית, והייתה הבת
הבכורה מ – 8 בנותיו. היא הייתה האישה הראשונה שלמדה בבית המדרש לרבנים קונסרבטיביים
בניו יורק, שאליו התקבלה בתנאי שלא תדרוש הסמכה לרבנות. את פעילותה הציבורית החלה כבר בשנות השמונים של המאה ה-19, כאשר יסדה בית ספר שסייע לילדי המהגרים היהודים מרוסיה וממזרח אירופה להשתלב בחברה האמריקנית. היא הייתה סופרת, משוררת, מתרגמת ועורכת והקדישה זמן רב לפעילות ציבורית, במיוחד בנושאים יהודיים וציוניים.

בשנת 1909 ערכה ביקור ראשון בארץ ישראל והעוני הרב שפגשה ברחובות נגע לליבה. על כן יסדה בשנת 1912 את ארגון הנשים הציוניות "הדסה" שעסק בפעולות עזרה וסיוע בעיקר בתחומי הבריאות והרווחה. היא ניהלה את הארגון גם לאחר עלייתה ארצה, בשנת 1920 ועד מהרה כלל הארגון גם מרפאות ובית חולים. בשנות ה-30 החלה להיות פעילה ב"עליית הנוער", ארגון שנוסד על ידי רחה פרייאר וסייעה בהצלתם וקליטתם של ילדים יהודים מגרמניה בארץ ישראל. היא כונתה "אם עליית הנוער" ועל כן מציינים במדינת ישראל את יום האם ב-ל' בשבט, יום הולדתה של הנרייטה סאלד. להנרייטה סאלד שנפטרה בשנת 1945, לא היו לה ילדים משלה, אולם היא הייתה אם לרבבות ילדים אחרים. על כך אמרה: "הייתי מחליפה הכל – תמורת ילד אחד משלי". על שמה בית הספר לאחיות בתל אביב, רחובות רבים בארץ וכן היישוב כפר סאלד שבצפון.

א' אדר א' ת"ר 5.2.1840 "עלילת דמשק"
"עלילת דמשק" היתה אחת מעלילות הדם המפורסמות במאה ה-19 שהופצה בעקבות היעלמותו של נזיר נוצרי ומשרתו לאחר שביקרו בשוק היהודים בדמשק. אנשי המנזר טענו שהיהודים חטפו ורצחו את הנזיר. השלטונות המוסלמים בעידודו של הקונסול הצרפתי טענו שהיהודים רצחו אותם על מנת להשתמש בדם שלהם עבור אפיית מצות לחג הפסח. לצורך כך אף "תפרו" תיק על ראשי הקהילה והצליחו באיומים ובעינויים גדולים לשכנע מספר יהודים ובהם בנו של אחד הרבנים להשמיע ברבים שאכן היהודים רצחו את הנזיר. בעקבות העלילה החלו רדיפות של היהודים ורבים נפגעו וחלקם נשלחו לבית הכלא. רק התערבותם של מספר יהודים בעלי השפעה עולמית כמשה מונטיפיורי והברון רוטשילד אשר עזרו לחשוף את השקרים שוחררו היהודים מהכלא והחלה רגיעה ביחס התושבים המקומיים ליהודים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

82 − 76 =