שבת פרשת פקודי

פרשת פקודי – ראשי פרקים
א. התורה נותנת לנו דו"ח מפורט על סך כל חומרי הגלם הזהב, הכסף והנחושת שניתנו כתרומה על ידי בני ישראל לצורך בניית המשכן. הסיבה לפרוט זה הינה שהיו הנשמות הטובות מלעיזות על משה ששלח ידו בקופה הציבורית וחלק מרכושו נלקח בעצם מתרומות בני ישראל ולכך פירט משה כל פסיק ופסיק ממה שתרמו למשכן. בנוסף, התורה רוצה להעביר לנו מסר חזק מאד לכל המנהלים ולכל האחראים על הקופה הציבורית שחובה על כל אחד לדווח נאמנה על מצב המלאי וההכנסות בכל הפרוייקטים של כלל הציבור. (כמו דוחות כספיים של חברות הנסחרות בבורסה) בתפילת השבת אנו מוצאים ששליח הציבור מברך את כל הקהל ומציין בפרט "את כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם ויצילם מכל צרה…." ועוד ברכות רבות
ב. בהמשך אנו מוצאים פרוט בגדי הכוהנים עם דגש מיוחד לבגדיו של הכהן הגדול. כידוע, לבגדי הכהן הגדול נוספו מספר אלמנטים נוספים על פני כהן רגיל ובהם החושן (תבנית של ארבעה טורים ושלש שורות המכילים אבנים יקרות כגון: ברקת, ספיר יהלום ועוד) וכן ציץ הזהב שעל מצח הכהן הגדול שעליו היה רשום שמו המפורש של הקב"ה.
ג. פחות משנה לאחר שקיבלו את המשימה של בניית המשכן וכל כליו, משה בוחן ורואה שאכן העבודה נעשתה כפי הציווי שקיבל מאלוקים כשהביצוע בפועל תאם את התכנון (מה שכל מנהל פרוייקט ביימנו היה מקבל בונוס נכבד על העמידה במשימה) וכיון שכך בירך משה את העושים במלאכה שיזכו שהשכינה תשרה במעשה ידיהם. זאת אומרת, שהבניה לא תהיה רק בניה פיזית, אלא יהיה לה מימד רוחני, של גילוי אלוקים במשכן, וזאת על ידי סימנים חיצוניים של נסים, כגון אש שהיתה יורדת מן השמים, וכן על ידי הנבואה שזכה לה משה במשכן עצמו. משעת הקמת המשכן כיסה ענן את המשכן כסימן להשראת שכינה בשעות היום ובשעות הלילה היה עליו עמוד ענן.
ד. משה מצטווה להקים את המשכן ומציג תוכנית מפורטת המציינת היכן יש למקם כל כלי וכלי (מנורת הזהב, ארון העדות מזבח הקטורת ועוד) מה שבימנו נקרא lay-out המשכן הוקם שנה לאחר צאת בני ישראל מארץ מצרים. בראש חודש ניסן (מעניין לראות בימינו פרוייקט כזה מורכב שעומד בלוח זמנים כזה צפוף וללא חריגה בתקציב)
ה. בשעה שהענן שכן על המשכן לא היתה רשות להיכנס למשכן, רק אם הענן עלה מעל המשכן היה משה יכול להיכנס למשכן. הענן שימש גם לסימן תזוזה, והסימן היה: אם הענן "זז" בני ישראל יכולים לצאת לדרך. ואם הענן נעצר בני ישראל צריכים להתארגן למנוחה.

פרשת פקודי חותמת את ספר שמות אשר מתחיל בסיפור ירידת בני יעקב למצרים וכל האירועים אשר עברו על בני יעקב בדרכם לבנייתם כעם ישראל: העבדות במצרים, עשרת המכות, יציאת מצרים, קבלת התורה, מלחמת עמלק, מעשה עגל הזהב ובניית המשכן.

יום הזכרון לנפטרים אשר מקום קבורתם לא נודע
השבוע ביום שלישי יחול ז' באדר יום הולדתו ומותו של משה רבינו. כידוע, משה רבינו לא זכה להגיע לארץ ישראל ולפני מותו הקב"ה אומר לו לעלות על הר נבו ומשם להשקיף על הארץ ולאחר מכן משה נפטר בגיל 120 ואולם לא ידוע היכן "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה’ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד, עַד דָּן. וְאֵת, כָּל נַפְתָּלִי, וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב, וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה’, בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה’. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּמֹשֶׁה, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ; לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא נָס לֵחֹה" לכן, יום זה נקבע על ידי הרבנות הראשית כיום הזכרון לכל אותם נפטרים בעיקר מצה"ל וכוחות הביטחון אשר לא ידוע היכן נקברו.
(קיים גם יום י' בטבת "יום הקדיש הכללי" שהוא יום זכרון לכל הנפטרים שתאריך מותם לא ידוע ,בעיקר הנספים בשואה)
"אמרי אמיר"
1. "אלה פקודי המשכן, משכן העדת, אשר פוקד על פי משה" (ל"ח, כ"א) – אומרים חז"ל על פסוק זה שמשה רבנו לימד דרך ארץ לגזברים ולגבאים שבכל דור ודור. כשאדם עוסק בכספי ציבור, בקנה מידה גדול או קטן, עליו לסכם ולדווח לציבור על הכספים שעברו תחת ידו. גם אם מדובר באדם בעל מעשים טובים ששמו הולך לפניו עליו לנהוג כן. כך גם משה, שוודאי היה גבאי נאמן ומקובל, חש צורך למסור לבני ישראל דין וחשבון על כספי המגבית לעשיית המשכן כדי לקיים את הכתוב בספר במדבר "והייתם נקיים מה' ומישראל".

2. "מאת אדנים למאת הככר, ככר לאדן" (ל"ח, כ"ז) – העיר על כך האדמו"ר מגור , בעל "חידושי הרי"ם": מאה אדנים היו במשכן ומאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום. כשם שהאדנים שימשו יסודות למשכן, כך הברכות מהוות יסודות לקדושת העם. מאה הברכות שיהודי מוציא מפיו בכל יום נעשות אפוא למאה אדנים של המשכן הפנימי שבאדם.

אירועים היום לפני

ב' אדר תשל"ח 11.3.1978 הפיגוע בכביש החוף
בלילה זה בערב שבת הגיעו 11 מחבלים מלבנון לחופי מעגן מיכאל במטרה לבצע פיגוע רצח ביהודים. מייד לאחר שהגיעו לחוף הם נתקלו בצלמת בשם גייל רובין וירו בה. הם המשיכו לכביש החוף והשתלטו על אוטובוס ובו נוסעים שחזרו מטיול בצפון. מטרת המחבלים היתה להגיע עם האוטובוס ללב תל אביב ושם לבמשיך במלאכת הרצח. מספר דקות לאחר שנכנסו לאוטובוס החלו כוחות הבטחון להתארגן והציבו מחסומים לאורך הכביש שבפקודת המבצע שלהם נאמר שאסור לתת לאוטובוס להגיע לתל אביב. ואכן, בכניסה הצפונית לתל אביב ליד צומת גלילות (צומת הקאונטרי קלאב) עלה האוטובוס על דוקרנים שהונחו ונעצר. המחבלים שהיו באוטובוס החלו לראות על הנוסעים החפים מפשע גברים, נשים וילדים ללא הבחנה. מה שאילץ את כוחות הבטחון בראשותו של אסף חפץ לפרוץ במהירות. בפיגוע נרצחו 37 ישראלים וכן המחבלים, היות והיה חשש שאחד מהמחבלים הצליח להמלט והוטל עוצר על השכונות הצפוניות של תל אביב באיזור רמת אביב והחלו סריקות מבית לבית במטרה ללכוד את המחבלים. לאחר יומיים התברר שכל המחבלים נורו ונהרגו במהלך ההשתלטות על האוטובוס.

ד' אדר א' תשמ"ו 13.2.1986 החל משפטו של ג'ון דמאניוק המכונה "איוון האיום"
ג'ון דמאניוק הוסגר ע"י ארה"ב לישראל, בעת הסגרתו היה מכונאי בעיר קליבלנד הוא זוהה כאחד מהרוצחים הגדולים ביותר בתקופת השואה ועל כך הועמד לדין בארץ על הפעלת תאי הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה. במהלך המשפט נשמעו עדויות מזעזעות על פעולותיו הסדיסטיות והרצחניות. פסק הדין במשפט היה שאכן הוא איוון האיום מטרבלינקה ולכן הורשע ונידון למוות. את דמאניוק ייצג העו"ד יורם שפטל אשר במהלך המשפט נפגע לאחר שאחד מהעדים ניצולי המחנה התנפל עליו. עו"ד שפטל ערער על עצם זיהויו של דמאניוק והביא ראיות אשר העלו ספק לגבי זיהויו מוחלט. היות ולא היתה אחידות בין השופטים לגבי זהותו המוחלטת זוכה דמאניוק והוחזר לארה"ב.

ד' אדר ב' תשנ"ב 9.3.1992 נפטר ראש הממשלה מנחם בגין
מנחם בגין נולד בעיר בריסק בפולין ב י"ג באב תרע"ג (16 באוגוסט 1913) למשפחה ציונית ענייה. למד ב"חדר" בישיבה, בביה"ס היהודי "תחכמוני", בגימנסיה הממשלתית ובאוניברסיטה בוורשה בגיל 16 הצטרף לתנועת בית"ר. ב 1935 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת ורשה. במקביל היה פעיל מאוד בתנועת בית"ר, והיה לנציב של בית"ר בפולין. בחודשים הראשונים למלחמת העולם השנייה ארגן בגין קבוצות בית"רים לעלייה ארצה. בספטמבר החל בגין במסע מוורשה מזרחה והגיע לוילנה, שהייתה תחת שלטון רוסי. הוא נאסר ביוני 1941 ונשלח לסיביר למאסר, שוחרר עם אסירים פולנים נוספים, הצטרף לצבא הפולני שאיתו הגיע ארצה ב 1942. שנה לאחר מכן מונה להיות מפקד האצ"ל. תחת פיקודו עשה האצ"ל מספר רב של פעולות, ביניהן פיצוץ מלון המלך דוד, הפריצה למבצר עכו בה שוחררו אסירי אצ"ל ולח"י ,כיבוש יפו וכן קיבל את ההחלטה על תליית הקצינים הבריטי כנקמה וכהרתעה על תליית אנשי המחתרת. (ואכן לאחר המקרה הפסיקו הבריטים לתלות יהודים)

בגין נרדף על ידי הבריטים וכן על ידי חלק מאנשי היישוב בעיקר בתקופת הסזון דבר שאילץ אותו להסתתר ולהחליף זהויות. אחת מהם היתה רבי ישראל ססובר שהתגורר ברחוב יהושע בן נון בתל-אביב ולשכניו לא היה שמץ של מושג שהרב החיכן שגר בסביבתם הינו אחד מהאנשים המבוקשים ביותר. לאחר קום המדינה הצטרף האצ"ל לצה"ל. בפרשת אוניית האצ"ל "אלטלנה", שסירבה למסור לצה"ל את הנשק שהביאה והותקפה בפקודת ראש הממשלה, דוד בן גוריון, ציוה בגין על אנשי האונייה שלא להשיב אש כדי שלא תפרוץ מלחמת אחים. בבחירות לכנסת הראשונה זכתה מפלגתו של בגין, "תנועת החרות מיסודו של האצ"ל", ב 14 מנדטים. מאז היה בגין חבר כנסת במשך 29 שנים. ב 1952 לחם בגין בחריפות נגד הסכם השילומים עם גרמניה בתקופת מלחמת ששת הימים ב 1967 הקים לוי אשכול ממשלת אחדות לאומית וצירף את בגין ומפלגתו לממשלתו. בגין היה שר ללא תיק במשך 3 שנים, אך פרש ב 1970 יחד עם שרי מפלגתו מתוך סירוב לקבל את יוזמת רוג'רס ,שהיתה כרוכה בהסכמה להחזרת שטחים.

בשנת 1977 זכה עם מפלגתו הליכוד בראשות הממשלה. כעבור חצי שנה הזמין בגין, את נשיא מצרים סאדאת לכנסת ולאחר זמן נחתם בקמפ דיוויד הסכם שלום ראשון עם מדינה ערבית בעקבותיו אף זכה בפרס נובל לשלום. ב 6 ליוני 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל והאירועים סביב במלחמה וכן מות רעייתו האהובה עליזה יחד עם הצהרתו כי יתפטר בגיל 70, הביאו את בגין להכריז על התפטרותו ב 15 בספטמבר 1983. לאחר התפטרותו הסתגר בגין בביתו ולא נתן מעולם הסבר לצעדו זה. מנחם בגין נקבר בבית הקברות שבהר הזיתים.

ד' אדר תשנ"ז 13.3.1997 פיגוע ב"אי השלום" בגבול ירדן
במסגרת טיול שנתי הגיע אוטובוס ובו קבוצה של תלמידות מבית הספר הדתי "פירסט" מבית שמש לביקור ב"אי השלום" שנמצא על נהר הירדן סמוך לישוב גשר. מלווי הקבוצה הפקידו את נשקם בצד הישראלי כחלק מהסדרי הביטחון שהוגדרו בהסכם השלום עם ירדן ובו סוכם שלא יוכנס נשק ישראלי למקום. לאחר הביקורת שבוצעה על ידי חייל ירדני המשיך האוטובוס בדרכו וחנה בחניון והתלמידות ירדו על מנת לבצע תצפית ולקבל הסברים. לאחר מספר דקות נפתחה אש מכוונת ממגדל התצפית על ידי חייל ירדני ובהמשך ירד החייל מהמגדל ונע לעבר הקבוצה כשהוא ממשיך לירות. שני חיילים ירדנים ניסו לשווא שכנע את החייל להפסיק לירות. לאחר מספר דקות נכנס החייל היורה לג'יפ צבאי תוך שהוא מנסה לדרוס את אחד המלווים. בינתיים שכבו התלמידות הפצועות כשהן מדממות ומחכות לעזרה. בשלב הראשון ניסו מספר חיילים ירדנים לעזור ולאחר מספר דקות נכנסו כוחות עזרה ראשונה שלנו למקום והחלו לטפל בפצועים ולפנותם. בפיגוע זה נהרגו 7 תלמידות ונפצעו בנות רבות. ההסבר שנתנו הירדנים היה אי שפיות של החייל אשר הואשם ונכלא. בזמן השבעה הגיע המלך חוסיין לניחום אבלים בביתם של משפחות הקורבנות.

ו' אדר תשט"ו 28.2.1955 מבצע "חץ שחור"
בשבוע שלפני הפעולה חדרו חוליות מחבלים ("פדאיון") מרצועת עזה והגיעו עמוק לתוך שטח ישראל פגעו באזרחים והסתננו למוסדות ממשלתיים. בתגובה החליט בן גוריון שחזר לממשלה בתפקיד שר הבטחון על פעולה כנגד כנופיות המחבלים וגם כנגד המצרים אשר נתנו חסות למחבלים. במבצע השתתפו כוחות צנחנים ובוגרי יחידת ה 101. עקב מידע מודיעיני שגוי נתקלו הכוחות בקשיים ואולם התגברו עליהם. בפעולה פגעו כוחותינו במכון המים, מבנים ואוהלים צבאיים ומספר כלי רכב. במהלך המבצע הרגו כוחותיו 36 אנשים ופצעו כ 30. מבין מפקדי המבצע היו "מוטה" גור (לימים הרמטכ"ל), עוזי עילם וסעדיה אלייקים ("סופפו"). לכוחתינו היו שמונה הרוגים ומספר פצועים. לימים טען גאמל עבדול נאצר שמבצע זה הסלים את המצב ולכן החל להצטייד בנשק מהגוש המזרחי.

ו' אדר ב' תשל"ח 15.3.1978 "מבצע ליטני"
כתגובה על פיגוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף החליט שר הבטחון עזר ויצמן על יציאה למבצע צבאי נרחב כנגד קיני המחבלים בלבנון, מבצע זה נקרה מבצע ליטני (על שם נהר הליטני שבלבנון). המבצע החל בתקיפה נרחבת של מטוסי חיל האויר שלאחריו נכנסו כחות שריון , תותחנים וחי,ר (חיל רגלים) לעומק שטחה של לבנון. מטרת המבצע היתה ליצור חיץ בטחוני בשיתוף מליציות נוצריות בפיקודו של מיג'ור סעד חדאד ולגרש את המחבלים מעבר לנהר הליטני. ואכן מרבית המחבלים נסו מיד עם תחילת המבצע ואולם לאחר מכן החלו להפגיז את יישובי הצפון וגרמו למותם של שני אזרחים וכן נזק לרכוש. במהלך המבצע נהרגו כ-300 מחבלים. מבצע "ליטני" גרם לתגובות נזעמות בעולם, במיוחד לאחר שהתברר היקף הפגיעה באוכלוסיה האזרחית המקומית. המצרים אף איימו להפסיק את המשא ומתן אם ישראל לא תיסוג מלבנון. מספר ימים לאחר מכן עקב לחץ בינלאומי נסוגו כוחות צהל.

ז' אדר תרמ"ז 12.2.1887 יצא לאור העיתון העברי היומי הראשון "היום"
בעיר סן פטרבורג שברוסיה יצא לאור עיתון עברי בשם "היום" עד לאותו היום היו עיתונים עבריים ואולם יצאו בתדירות שבועית וחודשית היוזמה היתה שכל יום ייצא עיתון אשר יביא בפני הקוראים היהודים חדשות ומאמרים מידי יום בעברית

ז' אדר תש"ב 23.2.1942 אוניית המעפילים סטרומה טבעה/טובעה בים השחור
סטרומה היתה אוניית מעפילים שהפליגה ב 12 בדצמבר 1941 מנמל קונסטנצה שברומניה לאיסטנבול שבתורכיה, בדרכה לארץ ישראל, ועל סיפונה 769 פליטים יהודים. עם התגברות פעולות נגד היהודים, חיפשו יהודי אירופה דרכי מילוט אפשריות. אחת הדרכים היתה עליה בלתי לגאלית (בלתי חוקית) דרך הים. דרך זו נחסמה על ידי הבריטים כבר בקיץ 1941. אבל בעקבות הטבח שנעשה ביהודי בוקובינה ובסרביה עשו יהודי רומניה נסיונות נואשים לחדש את ההפלגות. סטרומה שהייתה במקורה אוניית מסע יוונית בנפח 180 טון, שימשה בעבר להובלת מטענים בנהר הדנובה היתה ישנה, במצב טכני רעוע ביותר וללא מתקנים סניטאריים.

האונייה הפליגה ב 12 בדצמבר 1941. לאחר שלושה ימים הגיעה לאיסטנבול. התורכים לא אפשרו לנוסעים לרדת לחוף. המזון והמים סופקו בקמצנות והתנאים היו בלתי נסבלים. האוניה עגנה בנמל במשך עשרה שבועות. על אף מאמצי הג'וינט והסוכנות היהודית סרבו הבריטים להתיר את כניסתם לארץ. בליל ה 23 בפברואר 1942 נגררה האוניה אל מחוץ למימי הנמל ללא מזון, מים ודלק. כעבור מספר שעות היתה התפוצצות והאוניה טבעה. רק כעבור יום יצאו סירות תורכיות לחפש ניצולים. נמצא רק ניצול אחד. היום ידוע שהאונייה טובעה בטעות ע"י הרוסים.

ז' אדר תש"מ 24.2.1980 שונה שמו של המטבע הישראלי מלירה לשקל
במסיבת עיתונאים שנערכה הודיע שר האוצר יגאל הורביץ ("משוגעים רדו מהגג") על שינוי שמו של המטבע הישראלי מלירה לשקל. הסיבה העיקרית להחלפת המטבע היתה האינפלציה הגבוהה והמוצרים נמכרו בעשרות ומאות אלפי לירות. השינוי היה שכל 1000 לירות יהפכו ל 1 שקל. מקור השם שקל הינו בתורה כשאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה ב 400 שקל. "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר". אגב, השבת אנו נקרא את פרשת שקלים ובה קראנו בנוסף לפרשת השבוע גם את פרשת "שקלים" שבה כל אדם מישראל מעל גיל 20 נתן מחצית השקל תרומה להקמת המשכן ובנוסף, בצורה זו נספרה האוכלוסייה הבוגרת של עם ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

70 − 61 =