שבת פרשת תרומה

  • סטיבן שפילברג, הריסון פורד ואינדיאנה ג'ונס והקשר שלהם לפרשה
  • ליל הקלשונים
  • כיצד צריך להיראות בית כנסת
  • משכן או מקדש?
  • מכונאי תמים מקליבלנד או פושע מלחמה
  • "עלילת דמשק"

פרשת תרומה ראשי פרקים

א. פרשת השבוע עוסקת בתיאור מפורט של כלי המשכן. בני ישראל מצווים בעת כניסתם לארץ לבנות בית מקדש אשר יהיה אמצעי הקשר בין הקב"ה לבני ישראל "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" כשבתוך המקדש היו צריכים להיות מספר עמדות (כלים) לעבודת ה'. עד לבניית המקדש עמדות אלו מוקמו במשכן שהיה מעין בית מקדש נייד. נשאלת השאלה מדוע נאמר מקדש ולא נאמר משכן? ועל כך מסביר האבן עזרא (מפרש שחי בספרד בתקופת תור הזהב) . שבמשכן שוכנת השכינה והשכינה היא קדושה ומקדש זה מלשון קדוש. תשובה נוספת. שבמהות, משכן ומקדש חד-הם שההבדל בניהם שמשכן הוא דבר ארעי ומקדש זה בית הקבע ובמילים של היום משכן זה קראוון או קרווילה כמו בישוב ניצן ומקדש זה יישוב הקבע והתורה מדגישה שבמהות אין הבדל שהיינו יכולים לחשוב שמשכן ומקדש זה שני דברים שונים באה התורה ובמשפט אחד כרכה את שני המושגים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " ושכנתי לשון משכן
ב. שאלה נוספת שנשאלת מדוע יש שינוי בלשון מיחיד לרבים עשו לי- לשון יחיד למול ושכנתי בתוכם-לשון רבים? ועל כך יש מפרשים המסבירים "שבא הכתוב להודיעם שלא יעלה בדעתם שעיקר המשכן הם הקרשים ושאר הכלים , אלא עליהם לדעת שהעיקר שהם יטהרו ליבם ויהיו יהודים כשרים ושבזה יביאו להשראת השכינה בתוכם בליבם" הסבר נוסף ומעניין שלשון הפסוק הינה לשון תנאי שאם תעשו לי מקדש בין כלשונו ובין בלבבכם אזי ושכנתי בתוכם.

ג. בני ישראל מצווים לתרום חומרי גלם לבניין המשכן וכליו כשגודל התרומה נקבע על ידי כל איש בנפרד בהתאם ליכולתו. חומרי הגלם היו כסף ,זהב, נחושת, יריעות בד מסוגים שונים, אבני חן ועצים (קרשים) ומדוע נצטוו בני ישראל לתת תרומה לבניית המשכן? יש המסבירים זאת מטעמים של חינוך שאומר הקב"ה לבני ישראל שעליכם לתת משלכם לטובת הציבור וכמובן זה הבסיס למצוות הצדקה שעל כל אחד ואחד לקחת חלק ממנו ולהעביר הן לצורכי היחיד והן לצורכי הרבים.

ד. הקב"ה מראה למשה את כיצד להקים ולבנות את המשכן וכליו בכך שהציג בפניו דוגמאות (מודל מוקטן,Demo) וכן מסר ביד משה שרטוטים ותוכניות עבודה מפורטות לכל הכלים "כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". בנוסף תוכנן לכל הכלים כיצד ניתן יהיה להוביל אותו והשיטה היתה שלכל כלי הלחימו טבעות מזהב ואשר בתוכם השחילו מוטות עץ והכוהנים נשאו בכתפיהם את המשכן וכליו.

ה. במשכן היו מספר עמדות עבודה ובהם ארון הקודש שהיה בנוי משלושה ארונות כשהארון החיצוני והפנימי היה עשוי זהב טהור והאמצעי עשוי מעץ כשמעל הארון הכין משה כיסוי מזהב שעליו דמות של שני מלאכים הפונים אחד לשני בתוך הארון הניח משה את לוחות הברית שקיבל בהר סיני. (דוגמא לארון ניתן לראות על פי דמיונו של סטיבן שפילברג בסרט "שודדי התיבה האבודה" בכיכובו של הריסון פורד בדמות הארכיאולוג אינדיאנה ג'ונס). כלי נוסף היה השולחן שגם הוא היה עשוי זהב טהור והיה מיועד להניח עליו את שנים עשר ככרות הלחם ששימשו לעבודת הכוהנים ובנוסף כל כלי השולחן גם היו עשויים זהב. מזבח הקטורת שעליו הקטירו את קטורת על מנת להשרות ריח טוב במשכן וכן מזבח הנחושת שעמד החצר המשכן ועליו הקריבו את הקורבנות.

ו. העמדה הידועה והמפורסמת ביותר היתה מנורת הזהב שהיתה בנויה מקשה אחת (יציקה אחת, ללא הלחמות ושהכל בנוי מגוש זהב אחד). נאמר "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" בכל הכלים נאמר ויעש משה ואילו המנורה נאמר תֵּעָשֶׂה ועל כך אומר רש"י שמשה התקשה בבנית המנורה ולכן ה' אמר לו לזרוק את גוש הזהב לתנור היציקה והמנורה נעשתה מאליה. ישנם חילוקי דעות כיצד היתה נראית המנורה יש הטוענים שקני המנורה היו באלכסון מהעמוד המרכזי ואולם הדעה המקובלת הינה צורת המנורה כפי שמופיעה בתבליט האבן שעל שער טיטוס שברומא, וכן על סמל מדינת ישראל.

ז. המשכן היה מחולק לשני חלקים: הקדש וקדש הקודשים. (כנ"ל גם בבית המקדש שנבנה בירושלים על הר הבית היה לבנין שני חלקים) כשפרוכת (מסך/וילון) היה מפריד ביניהם. במקדש הקודשים מיקם משה את ארון הקודש (ארון העדות) ואילו המנורה,השולחן ומזבח הזהב מוקמו בקדש.

ח. משה הכין בנוסף גם את חצר השכן וכן את הגדר העוטפת את חצר כשבתוך החצר מוקם מזבח הנחושת.

ט. אגב, ניתן לראות דוגמאות של כל כלי המקדש במכון המקדש הנמצא ברובע היהודי בירושלים. תמונות ותיאורים של כלי המקדש ניתן למצוא באתר של מכון המקדש http://www.temple.org.il/index.asp

י. כל מי שקורה את הפרשה בוודאי שואל את עצמו מדוע נצטוו בני ישראל לבנות משהו מפואר? החל במשכן וכליו דרך בית ראשון שבנה שלמה המלך ועליו נאמר בספר מלכים " ַויְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה, זָהָב סָגוּר; וַיְעַבֵּר ברתיקות (בְּרַתּוּקוֹת) זָהָב, לִפְנֵי הַדְּבִיר, וַיְצַפֵּהוּ, זָהָב. וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת" וכלה בבית שני שעליו נאמר במסכת סוכה "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם" עוד מסופר בתלמוד במסכת בבא בתרא , שבית המקדש השני שבנה הורדוס היה בנוי מאבני כוחל, שיש ומרמר – אבנים חלקות בצבעים כחול, לבן וירוק. על-פי התלמוד, ביקש הורדוס לצפות את אבני המקדש בזהב, ואמרו לו חכמים: "…כך יפה יותר, שנראות האבנים כגלי הים. כל מקרה גם עם בית המקדש לא היה מצופה זהב הרי שהיה מפואר מאד.

יא. התשובה לשאלה מופיע אצל הרמב"ם במשנה תורה, בסדר העבודה בהלכות בית הבחירה שמצוות עשה לבנות את בית הבחירה, בית המקדש והבית צריך להיות מפואר " [ט] ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבינים וסיד; ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבינים. [י] ומרצפין כל העזרה באבנים יקרות [יא] ומצוה מן המובחר לחזק את הבניין ולהגביהו כפי כוח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוהינו ומפארין אותו, ומייפין כפי כוחן: וכאן מגיע משפט המחץ "אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב, ולהגדיל במעשיו–הרי זו מצוה." במילים שלנו מה שלא מפואר /גדול ויפה לא מושך את האנשים להזדהות.

"אמרי אמיר"

1. "והיו הכרובים פרשי כנפיים למעלה.. ופניהם איש אל אחיו" (כ"ה, כ') – אומרים על כך חז"ל שכל אדם בישראל צריך לחתור בחיים להשגת שתי תכונות באישיות שלו:
א. מצד אחד עליו להיות בין "פורשי כנפיים למעלה" – להימנות עם השואפים לעלות מעלה מעלה ולחתור בהתמדה לאורח חיים של קדושה וטהרה.
ב. מצד שני עליו לקיים "ופניהם איש אל אחיו" – להתבונן בכל הנעשה בסביבתו הקרובה והרחוקה, ובשעת הצורך להושיט עזרה לכל נצרך.
2. "ועשו ארון…וציפית אותו זהב טהור…"(כ"ה, י'-י"א), "ועשית בדי עצי שטים, וצפית אותם זהב" (כ"ה, י"ג) – חכמי ישראל אומרים על ההבדל שבין הארון שהינו מצופה זהב טהור לבין בדיו שהינם מצופים זהב רגיל , שהדבר דומה לקשר שבין תלמידי חכמים למחזיקי התורה. תלמידי חכמים נדרשים להיות ללא פגם, "זהב טהור" כמו הארון, בעוד שמחזיקי התורה,אלה התומכים בכספם בתלמידי החכמים, הם בבחינת זהב, שאפילו שאינם בבחינת "זהב טהור" , מעשיהם רצויים מאוד לפני בורא העולם

אירועים-היום לפני

ד' אדר א' תשמ"ו 13.2.1986 החל משפטו של ג'ון דמאניוק המכונה "איוון האיום"
ג'ון דמאניוק הוסגר ע"י ארה"ב לישראל, בעת הסגרתו היה מכונאי בעיר קליבלנד הוא זוהה כאחד מהרוצחים הגדולים ביותר בתקופת השואה ועל כך הועמד לדין בארץ על הפעלת תאי הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה. במהלך המשפט נשמעו עדויות מזעזעות על פעולותיו הסדיסטיות והרצחניות. פסק הדין במשפט היה שאכן הוא איוון האיום מטרבלינקה ולכן הורשע ונידון למוות. את דמאניוק ייצג העו"ד יורם שפטל אשר במהלך המשפט נפגע לאחר שאחד מהעדים ניצולי המחנה התנפל עליו. עו"ד שפטל ערער על עצם זיהויו של דמאניוק והביא ראיות אשר העלו ספק לגבי זיהויו מוחלט. היות ולא היתה אחידות בין השופטים לגבי זהותו המוחלטת זוכה דמאניוק והוחזר לארה"ב.

ט' אדר א' תשנ"ב 13.2.1992 "ליל הקלשונים"
שלושה מחבלים ערבים בעלי אזרחות ישראלית תושבי ישובים במזרח וואדי ערה תקפו אהל חיילים אשר היו באימון ברמות מנשה. המחבלים חדרו למאהל הטירונים אשר היה פתוח וללא שומרים ובאמצעות מכות קלשון וגרזנים ודקירות סכינים רצחו בדם קר שלושה חיילים. המחבלים נתפסו ונדונו למאסר עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

28 − 20 =