ארכיון תגיות: ילדים

ילדי עידן המחשב

כולם כבר מכירים את התופעה שעד לא מזמן הורים, מורים ושאר ירקות, ניסו להילחם בה ללא ליאות והתופעה, איך לא, ניצחה בסופו של דבר.

הילדים שלנו, שלא כמונו, חוזרים מבית הספר ישירות אל המסך הדיגיטלי המציג לעיניהם מליוני דפים המכילים תכנים בכל תחום שרק ניתן להעלות על הדעת (וגם כאלה שלא היינו רוצים להעלות על הדעת) ושם הם יושבים להם, נרקבים אל מול אותו חשמליים בלי הקלאס, סוגי התופסת השונים, מחבואים, הולדם ועוד משחקים שאם הילדים של היום יראו מישהו משחק בהם – יחשבו שהוא משוגע או משהו בסגנון, הרי מי בדעתו הבריאה יחשוב לקפץ על רגל אחת תוך שהוא מנסה לבעוט בחתיכת אבן או בלוק ולהעביר אותה ממשבצק מצויירת באלתור רב כשרון על הכביש השכונתי? יותר קל לבעוט עם מסי בג'ויסטיק בפיפ"א 2012 או פרו אבולושן פוטבול!

מי יחשוב לרוץ אחרי החברים רק כדי לגלות שאם החבר אמר ירוק ונגע בעץ – מספק לו הדבר הגנה בפני התופס (תופסת צבעים)?

שלא לדבר עם משחקים כמו סבתא סורגת, גומי, חמש אבנים, גוגואים, גולות (שלל משחקים זכורים לטובה) ועוד המון המון משחקים שכנראה, יעלמו להם בתוך מספר שנים לא רב כאשר הדור שלנו כבר שכח אותם והדור החדש אם האייפון ביד – ממש לא רוצה ללמוד אותם.

צר לי על ההורים בעידן של היום ועוד יותר על הילדים.

ההורים שנלחמים ללא הרף להוציא את הילדים לשחק בשכונה או החצר, והילדים, אותם אלה שרגילים שהכל קורה בהינף אצבע על מסך מגע לא יודעים אפילו חישובים פשוטים בלוח הכפל.

אז נכון שמחשבונים הם נחלת הכלל כיום ואינם יקרים – שלא לדבר על כך שבכל טלפון סלולרי (לכל ילד יש לפחות אחד) ישנו מחשבון מדעי מתקדם ומסובך שברב הפונקציות שלו – איש מאיתנו לא ממש משתמש, אבל מישהו יצטרך בעתיד לבנות מחשבונים! מישהו יצטרך לדעת את לוח הכפל! ואיך מחשבים שטח משולש! , מרובע, מלבן וכיוב'.

למזלנו, עם התקדמות הטכנולוגיה מגיעות יוזמות ברוכות כמו אתרי לימודים כאלה ואחרים המנסים , כנראה, לשמר את הידע "העתיק".


ולראיה הנה לכם אתר ללימוד מתמטיקה

רוצחי ילדים

לא ברור לי אם זה בגלל שלכתבים בתקשורת הישראלית נגמרו הנושאים לדווח עליהם או שפשוט גילו שנושא התעללויות בילדים מניב רייטינג גבוה יותר או שפשוט ישנה עלייה חדה מאד בתקופה האחרונה בתחום ההתעללויות בילדים, בכל מקרה, ארצה להביע את דעתי בעניין כאב וכאזרח במדינת ישראל הדואג לשלום הקרובים לי.

מובן מאליו שמדובר בחיות (אפילו לא חיות אדם!) אנשים שפשוט אין עונש מספיק קשה עבורם, על כך שהתעללו או רצחו נפש צעירה חסרת אונים. הבעיה שלי היא עם כל ההשערות של "הוא או היא היו במצב של אי שפיות" , “לא בסדר בראש", “ משוגע או משוגעת" בכל מקרה, לטעמי, אדם שמסוגל לרצוח ילד או להתעלל בילדים אין לו מקום בינינו האזרחים השפויים.

אני לא מקבל שום סיבה או השערה או רצון לטפל או לשקם אנשים מסוג זה. אין מדובר בדבר שנעשה בשוגג או מתוך רשלנות (שזה דבר חמור בפני עצמו) במקרים האחרונים אנו עדים להתגלמותו של הרוע בבני אדם (לשעבר בני אדם) להרדים שלושה ילדים ולרצוח אותם מתוך שינה זה מעשה של אדם מחושב ומתוכנן, מעשה שמן הסתם תוכנן זמן מה מראש ולא זו בלבד, בואו נניח שהיה רגע של אי שפיות – אבל שלושה? כלום המראה של הילד הראשון יוצא חלציו מת לפניו לא גרם לו לחזור לעשתונותיו?!?!

אם אני הייתי שופט בבית משפט הדן בסוגיה דומה לזו – לא הייתי אפילו שומע את צד הנתבע, התוצאה מספיקה עבורי על מנת להטיל את העונש הכבד ביותר האפשרי ואולי אפילו להמליץ על עונש חמור יותר. אם אדם כזה יחזור אי פעם בימי חייו לחיות בין אנשים, אזי החברה שלנו לוקה בתפקודה ומערכת החוקים והמשפט שלנו אינה אלה כלי ראווה ולא כלי לשמירת הסדר והחוק.

כל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד מתעללים, אם בצורה של אלימות, התעללות מינית או כל סוג אחר של התעללות בילדים וזה פשוט – לדעתי , יוצא מכלל שליטה. העונשים פחותים מדי, ונראה כאילו אין סוף לעניין.

אולי צריך לבצע שינוי?

הרי צריך רישיון כדי לנהוג ברכב, צריך רישיון כדי להטיס מטוס, צריך רישיון להשיט סירה צריך רישיון אפילו כדי לבנות פרגולה בבית על הכל חשבו – אבל אולי כדאי מאד לחשוב על רישיון להביא ילדים לעולם – על כל המשתמע מכך. בדיקות רפואיות, הערכות פסיכולוגיות של בני הזוג וכולי.

נכון שזה נשמע הזוי ואולי דיקטטורי משהו אבל מאידך, המצב הקיים אינו טוב יותר. אנשים מביאים ילדים לעולם וחושבים שמדובר בחיות מחמד. מקרים של הרעבה, מקרים של כליאה למשך שנים וכמובן התעללות בילדים הם רק מה שאנחנו שומעים עליו בחדשות – חישבו כמה ילדים סובלים בארץ מבעיות דומות ואנחנו פשוט לא שומעים על כך?

קרררררר…..

טוב זה כבר לא משהו שאנחנו רגילים אליו, אני נמצא כרגע בטבריה שבצפון ואני לא יודע אם זו הקרבה לרמת הגולן המושלגת או סתם בגלל המיקום הצפוני יותר פשוט קר מאד כאן.

כבר שמעתי בטלויזיה התראות לגבי זקנים וילדים אבל מעניין מה מדינת ישראל עטורת המיסים והאגרות עושה בנידון? כנראה שזה עוד עניין שמדינת הידהודים משאירה באחריות אזרחיה שכן העלויות שבטיפול ואספקת אמצעי חימום לאלו שאין ביכולתם להרשות לעצמם עלולה לעלות חס וחלילה כסף, ואף אחד ממקבלי המשכורות המנופחות לא מעוניין שזה יצא מקופת משרדו (אפילו לא ממשכורתו) אז יקפא כמה אנשים, אנחנו הזהרנו! זו תהיה התחושה שנקבל לאחר שיחלוף לו גל הקור הנוכחי ואז נחזור להתעסק בעניינים אחרים שמדינת "הגמדים" מטילה על אזרחיה, כמו למשל תחנות הרדיו והטלויזיה שאנחנו משלמים על עצם קיומן למרות שאיש אינו באמת מבין מדוע?!?!?, או "משבר" המים שלדעתי יוצר במתכוון על מנת שיוכלו לגבות יותר כסף או משבר המתגייסים לצה"ל שאותו צה"ל בעצמו יצר עקב התנהלות כושלת של שנים ארוכות.

לא משנה כמה אנשים יקפאו ויגיעו לבתי החולים, אנחנו לא נתלונן יותר מדי, אף אחד לא יקום ויעשה מעשה, כולם פשוט יניחו שככה צריך להיות, הרי הזהירו לא?

אנשים טובים באמצע תל אביב

טוב זה סיפור קצת אישי אבל בכל זאת ברצוני לקחת פסק זמן מכל הנושאים הבוערים שבדרך כלל מוצגים בפורטל ולספר לכם על מקרה שהפתיע אותי לגמרי (אני הרי פסימיסט מושבע….).

ובכן מקרה שהיה כך היה:

השבוע הורי הגיעו מטבריה לביתי ולקחו את בתי בת ה-4 לטיול. התכנון היה להגיע לצפארי שבתל אביב כפי שהם נוהגים בכל שבועיים ו"לעשות לה יום כיף". לכשהגיעו בהתרגשות גדולה בתי שמעה על נפלאות הצפארי וכבר החלה לדמיין כמה כיף יהיה לה לכשנגיע לשם, אולם כשהגענו, הסביר לנו השומר שהצפארי פתוח רק בסופי שבוע ולא ניתן להיכנס באמצע השבוע כי סגור. מאוכזבים מאד סיפרנו לו שהגענו מטבריה כדי לקחת את הילדה לבילוי וכבר הבטחנו לה (למרות שלא ממש חשבנו שזה יעזור – אבל כל כך התאכזבנו ולראות את האכזבה על פניה של בתי היה מחזה שובה לב). השומר ביקש שנמתין מספר דקות בחוץ ונכנס פנימה. לאחר מספר דקות הגיע בחור צעיר שהציג את עצמו כמנהל והסביר שהצפארי סגור וזה אפילו מופיע באתר האינטרנט של הצפארי (אמת לאמיתה) אבל – הוא מבין את המצב ויאפשר לנו להכנס.

האיש הגדיל לעשות ואף ארגן לנו מופע "פרטי" של חיות הצפארי (מופעים מדהימים של חיות מבצעות מיני תעלולים ופעלולים) למרות שהקהל היחיד בכל הצפארי היה – אנחנו – וזהו.

אותו אדם שאת שמו אינני זוכר פשוט גרם לאושר לבתי ולהורי. אולי עבורו זה היה להכניס עוד אדם לצפארי אבל בשבילנו זה היה ממש בגדר מצווה.

אז מסתבר שעדיין ישנם אנשים טובים בישראל וכאלה שהמניעים שלהם הם לא רק כסף וממון אלא גם אנושיות. באתר כמו הצפארי שתוכנן ונבנה עבור ילדים מסתבר שישנם אנשים שאוהבים ילדים ופשוט אכפת להם….אין לי הגדרה אחרת.

בטוחני שבהרבה מקומות אחרים היו פשוט מנפנפים אותנו ושולחים אותנו חזרה לביתנו מאוכזבים, אבל בצפארי, כנראה, מבינים ואוהבים אנשים ובמיוחד ילדים.

תודה.

חיים בקצב הרשת

קצת חבל לי על איך מתנהלים חיי הצעירים של היום, בין פייסבוק לטוויטר פליקס ויוטיוב וכל השאר לא נשאר הרבה זמן או מקום לפעילויות שאותן אנחנו כילדים ביצענו שלא רק פיתחו את היכולות המוטוריות אלא גם את היצירתיות ועוד הרבה יכולות אחרות.
האם בעוד מספר עשרות שנים כבר לא יהיו מוסיקאים או ציירים? לפחות לא כאלה שיודעים לנגו או לצייר על קנבס או דפים? הכל הופך להיות דיגיטלי ומוכוון מראש, אפילו הנושאים שיכולים להוות השראה לילדים ובני העשרה של היום הפכו כולם לדיגיטליים ומוכוונים על ידי הטכנולוגיה. לאן נעלמו משחקי הכדורגל של אחר הצהריים? אולי הוחלפו במשחקי מחשבי כגון פיפ"א או פרו אבולושון?
מה קרה לקלאס, תופסת, מחבואים, הולד, קובואים ואינדיאנים? הפכו לצ'אטים ותוכנות מסרים ואולי הפילו למשחקים ברשתות החברתיות של היום.
אני זוכר ימים של בית הספר התיכון בהם היית גיטריסט המנסה להרכיב הרכב על מנת לנגן רוק או כל ז'אנר אחר ולא מתחרה ב-"גיטר הירו" או בשטיח ריקוד המחובר למחשב וסופר נקודות.
אינני תוקף את הטכנולוגיה – כלל לא, טכנולוגיה מגיעה כצורך לפתור בעיות ולשפר את איכות החיים, אולם כמו כל דבר בחיים, גם הטכנולוגיה ממכרת ואולי ילדינו הם ה-"טכנוג'אנקיז" הראשונים בגלל שאנחנו ולא אף אחד אחר לא מסבירים (ואולי לא מבינים) את צדדיה השליליים של הטכנולוגיה. כל אחד ואחת מאיתנו חייב\ת לגרום לילדיו לבצע פעילויות שתכליתן שונה מלנצח איזה רשע וירטואלי במשחק מרובה משתתפים באינטרנט, תופסת במקום צ'אטים, מחבואים במקום מסרוני טקסט בקיצור לקבוע מעט יותר מינונים לפעילויות הילדים, נכון לפעמים זה מאד מפתה לתת לילדים פשוט לשבת בחדר ולהתעסק עם מה שהם רוצים ולקבל מעט שקט ושלווה אבל המחיר האמיתי של פעילויות אלה? מה נמנע מילדינו?
קשה מאד לקבוע מה טוב ומה לא טוב לאדם ובטח לילדים, אין ספר הדרכה בנושא, אבל דבר אחד בטוח, יותר מדי מכל דבר בחיים אינו חיובי.

"מטפלת", בילדים…


בעוד אני כותב מילים אלה, צופה אני בכתבה בטלויזיה על מטפלת שמתעללת פיזית בילדים קטנים – או יותר נכון תינוקות חסרי אונים. מטפלת…. בכתבה מוצגת המטפלת כמפלצת עם כל מה שהטלויזיה יודעת לעשות כדי לייצר אייטם תקשורתי, אבל מה באמת עושים בטלויזיה חוץ מכסף? מה התוצאות? מה המסקנות? מה ההמלצות? אין שום דבר הכתבה הזו תגמר בעוד זמן מה, המטפלת תגיע לבית משפט – במקרה הטוב תקבל איזה שנה או שנתיים בכלא לצווארון לבן, עורכי הדין יגרפו הון עתק, והילדים, הילדים ישארו עם צלקות נפשיות שמי יודע איזה מבוגרים ייצרו.
אני חושבב שישנם מספר פשעים שאין עליהים כפרה! אין עליהים סליחה! אין "אני מצטער" וחבל שעשיתי! אין אין אין! פשוט מלוא חומרת העונש האפשרי 25 שנה בכלא הכי גרוע שאפשר! ללא פשרות – ללא הקלות! ללא שום כלום.
אני יכול לומר לכם שבתי נמצאת במשפחתון, אני עשיתי מחקר די ארוך לגבי אותו משפחתון והעובדות, המלצות , בדיקות פתע ועוד לפני שהחלטתי, ואני עדיין בודק מדי יום – מפתיע, אני לא רוצה להשמע מאשים – וזה אני, ואין לי כל טענות לאף אחד, אבל יכול אני לומר לכם – ואין בי כל חשש לומר זאת אם חס וחלילה הייתי יודע שדבר כזה קרה לביתי – לא הייתי פונה למשטרה, לא הייתי נותן לאותה מטפלת את הגנת המשטרה והזכות למשפט, אולי אני סתם מדבר ואולי אני כועס – אולי.
אין שום דרך לפקח על משפחתונים וגנים, אי אפשר לבדוק בכל שניה מה קורה בכל גן ילדים – אבל אפשר כן להטיל עונשים כבדים מאד על אותן מטפלות כבדים כאלה שאותן מטפלות לא תחשובנה אפילו ללטף בחוזקה ילד, ואלי מדינת ישראל מחכה שהורים שילדיהים נפגעו ולא יחכו לדינה של המטפלת בבית המשפט….אולי….