ארכיון תגיות: מסים

מלשינון או לדפוק את החברה?

לא מזמן היינו עדים לפרסומת חדש של רשות המיסים שהציגה מוצר שכבר קיים לא מעט זמן – המלשינון.
השם החדש "קו הצדק" לא עושה את המלשינון לשירות בעל יותר חן או יותר אטרקטיבי, אולי אפילו פחות שכן כל מטרתו של השירות הוא לאפשר לאזרחי מדינת ישראל להיות יותר – זאבים זה לזה.

פעם (בקום המדינה) טיפחו את התחושה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" כנראה שבחלוף השנים ועל פי צורכי ממשלת ישראל, המונח המתאים יותר הוא "כל ישראל זאבים זה לזה" שכן המחשבה לפגוע בפרנסתו של אדם בצורה כל כך קשה אינה יכולה להיות אפשרות קבילה בטח לא במדינה המתיימרת להיות מדינה המבוססת על חיבור בין אנשים – חיבור בין יהודים.

אם להיות כנים, המלשינון הוא כלי מצויין "לדפוק את החברה" בעצם להכאיב עשרות מונים לאלו שאנו שונאים או לא מחבבים כל כך, ומי הם המלשינים? שכנים מסוכסכים, בעלי חוב או סתם אנשים בעלי עין צרה , אין לי כל ספק שכל מי ששכל בראשו לא יעשה שימוש בכלי כל כך חסר מוסר (למרות השם קו בצדק) הנוגד כל עיקרון של מדינה או אדם בכלל.

לרשויות המסים ישנם תקציבי ענק רק לצורך זיהוי אלו שאינם משלמים או אם להשתמש בשפתם "גונב" מן המדינה למה שלא ישתמשו ויפעילו את אותם חוקרים ואנשים האמונים על כך? מדוע צריך את עזרת הציבור?
ואם כבר מדברים, אולי כדאי לה שמה בממשלה גבוה, לעשות מעט חושבים ואם ההכנסות ממסים אינן מספיקות כיום, אולי כדאי לאושש מעט את הכלכלה המסכנה שלנו ולתת לאזרחים לעשות את חובתם ולפתח את המדינה, הכלכלה והחברה מבלי לשבת להם על הצוואר?

יכול להיות שאני חולם באספמיה אבל גם תיאודור רוזוולט הבין שכלכלה של מדינה מתבססת על עסקים קטנים, כן כן , אותם ירקנים, חנויות מחשבים קטנות, מספרות, חנויות חיות מחמד, מכולות ועוד הרשימה ארוכה (במחילה לכל אלו שלא הוזכרו כאן) ואם אותם עסקים קטנים קורסים תחת הנטל וסוגרים חדשות לבקרים , מעגל המובטלים יגדל (יותר מפוטרים), ההכנסות ממסים יקטנו (פחות עסקים – פחות מסים) והסחרור המטורף שאנו חווים בימים אלו רק ילך ויתעצם.

אז אולי כדאי לשים איזה שירות מלשינון לעובדי ממשלה ועובדי ציבור בכלל, כזה שיבדוק מי עובד וכמה ומי יכול לשפר ולהשתפר, אחרי הכל רשויות הציבור אמורות לשרת את האזרחים ולא לחפש אותם בכל פינה.

מחאת ההמונים?

הנה חלפה עברה לה המחאה החברתית, אלפים נסעו ובזבזו את זמנם בקיץ האחרון והפגינו ברחובות תל אביב ולרבים הייתה תחושה שהנה, הנה זה מגיע – השינוי המיוחל – עכשיו נוכל לחיות בכבוד , להתפרנס בכבוד ולתת לילדים שלנו מה שאנחנו באמת רוצים לתת להם.

הבוקר, מספר חודשים לאחר המחאה החברתית, לא נראה כאילו ישנו שינוי של ממש, ועדת טרטנברג נשכחה ומוזכרת מדי פעם במדיה – לא בנושאים מהותיים וכל אותם "מובילי המחאה" שערבבו נושאים כאלה ואחרים בקלחת המחאה שרובה הייתה בעצם בתקשורת נעלמו כאילו לא היו.

אז בעצם קרה?

תקוות שווא הן דבר שבשגרה במדינת ישראל (או מדינת הגמדים אם תרצו) מכירים את השיר "בשנה הבאה, נשב על המרפסת…” אז כנראה שבשנה הבאה נשלם מיסים גבוהים – אולי אפילו גבוהים יותר, המחייה בישראל תהיה יקרה יותר ואנחנו התושבים נעבוד יותר ונגדיל את האוברדרפט – יותר.

הסיבה

הסיבה היא חוסר מיקוד. למה הכוונה?

אם כל אותם מאות אלפים שיצאו לרחובות בקיץ האחרון היו מלוכדים בדעותיהם ומציגים חזית אחת בנושא אחד או שניים, די ברור שהיה נעשה שינוי מהותי באותו נושא. אבל מה שקרה בפועל הוא שכל אחד הביא את הצרות שלו וכל אחד הפגין עבור משהו אחר וכך יכלה הממשלה לעשות "הפרד ומשול" לתת לכל קבוצה "כדור הרגעה" וכך להשתיק את אותה קבוצה.

הבעיה האמיתית.

הבעיה האמיתית של אזרחי ישראל אינה הדיור או מחיר הירקות בסופר או מחירי המים (שבאופן מחשיד מתקרבים לאט ובבטחה למחירי הדלק) או שכר המינימום, הבעיה של האזרח הישראלי היא המסים.

למה הכוונה?

כל אזרח במדינת ישראל משלם 16% מסך כל הכנסותיו השנתיות למדינת ישראל.

כלומר , נניח שאדם מרוויח 8000 ש"ח בחודש , בשנה 96,000 ש"ח. 15,360 ש"ח מתוכם יעברו לידי מדינת ישראל בשם המע"מ.

למרות ששכירים אינם רואים את תשלומי המע"מ במשכורתם חייב כל אחד ואחת מאיתנו לדעת שכל מוצר או שירות עליו אתם משלמים או רוכשים – 16% מן הסכום ששילמתם הולך למדינת ישראל בעל החנות ממנה אתם קונים או ספק השירות שאליו פניתם יודע זאת ומשכלל זאת במחיר, ולכן איך שלא נהפוך את זה, כל המוצרים והשירותים עבורם אנו משלמים עולים לנו 16% יותר!

העניין המצחיק עם מע"מ הוא שזה הוא מס על מס, למשל מחיר הדלק הוא מחיר ליטר דלק ועוד מס של ממשלת ישראל הנקרא בלו. לאחר שכלול המחיר מחושב המע"מ על המחיר כולל מס הדלק.

ישנן עוד לא מעט נושאים להלחם עליהם במדינת ישראל, אבל אם למשל המע"מ בישראל היה יורד לחצי (שזה גם הרבה) כל משפחה בישראל הייתה נשארת עם כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים בשנה מה שיהפוך את החיים במדינת הגמדים למעט יותר נסבלים.

אז אם מנהיג או מנהיגת המחאה הבאה (נקווה שתהיה) קורא מילים אלו, קח בחשבון ששום דבר לא יקרה (כבר ראינו) אם כל המשתתפים במחאה לא יתאגדו ויבינו פה אחד, מה שמשפיע על אחד מאיתנו – משפיע על כולנו.

אגרת רשות השידור – מס במסווה

עוד אנו עדים לעיצומה של המחאה החברתית בישראל ישנו מס נוסף שמצאו לו שם חדש:

אגרת רשות השידור

האגרה (שם נרדף למס) היא בעצם תשלום חובה עבור שידורי הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים בישראל.

דבר אחד אינו מובן, הרי לרובנו יש טלוויזיה בכבלים או טלוויזיה בלוויין שם אנו בוחרים את חבילת הערוצים שברצוננו לצפות בהם ומשלמים על הערוצים שבחרנו.

עד כאן הכל בסדר, אולם הערוץ הראשון הוא ערוץ שאי אפשר לבקש שלא לצפות בו, אי אפשר לבטל את הערוץ מחבילת הערוצים בהם אנו צופים, אז למה לא לקרוא לזה מס שידורים?

זו הרי דרך נוספת לעשוק את הציבור הישראלי, חישבו על הסכומים בהם מדובר, בכל שנה! ועבור מה? עבור ערוץ שאחוזי הצפייה נמוכים או אולי נכון יותר לומר קרובים לאפס!

ואנחנו משלמים

למה? כי הבריונות של הרשויות בישראל אין לה סוף, נסו להתעמת עם רשות השידור, ותקבלו שלל מכתבים בגוונים שונים המספרים לכם איך הרכב שלכם עוקל, חשבונות הבנק שלכם עוקלו ומה לא?! (שלא לדבר על קנסות על איחורים בתשלום – שיא החוצפה!)

כיום מבחינת רב האזרחים בישראל, הערוץ הראשון הוא ערוץ מיותר ואין לאיש רצון לצפות בו, רשות השידור צריכה להפסיק להציק לאזרחי המדינה ולהסיר מאיתנו את הקנס על סך כמה מאות שקלים שנקרא אגרת רשות השידור!

פחד ותיעוב בארץ ישראל חלק א'

מי אמר שיש לנו ארץ נהדרת? אולי אותו אחד צריך לבוא ולתת את הדין במקום שאנחנו האזרחים נסבול בשקט ונסנן בין שפתותינו כמה רע וכמה לא צודקים הם הדברים.

אז שפתי נפתחו ומילים זורמות היישר, הא לכם מספר נושאים כאובים המדגישים את הצביעות, הפחד והתיעוב , הקיימים אצל כל אחד ואחת מאיתנו כמעט, לממשל הקיים:

  1. כל מעשן במדינה יודע ואלו הלא מעשנים יודעים טוב יותר ומכירים את החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים. משפטים כמו "זה לא בריא" , “ זה מזיק לסובבים" כבר נשמעו במחוזותינו ואני כמעשן – מסכים (הפלא ופלא). אבל הנה לכם שאלה: אם זה כל כך לא בריא ומזיק לסובבים ולמעשנים עצמם, מדוע מוכרים סיגריות בכל פינת רחוב? כלום מדינת ישראל אינה דואגת לאזרחיה? ואם כבר בדאגה לאזרחים עסקינן, איך תעשייה שלמה יכולה לגרום להתמכרות של אוכלוסיה שלימה ועוד להעלות מחירים בצורה כל כך מופרזת?
    הייתי מצפה ממדינת ישראל ומנהיגיה שייקחו אחריות ואומץ – לא רק נגד האזרחים המעשנים שכבר התמכרו ולא ממש יכולים לעשות הרבה בנידון אלא במקום לכבות שריפה – אולי ניגש לשורש הבעיה ונאסור ייבוא ומכירה של מוצרי טבק בישראל? כך באמת תדאגו לנו האזרחים (כפי שאתם טוענים שאתם עושים).

  2. איכות הסביבה היא עניין רגיש בשנים האחרונות, עם כל עניין האוזון וההתחממות הגלובלית אנשים הופכים מודעים יותר ויותר למחזור ושימוש במוצרים ידידותיים לסביבה. כך גם החוק האוסר על השלכת פסולת אפילו של אדם בודד ברחוב ושוב – טוב שחוק כזה קיים. אבל מה קורה עם המזהמים האמתיים? אלה שבשעה מזהמים את הסביבה כמו כל אזרחי מדינת ישראל בשנה שלמה? שפכים מוזרמים למקורות מים, ארובות פולטות עשן שמים איזה מסנן בקצה וזה "עובר" בדיקה של המשרד לאיכות הסביבה. למה לא לפתח תשתיות לא מזהמות? כך למשל הייתי מצפה ממשלה שאיכות הסביבה היא נר לרגליה להפחית לחלוטין את המס והאגרה על רכבים היברידיים ורכבים חשמליים, תעודדו את האזרחים לרכוש רכבים כאלה וכולם מרוויחים. אבל מה פתאום שאזרחי המדינה ירוויחו? כשמדובר בגביית מסים הכל נעלם ונשכח, איכות הסביבה הפוכת לאיכות חיים של פקידי ממשלה וכף המאזניים מוטה מידית לכיוון הלא נכון. כך למשל חברת החשמל הייתה צריכה לזהם הרבה פחות אם היו יותר יצרנים של חשמל סולרי בארץ ברוכת השמש שלנו, אבל במקום לעודד חברות שתרכושנה שדות סולריים ותספקנה חשמל לתושבי המדינה (וכל אחד ואחת מאיתנו יכולים) מגיעים מע"מ, מס הכנסה וכל שאר החבריא והופכים את עסק החשמל הסולרי ללא כדאי כלל (לפחות לא בטווח הקצר).

  3. אחד הדברים המציקים לי מאד באופן אישי הוא עניין אישורי הבנייה. ישנו סיפור על תושב פרדס חנה שקיבל קנס על מבנה שהוסיף בחצרו ונצפה על ידי צילומי האוויר של הרשויות, אותו מבנה התברר כמלונה של כלב וכל העניין הפך לבדיחה אחת גדולה, מאידך, כשפקחים רצו לבצע בדיקות באום אל פאחם שכבר משתרעת כמו הרבה כפרים ערביים אחרים על שטחים עצומים, איימו תושבי העיר להפגין באלימות. ככה זה במדינת ישראל, הרשויות לוקחות מאלו שאפשר לקחת מהם לא מאלו שצריך לקחת מהם.

מלחמה במסים

המונח המהווה את כותרת המאמר הזה מוכר בוודאי לכל עצמאי במדינת ישראל.

למרות הקשר הישיר לכל צרכן לא משנה אם הוא עצמאי או שכיר, המסים אותם משלם העצמאי באים לידי ביטוי במחירי המוצרים והשירותים אותם אנו מקבלים מבתי העסק בישראל.

כך למשל כל מוצר או שירות אותו אתם רוכשים במדינת ישראל עולה לכם 16% יותר ממחירו המקורי לפחות. זהו בעצם גובה המע"מ (מס ערך מוסף) אותו משלם בית העסק לרשות המסים עוד לפני זיכויים וחישובים מיותרים. המע"מ על פי הגדרתו הוא מס המוטל על הצרכן הסופי, וכל בעל עסק ששכל בקודקודו מחשב את המחיר לצרכן כאשר בסיום תמיד הוא או היא מוסיפים מע"מ כחוק משמעו – על המחיר לצרכן שאותו היה רוצה לקבל בעל העסק עבור המוצר או השירות הוא או היא מוסיפים 16% אותם הם גובים בשם מדינת ישראל ורשות המסים.

אין כל רע במסים, כל מדינה צריכה לגבות מסים על מנת להתקיים אבל אם נעשה חישוב מהיר, 16% מכל רכישה המתבצעת במדינת ישראל זה סכום אסטרונומי, שרובו – בטוחני אינו מגיע למקומות בהם הוא דרוש כמו מועדונים לקשישים או שירותים לנכים או לידלים וכיוב'.

בכל מקרה 16% גם לצרכנים הוא סכום אדיר.

אם למשל צרכתם חשמל בשווי 1000 ש"ח לחודש, תשלמו 1160 ש"ח לחברת החשמל, 160 ש"ח כמובן שירות גבייה עבור מדינת ישראל.

מע"מ הוא מס חיובי בסופו של יום אבל הייתי מצפה ממדינה שאינה "אוכלת יושביה" להשתמש בו בחוכמה לגבות הרבה פחות ולדעת לנתב את הכסף למקומות הנכונים במקום לקבוע מס כל כך גבוה.

חישבו על כך שאם המע"מ היה 6% שזה הוא סכום סביר ואפשרי לכל אחד מאיתנו לשלם עבור מוצרים ושירותים ובהחלט סכום שמדינת ישראל יכולה לעשות בו לא מעט אם ינוהל נכון, אזי הייתם מקבלים הנחה אוטומטית של 10% על כל רכישה שהייתם מבצעים.

פירוש הדבר בפשוט שאם אתם משתכרים 5000 ש"ח בחודש, שווי משכורתכם יהיה 5500 ש"ח – בלי להניד עפעף מדינת ישראל יכולה להעלות את איכות החיים שלכם בצורה מאד מאד משמעותית.

אבל למה שמישהו יטרח? יותר קל "לאבד" פה ושם כספים ופשוט להעלות את המסים כשחסר.

לא מזמן אחוז המע"מ היה 16.5% והורידו אותו ל-16%, ממש תודה, 0.5% שהופחתו נראה כאילו למישהו שם ברשות המסים פשוט נמאס לחשב את חצי האחוז בכל פעם ויותר קל היה להם לעגל את זה ל-16%.

מה שהפתיע אותי זה איך לא עיגלו את גובה המע"מ ל-20%…