ארכיון תגיות: משטרה

איפה המשטרה?

לאחרונה אנו עדים לאזלת יד שלא נראתה כמותה של משטרת ישראל. אם תתקשרו למשטרה למשל לדווח שפרצו לכם את הבית, תידהמו לגלות כי הם לא ממש מתרגשים מכך יתרה מזאת, אתם עלולים לקבל תשובה כמו :”יש כרגע מקרה דחוף יותר שאנו מטפלים בו…” או משהו בסגנון והעבריינים שלנו בארץ – יודעים גם הם כי המשטרה אינה מהווה עליהם איום ואיש לא יבוא ויחקור את הפריצה לרכב שלכם אלא אם כן אתם חבר כנסת או איש תקשרות מוכר.

מה שעצוב כאן הוא לא העובדה שהמשטרה חסרת תועלת בשמירה על אזרחיה וזה לא ממש משנה שהם עסוקים בחקירת מקרה רצח או שוד בנק – כל תלונה מכל אזרח חייבת לקבל מענה הולם על מנת שהחוק והסדר ישמרו ולא יופרו חדשות לבקרים.

שכונות שלמות מתארגנות לשמירה על עצמן בסיוע המשמר האזרחי – ממש כמו לפני כמה עשרות שנים בחומה ומגדל. כאילו מדינת ישראל הייתה ונשארה בית חם לפורעי חוק.

אזרחים מודאגים מתקינים מצלמות אבטחה בתקווה שאלו יעזרו להם לשמור על רכושם וחיי היקירים שלהם, אבל גם אם תשיגו תמונה של הגנב שגנב לכם את הרכב או פרץ לכם את הבית המשטרה לא ממש תעשה משהו בנידון מלבד לציין זאת בספרי היומן המהולל של תחנת המשטרה הקרובה.

אולי אנחנו לא מרגישים את זה ביום יום, ואולי כל אחד מאיתנו חושב "לי זה לא יקרה" אבל אט אט תעשיית הפשע והרכוש הגנוב פורחים ומשגשגים במדינתנו הקטנה.

מותר לגנוב.

נכון יש בעיות קשות יותר, אבל כמו שהתמכרות לסמים מתחילה בסמים קלים כך גם בעולם הפשע.
מי לא מכיר מישהו שפרצו לביתו,נגנב רכבו או משהו בסגנון, ומי לא מכיר את התשובה של נציגי משטרת ישראל כאותו אדם מתקשר לדווח? התגובה אנמית ויש בה משהו של, להעביר לסדר היום ההרגשה היא: "טוב פרצו לך הבייתה מה אתה רוצה , מדליה?" קודם כל אומרים לך להגיע ליומן להגיש תלונה, או במקרה הטוב שולחים איש מז"פ (המחלקה לזיהוי פלילי) שיבדוק את השטח. זה מגיע, שואל שתי שאלות וחוזר לתחנה, ואנו נשארים חסרי אונים ולא ממש מבינים על מי תקף החוק במדינת ישראל? תמיד לימדו אותי שהמשטרה מייצגת את החוק, אולי אני נאיבי ואולי לא, אבל מישהו צריך לעשות משהו בנדון, לא יתכן שאזרחי מדינת ישראל הפכו לקורבנות בידי אנשי הפשע שאינם חוששים מאיש, המשטרה לא עושה כלום כשמודיעים לה, ישנם אפילו סיפורים על אזרחים שראו את הגנב בביתם, התקשרו למוקד המשטרה ועד שהניידת הגיעה (חצי שעה בערך על פי הסיפורים) כבר לא היה גנב ולא כלום.

אולי, אם משטרת ישראל לא מסוגלת\מפחדת\לא רוצה , אולי הגיע הזמן לתת קצת יותר כח לאזרח אולי ביתו של אדם מבצרו (למרות שאינני מחבב ממש את הצעת החוק) אולי זה הפתרון? מחייבים אותנו לבטח כל דבר כי אפילו אם גנב נכנס אלינו ונפל או נפגע באיזו שהיא דרך, הוא רשאי לתבוע את בעל הבית המסכן שאלמלא היה מבוטח היה משלם לאותו גנב כסף כל חייו. אולי אם אזרחים יוכלו לפגוע (כן כן גם לירות למוות ואני מודע לפרצות השונות אבל בכל זאת) בפורעי החוק החודרים לרכושם וחייהם הפרטיים אולי אז אותם פושעים יחששו קצת ויכבדו את הזולת כפי שצריך להיות.

אשם או לא אשם -זו השאלה?


את המאמר הזה אני כותב לאחר מקרה שקרה לי השבוע, באותו בוקר נסעתי עם אשתי והילדה לחיסון בטיפת חלב, בחזרה לכיוון ביתינו, עצרה אותי ניידת משטרה, השוטר התקרב לחלון המכונית שלי "רשיונות בבקשה", במן קשיחות כזו, "בדיקת רשיונות" חשבתי לעצמי, לפתע הודיע לי השוטר
אשם או לא אשם
"אתה מקבל דו"ח – על כך שאשתך אינה חגורה במושב האחורי"
"מה?" שאלתי בתדהמה, "הרי לא יתכן שעצרת אותי בגלל זה כי לא יכולת לראות אם היא חגורה"
"נכון עצרתי אותך לבדיקת רשיונות ועכשיו ראיתי שהיא אינה חגורה, ולכן אתה מקבל דו"ח או יותר נכון שניים"
"שניים?" שאלתי "על מה בדיוק?"
"דו"ח אחד לאשתך על כך שהיא אינה חגורה, ואחד לך שאתה מרשה לה לנסוע איתך ברכב לא חגורה".
באותו רגע נורא כעסתי על כל השוטרים בעולם, שום דבר חוץ מתיעוב למשטרה לא עלה במוחי "רק אותי מכל הנהגים הוא חיפש? הרי בכל רכב שיעצור בכל כביש בארץ הנוסעים מאחור אינם חגורים, את כל הסיבות לצדקתי חיפשתי,.השוטר הלך עם הרשיון שלי לניידת, ולאחר זמן קצר יצאה מן הרכב שוטרת וניגשה אל הרכב, בינתיים אני ואשתי כבר היינו מחוץ לרכב.
"את הבת שלך חגרת בכיסא התינוק?" שאלה את אשתי.
"בטח" ענתה אשתי לא מבינה את השאלה.
"ואת אוהבת את הבת שלך?" המשיכה.
"אבל בכל רכב שתעצרי הנוסעים מאחור אינם חגורים" הפטרתי להגנתינו.
"את לא רוצה שהבת שלך תחיה בלי אמא נכון?" המשיכה.
פתאום שתקנו שנינו, והמחשבות על כעס התחלפו ברגשות אשם, ודאגה לבת שלנו, לא חשבנו על דוחות ולא על מי צודק ולמה עצרו אותנו, רק המחשבה שחס וחלילה אחד מאיתנו יפגע וחיי הילדה שלנו יהרסו.
"את צודקת אמרתי – אין לי מה לומר לך"
השוטרת ניגשה שוב לניידת המשטרה, דיברה עם השוטר השני בקצרה וניגשה אלינו חזרה.
"הפעם אני מוותרת לכם, אבל זיכרו שלא רק על עצמכם אתם שומרים עם חגורת הבטיחות…"
נכנסנו לרכב אני ואשתי, ולא החלפנו מילה עד שהגענו לביתינו, המקרה קרה לפני מספר ימים ואשתי ואני לא מפסיקים לחשוב על דברי השוטרת, רב חברי כבר שמעו ממני את הסיפור, ולפחות לאלה שיש ילדים הסיפור נגע באיזושהיא דרך, אני חושב שאותם שוטרים ביצעו את עבודתם הרבה מעבר למה שיכול היה להיות האפקט של דו"ח ונקודות, אינני פוסל את שיטת הנקודות ולא את עניין הדוחות המשטרתיים, אולם הגישה של אותם השוטרים השיגה משהו אחר, הרבה יותר משמעותי, ודאי שאם הייתי מקבל דו"ח זה היה מעצבן נורא, אף אחד לא אוהב לשלם סכומי כסף נכבדים כעונש, ואולי אפילו הייתי סתם כועס ועדיין חושב שלא עשיתי שום דבר רע וסתם "נטפלו אלי". לאחר השיחה הקצרה עם אותה שוטרת זה לא היה משנה המטרה הושגה, אנחנו חוגרים ברכב וכל מי שנוסע איתנו חוגר, אדם שאינו חגור ואפילו במושב האחורי יכול ממש "להתעופף ברכב" כמו משקולת ולפגוע בנוסעים האחרים בזמן תאונה.
לדעתי מה שעשו השוטרת רעיה שחף והשוטר ישראל סגל באותו בוקר הציל או יציל חיים, וזוהי בעצם מהותה של עבודת המשטרה – לשמור על חיי תושבי המדינה ובטחונם.
אם ההסברה תהיה יותר מהותית ומשמעותית, בסגנון של המתואר לעיל, אולי הדבר יזעזע כמה אנשים ואולי דברים יראו אחרת בכבישי הארץ, בזמן כתיבת מאמר זה אני שומע ברדיו על אשה שנדרסה בפרדסיה למוות, ו תאונה קשה בכביש החוף שקרו לפני מספר שעות, לא מפסיקה לעלות במוחי הסצינה של ההודעה למשפחות ההרוגים או אפילו הפצועים – המחשבה שכל אחד ואת מאיתנו יכול להיות במצב הזה אם לא נחשוב, ונקשיב.
אני יודע שנכתבו המון מאמרים בנושא והרבה כבר דובר בנושא, אבל לא ראיתי עוד איזו מודעה ממש מזעזעת, משהו חי, משהו קיים משהו שאף אחד לא היה רוצה שיקרה, ואולי הילדים שלנו הם הדרך להרגיע אותנו הנהגים (כן כן גם אני לא ממש "נקי" מאשם בכביש למעשה אף אחד מאיתנו איננו) אולי השיטה של רעיה שחף וישראל סגל טובה יותר ממה שעשו כל הפרסומאים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אולי במקום דו"ח, נהג שעבר עבירה יצטרך ללכת וללוות את אותם המודיעים למשפחות ולהתחייב ללוות את אותה משפחה במשך זמן מה, אולי אם אנשים יהיו קרובים יותר למקרים מזעזעים המקרים לא יהיו רק ברדיו ובטלויזיה, שם קל מאד להחליף ערוץ או תחנה ולעבור לנושא הבא.