ארכיון תגיות: שלום

שיחות שלום ולהתראות

כל אדם שמעט שכל בקדקודו יכול להבין ששלום, שלום אמתי לעולם לא ישרור באזורנו. המזרח התיכון החדש הוא אותו מזרח תיכון שהתרגלנו אליו רק שהשחקנים המרכזיים בעלילה השתנו מעט. כל אחד מהם מביא אמירות חדשות וכל אחד מהם מייחל להיכנס לספרי ההיסטוריה, אבל מכאן ועד להסכם שלום עוד ארוכה הדרך.

בכל סבב שיחות שלום (כל שנתיים בערך) עולה שאלה כזו או אחרת שהיא סוגייה במחלוקת ועליה נופל דבר – בסופו של דבר. הפעם, בחרו השחקנים (או אולי הבובות) להתמקד בשאלת ההכרה במדינת ישראל.

אני חייב לעצור כאן ולשאול שאלה:

נניח שהפלסטינים יאמרו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינה ריבונית בעלת זכות קיום, ונניח שיאמרו זאת מעל במות העולם, האם זה העניין שיעשה את השינוי? האם זה יפסיק את הטרור? האם משפט אחד יכול לשנות עשרות שנות שנאה בין העמים?

רק מלראות חדשות אפשר להבין שאין חדש תחת השמש, השיחות עוד לא התחילו וכבר אנו חווים פיגועי טרור, חילופי אש ברצועה, ירי על יהודים בכל מני מקומות ואם אתם שואלים אותי, כבר היה טוב יותר לפני שהתחילו לדבר, לפחות אז יכולנו להגיב כראוי.

הבעיה שלנו היא ששכחנו איך הגענו לכאן, מה הביא אותנו לארץ הזו ומה השאיר אותנו בחיים כאשר כל צבאות ערב יצאו נגדנו בבת אחת – מספר פעמים. לא היו אלו שיחות שלום ולא האמריקנים ולא האיחוד האירופי ולא הנשק המתקדם שהיה לנו או יש לנו, דבר אחד בלבד החזיק אותנו בחיים ודחף ללא הרף מאות אלפי צעירים ללבוש מדי צבא ולצאת מהבית החם אל שדה הקרב המאיים ולהילחם בחירוף נפש, לעתים עד הסוף המר, אותם אלה שקיפחו נפשם ידעו דבר אחד – אין לנו ארץ אחרת!

לנו אין לאן ללכת, אותנו לא אוהבים בשום מקום מאז ועד עולם, וזה משעושה את עם ישראל לאומה הגדולה בעולם, והחזקה ביותר בעולם.

אז אולי המנהיגים משחקים בנדמה לי או אולי כל אחד מנסה להראות ש…”הנה ניסיתי…” אבל לנו האזרחים הפשוטים החיים את חיי היום יום וברור לנו כשמש מה הוא העתיד הצפון לנו ובאיזה הווה אנו חיים.

אז אולי כדאי להפסיק לבזבז את כספי מדינת ישראל בנסיעות שווא לקמפ דייויד או ואי ריבר או כל מקום אחר בו עושים כאילו, כשהפלסטינים ירצו שלום, הם יכולים להגיע למשרד ראש הממשלה כאן בירושלים , לשבת ולומר משפט אחד – אנחנו רוצים שלום!

אסד יונת השלום

מניף ידו לשלום?

מניף ידו לשלום?

איזה נשמה אסד? תגידו שלאכל כך דואג ליציבות באיזורנו וכל כך רוצה שלום הבחור פשוט בלתי נלאה. בנאומו בספרד הוא אומר שהוא מאד מודאג מן המשבר הישראלי טורקי וכי משבר שכזה הופך את סיכויי השלום לקלושים וחסרי סיכוי ומגביר את הסיכוי למלחמה באזור. אה וכמעט שכחתי – בגלל זה הוא מבקשר בספרד (אני הייתי בטוח שזה בגלל הריביירה).

טוב מר אסד היקר, אם אתה כל כך מודאג מן הסיכוי לשלום (בניגוד לדאגתך למימון מאירן שעכשיו – אולי יתחלק עם טורקיה) למה שלא תשב על שולחן הדיונים – כן כן אתה בעצמך ותגיד שאתה רוצה שלום עכשיו (כמו המפלגה) בלי תנאים מוקדמים, בלי בקשות מגוחכות (כמו למשל לשכשך את רגליך במי הכנרת) ובלי לעשות יותר מדי רוח, פשוט שב, תביע להבנה שהדבר הכי טוב עבורך ועבור עמך הוא שלום עם המדינה היחידה באזור שיכול רק להועיל למדינה כמו סוריה.

לא נראה לי שהסיכוי לשלום ממש מדאיג אותך מר אסד היקר כי אם באמת זה היה מקור דאגתך היית עושה משהו בנידון ולא נוסע לספרד (השד יודע למה) לדבר מעל בימת נואמים במדינה שחוץ מתפוזים (וכדורגל מצויין) לא קשורה לאזור כהוא זה.

לכתבה בוואלה

ארץ לעולם לא

כרגע סיימתי לקרוא מאמר מאלף באתר ישראל עכשיו (Israel now) בו כותב מחבר המאמר כי הסכם השלום שכולם מדברים עליו לעולם לא יקרה – תהליך השלום לעומת זאת ימשיך לעד!

הסיבות שמונה המחבר משכנעות והגיוניות אבל הסיבה המרכזית לדעתי היא שאף פלשתינאי לא ממש רוצה שלטון פלשתיני מעליו. הם רואים מה קורה "לאחים" שלהם במדינות השכנות ומבינים כי שלטון פלשתינאי יהיה גרוע מכך. יתרה מזאת – אם באמת היו רוצים שלום, כמה בתים או קילומטרים רבועים לא היו מונעים מהסכם כזה לקרות או לפחות מהפסקת אש לאורך זמן.

אבל כפי שכולנו יודעים, מלחמה היא עסק רווחי בייחוד לפוליטיקאים וזו דרך נהדרת לצבור כוח והון וזה בדיוק מה ש"בכירי הרשות הפלשתינאית עושים" משלהבים את הרוחות כדי שתמיד יהיה "מאבק למען פלשתין" ומבטיחים הבטחות לארץ חלב ודבש שבדיעבד אם תקום תהיה ארץ עופרת ואבק.

אם כן מדוע כל ההצגה? למה לא להכריז פשוט על מדינה פלשתינאית כמצב התחלתי ולאחר מכן לדון בשטח כזה או אחר? התשובה די ברורה. אם תקום מדינה ריבונית ברצועת עזה, מדינה זו תהא אחראית לכל פעולה שתתבצע משטחה לרבות פעולות טרור וישראל תהיה רשאית להגיב ממש כפי שהייתה מגיבה למתקפה מכל מדינה אחרת ובפלשתין כנראה, לא ממש רוצים להפסיק עם פעולות הטרור (מלחמה=עסק רווחי – אמרנו כבר?) וזו דרך מצויינת להראות מסכנים אל מול העולם כולו ועדיין להחזיק את העם שלהם עם תקוות שווא.

ישראל היא ירושלים וירושלים היא ישראל, אין ולו ישראלי אחד (לפחות לא יהודי למרות שאני מכיר לא מעט ערביי ישראל שחושבים כך) שיסכים לחלק את ירושלים או לוותר על סמ"ר אחד בודד, ברשות הפלשתינאית יודעים זאת היטב וזו בדיוק הסיבה להתנהלות העיקשת בנושא, אם תהליך השלום ימשיך תהיה לאותם בכירים פלשתינאים עבודה, אם תהליך השלום יושלם, ימצאו את עצמם – רובם מחוץ למשחק שכן כבר לא ממש תהיה מדינת ישראל להלחם בה לאחר שהשיגו את מטרתם ודי ברור שאם אין להם במי להלחם אין להם הרבה מה להציע, אחרת, במקום פעולות טרור היו מפתחים את הרשות כבר היום מכל בחינה אפשרית ולא נשענים על ישראל שתספק להם את כל התשתיות הדרושות לחיים במאה ה-21.

אז לסיכום נאמר כי תהליך שלום יש ויהיה, שלום לעומת זאת אולי יהיה בארץ לעולם לא – לעולם לא בישראל.