טוב זה כבר לא משהו שאנחנו רגילים אליו, אני נמצא כרגע בטבריה שבצפון ואני לא יודע אם זו הקרבה לרמת הגולן המושלגת או סתם בגלל המיקום הצפוני יותר פשוט קר מאד כאן.

כבר שמעתי בטלויזיה התראות לגבי זקנים וילדים אבל מעניין מה מדינת ישראל עטורת המיסים והאגרות עושה בנידון? כנראה שזה עוד עניין שמדינת הידהודים משאירה באחריות אזרחיה שכן העלויות שבטיפול ואספקת אמצעי חימום לאלו שאין ביכולתם להרשות לעצמם עלולה לעלות חס וחלילה כסף, ואף אחד ממקבלי המשכורות המנופחות לא מעוניין שזה יצא מקופת משרדו (אפילו לא ממשכורתו) אז יקפא כמה אנשים, אנחנו הזהרנו! זו תהיה התחושה שנקבל לאחר שיחלוף לו גל הקור הנוכחי ואז נחזור להתעסק בעניינים אחרים שמדינת "הגמדים" מטילה על אזרחיה, כמו למשל תחנות הרדיו והטלויזיה שאנחנו משלמים על עצם קיומן למרות שאיש אינו באמת מבין מדוע?!?!?, או "משבר" המים שלדעתי יוצר במתכוון על מנת שיוכלו לגבות יותר כסף או משבר המתגייסים לצה"ל שאותו צה"ל בעצמו יצר עקב התנהלות כושלת של שנים ארוכות.

לא משנה כמה אנשים יקפאו ויגיעו לבתי החולים, אנחנו לא נתלונן יותר מדי, אף אחד לא יקום ויעשה מעשה, כולם פשוט יניחו שככה צריך להיות, הרי הזהירו לא?

טוב זה סיפור קצת אישי אבל בכל זאת ברצוני לקחת פסק זמן מכל הנושאים הבוערים שבדרך כלל מוצגים בפורטל ולספר לכם על מקרה שהפתיע אותי לגמרי (אני הרי פסימיסט מושבע….).

ובכן מקרה שהיה כך היה:

השבוע הורי הגיעו מטבריה לביתי ולקחו את בתי בת ה-4 לטיול. התכנון היה להגיע לצפארי שבתל אביב כפי שהם נוהגים בכל שבועיים ו"לעשות לה יום כיף". לכשהגיעו בהתרגשות גדולה בתי שמעה על נפלאות הצפארי וכבר החלה לדמיין כמה כיף יהיה לה לכשנגיע לשם, אולם כשהגענו, הסביר לנו השומר שהצפארי פתוח רק בסופי שבוע ולא ניתן להיכנס באמצע השבוע כי סגור. מאוכזבים מאד סיפרנו לו שהגענו מטבריה כדי לקחת את הילדה לבילוי וכבר הבטחנו לה (למרות שלא ממש חשבנו שזה יעזור – אבל כל כך התאכזבנו ולראות את האכזבה על פניה של בתי היה מחזה שובה לב). השומר ביקש שנמתין מספר דקות בחוץ ונכנס פנימה. לאחר מספר דקות הגיע בחור צעיר שהציג את עצמו כמנהל והסביר שהצפארי סגור וזה אפילו מופיע באתר האינטרנט של הצפארי (אמת לאמיתה) אבל – הוא מבין את המצב ויאפשר לנו להכנס.

האיש הגדיל לעשות ואף ארגן לנו מופע "פרטי" של חיות הצפארי (מופעים מדהימים של חיות מבצעות מיני תעלולים ופעלולים) למרות שהקהל היחיד בכל הצפארי היה – אנחנו – וזהו.

אותו אדם שאת שמו אינני זוכר פשוט גרם לאושר לבתי ולהורי. אולי עבורו זה היה להכניס עוד אדם לצפארי אבל בשבילנו זה היה ממש בגדר מצווה.

אז מסתבר שעדיין ישנם אנשים טובים בישראל וכאלה שהמניעים שלהם הם לא רק כסף וממון אלא גם אנושיות. באתר כמו הצפארי שתוכנן ונבנה עבור ילדים מסתבר שישנם אנשים שאוהבים ילדים ופשוט אכפת להם….אין לי הגדרה אחרת.

בטוחני שבהרבה מקומות אחרים היו פשוט מנפנפים אותנו ושולחים אותנו חזרה לביתנו מאוכזבים, אבל בצפארי, כנראה, מבינים ואוהבים אנשים ובמיוחד ילדים.

תודה.

קצת חבל לי על איך מתנהלים חיי הצעירים של היום, בין פייסבוק לטוויטר פליקס ויוטיוב וכל השאר לא נשאר הרבה זמן או מקום לפעילויות שאותן אנחנו כילדים ביצענו שלא רק פיתחו את היכולות המוטוריות אלא גם את היצירתיות ועוד הרבה יכולות אחרות.
האם בעוד מספר עשרות שנים כבר לא יהיו מוסיקאים או ציירים? לפחות לא כאלה שיודעים לנגו או לצייר על קנבס או דפים? הכל הופך להיות דיגיטלי ומוכוון מראש, אפילו הנושאים שיכולים להוות השראה לילדים ובני העשרה של היום הפכו כולם לדיגיטליים ומוכוונים על ידי הטכנולוגיה. לאן נעלמו משחקי הכדורגל של אחר הצהריים? אולי הוחלפו במשחקי מחשבי כגון פיפ"א או פרו אבולושון?
מה קרה לקלאס, תופסת, מחבואים, הולד, קובואים ואינדיאנים? הפכו לצ'אטים ותוכנות מסרים ואולי הפילו למשחקים ברשתות החברתיות של היום.
אני זוכר ימים של בית הספר התיכון בהם היית גיטריסט המנסה להרכיב הרכב על מנת לנגן רוק או כל ז'אנר אחר ולא מתחרה ב-"גיטר הירו" או בשטיח ריקוד המחובר למחשב וסופר נקודות.
אינני תוקף את הטכנולוגיה – כלל לא, טכנולוגיה מגיעה כצורך לפתור בעיות ולשפר את איכות החיים, אולם כמו כל דבר בחיים, גם הטכנולוגיה ממכרת ואולי ילדינו הם ה-"טכנוג'אנקיז" הראשונים בגלל שאנחנו ולא אף אחד אחר לא מסבירים (ואולי לא מבינים) את צדדיה השליליים של הטכנולוגיה. כל אחד ואחת מאיתנו חייב\ת לגרום לילדיו לבצע פעילויות שתכליתן שונה מלנצח איזה רשע וירטואלי במשחק מרובה משתתפים באינטרנט, תופסת במקום צ'אטים, מחבואים במקום מסרוני טקסט בקיצור לקבוע מעט יותר מינונים לפעילויות הילדים, נכון לפעמים זה מאד מפתה לתת לילדים פשוט לשבת בחדר ולהתעסק עם מה שהם רוצים ולקבל מעט שקט ושלווה אבל המחיר האמיתי של פעילויות אלה? מה נמנע מילדינו?
קשה מאד לקבוע מה טוב ומה לא טוב לאדם ובטח לילדים, אין ספר הדרכה בנושא, אבל דבר אחד בטוח, יותר מדי מכל דבר בחיים אינו חיובי.